B.logi

     יש בפייסבוק אתר שנקרא "פי 1000 ויותר ניצולי ישראבלוג". היום קיבלתי עידכון משם, ומסתבר שנפתחה תקווה חדשה לנאמנים ולמתגעגעים. 

      Matan l Eliahu כותב שם פוסט הפונה לכולנו לחדש פירסומים ולהעיר את הבלוגים רצוי גם בתגובות, כל המרבה הרי זה משובח

  גם Noa Angel מוסיפה פוסט ומזמינה את הישראבלוגרים להשאיר פרטים. מתחדשת שם רשימת הנאמנים, וכמובן שמוזמנים גם כותבים חדשים.

הלינק של פי 1000 ויותר ניצולי ישראבלוג בפייסבוק

https://m.facebook.com/groups/305275222955376?ref=m_notif¬if_t=group_activity

🔊 לפרסם, לפרסם, לפרסם 📢 

                               ⛵🚠🚣🚒🚘✈🚝📡📺

     מוקדש ל'שדות' באהבה וירטואלית

בעצב שלא נגמר ובגעגועי אין סוף

       החיים של הגיבורות בספר הרביעי * בסדרה ''החברה הגאונה'' מאת אלונה פרנטה ולרוב גם בשלושה הקודמים, כל כך אינטנסיביים וסוערים כאילו הם חיים על 'פי הר געש' מה שנכון גם עובדתית. הכל סובב סביב נפולי העיר שלרגלי הווזוב "כאן קיים הווזוב, שמזכיר כל יום שאת הפרויקטים המאתגרים ביותר, של אנשים רבי עוצמה, את היצירות הכי נהדרות, יכולים האש, רעידת האדמה, האפר והים, להפוך ללא-כלום בדקות ספורות" *

     החיים האינטנסיביים שלהם מתהפכים כל רגע בדרמות הופכות קרביים, יחד עם זאת הספר כתוב בצורה ייחודית ביותר ומשאיר מקום למחשבה והתלבטות, הסופרת מפרשת כל מקרה כאילו היא כותבת אותו בזמן אמת, אפילו שבהמשך מסקנותיה על אותם אירועים מתהפכות כאשר היא נזכרת בהם במרחק זמן או כאשר היא מבררת דברים.

     האימפולסיביות הזו אופיינית לאופי הדמויות שאינן יכולות לנהוג אחרת אלא בהתפרצויות זעם, אצל הסופרת הדברים מתבררים בדיעבד רוב הדמויות הנפוליטניות (פרט לנינו) כולם פועלים מהבטן.     

     המספרת אלנה , מצליחה להשיט את שלוש בנותיה במים הסוערים האלה בתבונה בהבלגה ובסובלנות. מאז ילדותה שלה היא נזעקת כפותרת בעיות, מצליחה לראות את הדברים ממרחק רואה את הדברים ניכוחה לא כופה את דעתה. פרט לגברים בחייה שמוציאים אותה משלוותה - רק הם מוציאים מתוכה את האגרסיביות הנפוליטנית - לא נמצא אותה מתפרצת. חברת הנפש הגאונה שלה לילה לעומתה סוערת כל כך בתוכה עד כי כל מי שמכיר אותה מתאר את מוחה בצורה גראפית וכמעט כולם משתמשים באותם מונחים לתאר אותו.

     התיאורים בחלק מהספר נעשו לפתע עלובים ומשעממים , רק תיאורי שיחות של מי אמר מה ומתי וכשהסערה חזרה אחרי שילדה את ביתה השלישית הבנתי שהיא כתבה באותו הלך רוח שהייתה במשך כל ההריון שלה, מבטה היה מופנה פנימה, לעולם שבחוץ הייתה אדישה. ראיתי בזה מאופי הכתיבה הייחודי שלה כפי שהבנתי אותו - הוא נע כאילו בספירלות מכאן ועכשיו הסובייקטיבי עד למבט האובייקטיבי. זה כבש אותי זו דרך כתיבה מאד מורכבת והלוואי והייתי יודעת לאמץ אותה

     ראייתה ותיאוריה גרמו לי להיזכר בתמונות ילדות ובסיטואציות שלי עם חברות, עם משפחה, עם בני זוג, עם ילדים וזה כבש אותי. נזכרתי בדברים ובהתנהגויות שנשארו בתוכי כמשהו להתחרט עליו, להתבייש בו. שפטתי עצמי לחומרה והנה במרחק זמן כשעלו מהאוב תוך כדי הקריאה, הפרדתי ביני הילדה לבין עצמי עכשיו. הבנתי שהילדה היא אמנם אני אבל אני אחרת שמותר היה לה לטעות לבין אישיותי כפי שהתגבשה עד כה. סלחתי לעצמי. האם זו לא סיבה מספקת לחצות את הנהר רחב הידיים הזה של ארבעת הספרים עבי הכרס האלה?

     לא אסתפק בכך. איכויות רבות מזוויות מבט שונות מצאתי בספר המרתק הזה, וכנראה שאקדיש לו עוד פוסט או יותר

-

* אלנה פרנטה "הסיפור של הילדה האבודה"

                          החלק הרביעי של סדרת הסיפורים.                             

                          הנפוליטניים שהראשון שבהם

                          "החברה הגאונה"

     בזכות הפוסט האחרון של מניפה 'שלושה' * מעזה גם אני לנחות  בעזרת הבלוג על קרקע המציאות בשל שלושה משלי תוצרת עצמית.

