B.logi

     בקיצור :

     נטע גדולה , מוסיקלית וביצועית , אבל את השיר הספציפי הזוכה הזה , באקסטראוואגנזה המוסיקאלית הבומבסטית הזו , לא 'בא לי' לשמוע שוב 

    וזה לא שלא ניסיתי . האזנתי לו שוב , ובכל זאת לא התאהבתי .

     הוא לא הפך לכוס התה שלי . מה שכן הייתי שמחה לשמוע , עוד מיצירתה של נטע ברזילי בהצגה קצת יותר צנועה , פחות פומפוזית שלה .

     שמעתי שבמקורה היא זמרת ג'אז וניצוצות של זה אפשר לגלות בשיר Toy ,

     והיא יפה , נטע , והופעתה כובשת ותהיה הרבה יותר מרשימה על במות בעיני , ללא תחפושת  

לא חשבתי שאתעמק בנושא אבל ככל שהימים חולפים, אני לומדת עוד ועוד על מה אמרו ומה עשו אחינועם ניני ואריאל זילבר. שניהם זמרים נפלאים זילבר בשיריו שלפני המטמורפוזה שעבר היו עליזים מקפיצים וחכמים וניני בעלת קול נפלא שרק עוד ועוד ממנו רציתי לשמוע.

לפתע זכו שניהם בפרס אקו"ם והכל התעקם. זאת לא רצתה הפרס כי גם הוא מקבל, קמה מהומת אלוהים של מעריצי שני הצדדים

ומכיוון שרק עובדה תגבש דיעה, הזכירה לנו דליה רבין שזילבר בעוונותיו היה בעד שחרור יגאל עמיר

והבוקר אני 'מגלה' בפייסבוק של ידידתי על אחינועם ניני ועל הופעותיה בפני הורים שכולים של מחבלים ומרצחי יהודים דווקא בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

העובדות החדשות הנ"ל מעוררות אצלי שתי שאלות.

1. למה לחלק פרסים לנושא אמנותי?

2. למה נבחרו זילבר וניני להיפגש במתן פרס?

3. למה לערבב מוסיקה בפוליטיקה?

לגבי השאלה הראשונה – כבר בעצם השאלה אפשר למצוא את התשובה, אמנות היא תמיד בעיני המתבונן, וכל אחד באשר הוא יכול לזכות בפרס את האמן ולקנות את יצירותיו. לטעמי אין צורך שועדה ציבורית תיתן פרס לאמן שהוכיח את עצמו והוא מוכר וידוע בציבור, אלא אם כן ראוי להביאו לתודעת הציבור שמא יימוג בים התקשורת החדשה.

השאלה המתבקשת השנייה אם כן היא - מדוע נבחרו דווקא שניהם באותה השנה לאותה הבמה שהרי הם כבר זכו לשם, אהדה וברכה במשלח ידם? למה שני אמנים בעלי דיעות קיצוניות כל כך חוברו לנו יחדיו? יש לי תחושה שעל מנת ליצור את המהומה התקשורתית, שאכן נוצרה.

אני שונאת תיאוריות קונספירציה, אבל במקרה הזה העובדות זועקות לשמיים. מישהו שיש לו יד ורגל, החליט ליצור כאן מהומה. לא אדע מדוע עשה זאת אלא אם כן אשאל אותו/ה, אשאל אותה/ו ישירות ואברר אם אכן רצה ליצור דיון בין קצוות פוליטיים? ולמה?

מה שאני בטוחה בו זה שאני ש ו נ א ת מניפולציות מסוג זה. תמיד אעדיף שיח תרבותי מאשר שילהוב רוחות, שגורם להקצנת עמדות של שני הצדדים. התבצרות בעמדות קודמות איננו שיח ציבורי בעיני. בעיני זהו שילהוב רוחות שאפשר לדעת את תחילתו אך איך לדעת להיכן יוביל. סוג של מלחמה. היפוכה הגמור של האמנות.

ומכיוון שהאמת אף פעם לא עשויה מקשה אחת, או צבועה בצבע אחד ויש לה גוונים אין ספור נראה לי שהיה זה אך מיותר לגרום לאנשים להתבצר בעמדה שחורה או לבנה (אני תמיד, אבל תמיד לבן, והאחר – תמיד יהיה השחור), כל המהומה מיותרת לגמרי, אלא אם בדרך נס ייווצר דיאלוג.