     בבוקר יום ב' האחרון הוצאתי שלד של עגלת קניות מתוך עגלת קניות אחרת ( איך הם היגיעו למצב הזה ? כי מה לא עושים בשביל נכדים , כל אחד רוצה עגלה , ממציאים שלד , מלוים אותם עם כל הטראראם והקופסאות לאוטו , הם רוצים רק את 'הכחולה' מכניסים את הקטן לכחולה והגדול מוביל , הם מרוצים.

     בדרך חזרה הביתה מכניסים השלד לכחולה , לבינתיים ,  את הבלגן נסדר מחר) נחתכתי כהוגן מתחתית השלד כשהוצאתי אותו.  צריך לבדוק הטטנוס .

ברז.

     בדרך , עם העגלה השלמה בינתיים בכניסה לסופר עף לי גלגל מהעגלה השלמה . לא היה לי זמן להרהר ב'למה זה קורה לי ומה יש לעגלות נגדי הבוקר' והנה שני אנשים טוענים למומחיות המציאו לי פטנט ותיקנו

יופי.

     עכשיו לשים הקניות בבית לרוץ לבדוק הטטנוס . לא צריך טטנוס קיבלתי לפני שלוש שנים וזה תקף ל - 10 שאזכה , בדרך חזרה עברתי דרך השדרה , לפתע , בדיוק בפינה שליד מעבר החציה י - ם !  ים של יונים ! נוברות מתחת לגדר , נוברות השד יודע במה שהניחו להם שם נסוגותי משהו ועל קצות האצבעות ניסיתי לעקוף,

     אבל היונים ? לא ! הן בבת אחת התרווממו מעלי כמו ענן , אך בשקשוק כנפים, משק הכנפים פרע את שערי - אינסטיקטיבית שמתי ידי על ראשי כאילו זה יעזור במשהו והן - כהרף עין חזרו לנבור ניטעתי על מקומי המומה . צילמתי אותן למזכרת , חציתי את הרחוב בברכים רועדות אך ללא פגע , ללא "לשלוש של מזל" אבל בלב הולם ובתחושה של מה זה הבוקר המשונה הזה ?

     זה בטח סימן. החלטתי , אבל סימן למה ? הרי איני כזו שמחפשת סימנים וחיה על פיהם . ואם אני קוראת הורוסרופ אז רק בדיעבד ליהנות מהשטויות . 

      לא הצלחתי להירגע סיפרתי , סימסתי , קיבלתי חיזוקים , "היונים הן סמל השלום' אמרו לי. המצאתי לעצמי עתיד מזהיר .

נרגעתי .

     הסיפור במשך הזמן נדחק מתודעתי והנה בשל השלושה של מניפה - הוא כאן

* השלושה של מניפה :

https://kmomenifa.wordpress.com/2018/12/21/%d7%a9%d7%9c%d7%a9%d7%94/

מה אומר ומה אדבר

אני בהיי

זו הפעם הראשונה מאז הפוסט האחרון שפרסמתי ב-30.10.17

שהצלחתי להיכנס למסך העריכה שלי

וזה לא שלא ניסיתי

ומה שהכי חשוב לי לדעת עכשיו , זה למי להודות

                           חג אביב שמח

   בערב חג השבועות ביליתי בחדר זבל , ומעשה שקרה כך היה :

   בשש בערב יצאתי לקנות סיגריות בקיוסק , כשהיגעתי הביתה לא מצאתי המפתחות לא בדלת לא אצלי , חזרתי לקיוסק , אוריאל ליווה אותי לחפש בדרך - לא ! ! !

   האפשרות היחידה בפח הכתום

ירדתי , הצצתי , לא רואים , לקחתי פנס מעליזה , מצאתי אבל עמוק מידי , בשלב זה התעקשתי להמשיך בלי להטריד חתני יאמר לזכותי , וגם לא את אוריאל. השש לעזרה , מצאתי איזה מקל הרמתי החליק , הרמתי החליק , השכבתי את הפח ו - המפתחות נ ע ל מ ו כבר הייתי בטוחה שמשהו מתעתע בי , הסתכלתי סביב - אין איש , אין רמז לרוחות , או חתולים שחורים .סחבתי הפח לאור בכניסה ל'חדר', השכבתי אותו מהצד השני , די כבד אפשר לומר , הוצאתי פלסטיקים - אין , הארתי בפנסים משהו נצנץ בג'יפה שחורה , זחלתי פנימה והוצאתי

   בדרך למעלה החלטתי . במקום להתפנק ולנוח כמעה בשבועות השנה , עדיף כבר להתעייף מהכנת. מאכלי חלב שממש , אבל ממש לאא טובים לי , מלהתעייף ככה . חברה אחרת אמרה שמרקתי עצמי לקראת לימוד תורה . ושנלמד השבת שיעור פילוסופיה שהפסדתי ( דקארט השם ישמור )

   היגעתי כולי ג'יפה לעליזה ( שכנתי תבורך ) ניקינו המפתחות והידיים באקונומיקה , הידיים עדיין מריחות מאקונומיקה , היציעה לי תה , אמרתי קודם השימלה לכביסה ואני לאמבטיה ,

אחרי נקיה הדלקתי נרות

   היגעתי לעליזה נקיה , אחיה וגיסתה ממאוסטריה בינתים היגיעו וקיבלנו תה ואני עוגה לא גבינה

חג שמח