תשע המוזות במיתולוגיה היוונית
אוטרפה • קאליופה • קליאו • אראטו מלפומנה • פוליהימניה • טרפסיכורה • תאליה • אוראניה

מהי מוזיקה

http://www.eshelnet.com/OLD/var/www/html/Class/OritDueiv/Projects/2013/music/perek1.htm

למה לערבב?  אני שונאת תיאוריות קונספירציה, אבל במקרה הזה העובדות זועקות לשמיים. מישהו החליט ליצור כאן מהומה

יענק'לה רוטבליט מוכר מהשירים לקחת את ידי בידך; באה מאהבה; אני שוכב לי על הגב; שבתות וחגים'; שיר לשלום; אמא אדמה; סוס עץ; קפה טורקי; צא מזה; ממכלול שיריו אני הכי אוהבת את סוף לסיפור. לחן וביצוע יהודית רביץ. הלחן והביצוע אלמותיים לטעמי. 

א. 'חוזה לך ברח'

שיר שתמיד סיקרן אותי, רציתי לקרוא בו לעומק אבל דחיתי, חששתי, עד שזוג נעימים 'התקילו' אותי, וביקשו את חוות דעתי לשיר:

מילים: יענקל'ה רוטבליט
לחן: שלום חנוך

הגמדים מוצאים מקלט באגדות 
צללים כהים פוסעים אט אט אל תוך הלילה 
באור לבן מאחורי דלתות כבדות 
שם בבתים גבוהי קומה העיר סגורה לה. 

חוזה לך ברח, חוזה לך ברח 
הלילה הוא אפל כל כך. 

הבהוב סיגריה שם בחושך מאדים 
מתוך היער האפל הזה לפתע 
וסינדרלה ממתינה לגמדים 
וברחוב רובץ החטא ליד כל פתח. 

מתוך בתים גבוהים הגמדים כולם 
פתאום באים אחד אחד אל סינדרלה 
כי סינדרלה היא האגדות כולן 
כי אין אחת באגדות אשר תדמה לה. 

חוזה לך ברח, חוזה לך ברח... 

שומר נפשו נמלט, שומר נפשו תמים 
כי אין בעיר מקלט ואין בה רחמים. 

חוזה לך ברח, חוזה לך ברח... 

והם שבים אל הבתים גבוהי קומה 
והם חומקים אחד אחד מתוך היער 
רק סינדרלה עוד ניצבת במקומה

ב. קריאה ראשונית

בקריאה ראשונה קפצו לעיני סינדרלה, החוזה והגמדים ולא הצלחתי לחבר ביניהם חיבור של משמעות. מכיוון שכך, פירקתי משפט משפט ועכשיו זה יותר מובן לי.

הגמדים מוצאים מקלט באגדות 
צללים כהים פוסעים אט אט אל תוך הלילה

לאחרונה אני לומדת ניטשה, לכן המוטיבים שלו הם שעלו ראשונים על דעתי בקריאה של השיר. המוטיבים של הגמדים והצללים. ניטשה קורא לאנשים הקטנים כך כי אינם מבינים ובוחרים לברוח לסדר המופלא של האמונות תפלות. לאגדות. גם האמונה באל לדעתו של ניטשה היא אמונה תפלה

הצללים, הם לא הדבר האמיתי, הן האמונות התפלות החוזרות ליער האפל, שם מקומן.

באור לבן מאחורי דלתות כבדות 
שם בבתים גבוהי קומה העיר סגורה לה

ניטשה אמר שיש הממצמצים באור השמש, שלא כל אחד יכול לראות את האור, בשיר מוזכר אור מלאכותי, הגמדים מתחבאים במשהו שהוא תחליף לאור האמיתי, הם לא רואים את התבונה, את האור, אלא מה שנראה להם כתבונה והיא מלאכותית מתעתעת

האנשים הבורחים ליער והחומקים מהיער לעיר - חד הם. ועכשיו ההמשך מתחיל להתבהר לי:

מתוך בתים גבוהים הגמדים כולם 
פתאום באים אחד אחד אל סינדרלה 
כי סינדרלה היא האגדות כולן 
כי אין אחת באגדות אשר תדמה לה

הם ממשיכים לבוא אל סינדרלה לחפש את הגאולה ולא מוצאים

והם שבים אל הבתים גבוהי קומה 
והם חומקים אחד אחד מתוך היער 
רק סינדרלה עוד ניצבת במקומה 
כשהם בורחים לאגדות סוגרים השער

סינדרלה - והאגדות כולן, יש להן כוח והכוח הזה עומד במקומו אין שם תקווה לשינוי, הן לא תבאנה את השינוי והפניה אליהן אבודה מראש.

שומר נפשו נמלט, שומר נפשו תמים 
כי אין בעיר מקלט ואין בה רחמים

ולכן בעיר אין לחפש או למצוא את הגאולה. מעניין שגם ניטשה אמר שיש לצאת מהעיר אל אור השמש, אבל יחד עם זאת אור השמש אינו מיועד לכולם, אינו מיועד לממצמצים, אלה שאינם יכולים, אינם מסוגלים, או חוששים לפקוח את עיניהם לאור האמיתי. לאמת.

פרשנות שלי: ועכשיו אנחנו (הקוראים) נשארים עם סינדרלה, רוצים להצילה, אבל היא כמו האגדות כולן, מחזיקה מעמד, באותו מקום, דורכת במקום, מי שבא אליה לא נגאל, לא רואה ולא יראה את האור.

מוטיבים של עיר שמצאתי בשיריו של רוטבליט:

צומת עלעול 
וְיָמִים שֶהָיוּ לְיָמִים שֶיָבוֹאוּ 
מְסַפְּרִים כִּי יֵש עִיר שֶעוֹלָה מִן הַחוֹל 
וְכָל הַתּוֹעֶה בֵּין עֵילָם לְבֵין תֹהוּ 
עָלָיו לְהַגִּיעַ לְצֹמֶת עַלְעוֹל

דברי אלי בשפת האהבה 
שְׁאוֹן הָעִיר 
מִלִּים מַכְבִּיר 
עָשָן וּמְנוֹעִים 
אוֹרוֹת כָּזָב 
רִיצַת הַשָּוְא 
מִרְדַּף תַּעְתּוּעִים 

ריח של מהפכה 

אַבְּמִשְחַק כּוֹחוֹת הַשּוּק 
אֲסִימוֹן אֶחָד שָׁחוּק 
מִקְּפְסָא רֵיקָה מַרְעִישׁ בְּחֹזֶק 
בַּחֲדַר הַהַמְתָּנָה 
שָׁם חוֹשֶׁבֶת הַתְּבוּנָה 
עוֹד מַאֲמִינָה שֶׁיַּטּוּ לָהּ אֹזֶן  
 

השיר על אהבת הגנב הליצן והמלך  

אַגָּדָה אוֹר נֵר גּוֹוֵעַ רַחַשׁ רוּחַ קֶרֶן סַהַר 
תַּמּוּ מְחוֹלוֹת הַנֶּפֶשׁ נִרְדְמוּ שֵׁדֵי הַיַּעַר 


וְהַמַּוֶת שֶבַּפֶּרַח הַנּוֹבֵט בִשְׂדֶה הַקְּרָב 
אֵין מוֹצָא אָמְרָה הַדֶּרֶךְ - תִּפְסוּ אֶת הַגָּנָב 
הַלֵּיצָן הָיָה לְמֶלֶךְ 
כִּי לָבַש אֶת צֵל הָאָב

ג. פירושים יפים לשיר 'חוזה לך ברח' שמצאתי ברשת:

http://cafe.mouse.co.il/topic/164391/

ד. ארספואטיקה. מה שאמר רוטבליט על מפרשים:

מילים מילים 

מילים מילים עפות ברוח 

מתפוצצות כזיקוקי דינור 
שהשומע כבר אינו בטוח 
אם הוא הבין נכון את הסיפור 

והנה מה שאמר רוטבליט על חוזים:

אדון משורר 

משחקי המילים הריקות המילון הסחוט 
מה קרה לגלימת הנביא לשופר השליחות 
עם הספר הולך לאיבוד בסביבה בלי נייר 
ולך אדון משורר אין מה לומר. 

יצא לאור הפרויקט החדש של רוטבליט וצעירים