B.logi

     זה חודשים יושבים ילדים בבית והמצוקה כה רבה עד שהם . . . שומו שמיים כבר מתגעגעים לבית הספר

     אני חושבת שהמהלכים הקיצוניים שנוסו עד כה לא תורמים, בתחילה סגרו את הילדים בבית, אחר כך החליטו - זום, כשהזום לא סיפק ת'סחורה - הפסיקו ת'זום, הילדים בבית, משפחות יצירתיות מסתדרות איכשהו - פחות יצירתיות דועכות

     אפשר לפתור את הבעיה הזמנית הזו. לדעתי לא צריך להתייאש, לא להרים ידיים ולא לוותר כדאי להמשיך ולחפש פיתרון והוא לא חייב להיות דיכוטומי אחד - או אחר - או בכלל לא

     מכיוון שאני מכירה את נפש התלמיד כמו גם המערכת מבפנים אני חושבת שיש מקום לשילוב, ואם התחלנו במונחים של חוקי הנהיגה אני מציעה למשל את #תוכנית_מעבר_החציה. ז"א חצי ממספר ילדי כיתה ילמדו בחדר הכיתה בבית הספר והחצי השני יצפה בהם בבית, למחרת יתחלפו וכך כולם ילמדו את אותו הדבר וכולם ירגישו חלק כל הזמן. פעילים ומלומדים

באופציה המוצעת הזו הילדים בבית ישבו מרותקים למסך כי הם יעקבו אחרי החברים, הם יתעניינו בנעשה, יחושו שהם בתמונה

ילדי הקבוצה שלומדים בבית הספר ישבו במרחק האופטימלי המומלץ, עטויי מסכות כנדרש, והילדים הצופים בבית לא יהיו פסיבים ורק יצפו - הם ישתתפו בצורה פעילה, יקשיבו כשבכיתה מקשיבים, ויבצעו המטלות בעת שבכיתה מבצעים את אותן מטלות

WIN WIN SITUATION

ושהתקופה הזו תסתיים כבר בבריאות שלמה לטובת כולנו

https://m.calcalist.co.il/Article.aspx?guid=3847450

    משנת הוצאתו מחכה "מר מאני" בסבלנות שאקרא בו. ועכשיו, בגלל עודף הזמן הפנוי אני מוצאת את עצמי משלימה חסרים. וכך היגיע תורו של מר מאני, שיצא לאור לראשונה בשנת ... 1990 !

     אני לא יודעת אם הייתי משכילה להעריך כל כך את הכתוב אם הייתי קוראת בו קודם, אבל מסתבר שבאיחור רב גיליתי גדו·לה ספרותית שלא ידעתי על קיומה. הייתי שומעת התפעלויות של מביני דבר, אבל משהו בשם של הגיבור לא כל כך משך אותי, בלשון המעטה, הייתי בטוחה שמדובר בסיפור על אדם עצוב, מר מאני עשה לי אסוציאציה של מאניה, ומאניה - של מאניה דיפרסיה, ונרתעתי, ונרתעתי, עד לתקופה הנוראית הזו שאפילו הספריות סגורות, ואת הספרים שרכשתי לפני סגירת החנויות כבר סיימתי.

     הספר מחולק לחמישה סיפורים שיש קשר ביניהם, ואחרי קריאת הסיפור השני אני עוצרת ומשתפת כאן את עוצם החוויה שחוויתי. הסיפורים הם בעצם חמש שיחות, הסיפור הזה, השני, הוא שיחה של חייל גרמני עם סבתו. אמנם רק קול אחד נשמע בכל הסיפורים, אבל אפשר להבין את נוכחותו ותפקידו של המשיב בתוך כל שיחה.

     בסיפור הזה, השני, בשיחת החייל הגרמני לסבתו, מצאתי עושר בלתי נידלה של רעיונות ומחשבה שהסופר א.ב. יהושוע משכיל להתפתל בהם, כמו הלבירינט המזמזם ברקע של כרתים, הוא משכיל לפתל בהם את הקורא, וגם להתירם. אך שלא כמו אריאדנה המשחררת בחוט את תזאוס, יהושוע אינו מספק פיתרון לשאלות, הן נשארות פתוחות להתחבטותו של הקורא אך בגאוניות רבה הוא מבהיר את השאלות. השיא הרעיוני שלו הוא לטעמי בשאלה האם יהודי יכול לבטל את עצמו ז"א את יהדותו, מה שמביא את הגרמני להתחבט בשאלה אם אפשר להוכיח את יהדותו למרות שאמר שמבטלה. מרתק.

     (מרתק וכמה אירוני לתקופתנו, ומעניין אם הייתי רואה בזאת אירוניה בעת שנכתב, ומרתק כמה ראיית הנולד יש בשאלה הזו )

     החייל הגרמני מארח את סבתו בכרתים לקראת סוף מלחמת העולם השניה, הוא מגדיר את עצמו כ אדם נטו , את סבתו כ מבטלת את אלוהים. ותוך כדי טיול/טיפוס, הוא מכיר לה את כרתים ההיסטורית על סיפורי האלים שלה, של האנשים שעדיין לא היכירו את אלוהים כי היהודים עדיין לא המציאו את עצמם

     חיבוטי הנפש של ה חייל-אדם-נטו מפתחים בקורא תקווה להארה גדולה של החייל שתתאים גם לזו של הקורא הישראלי, אך לא, יהושע לא עושה לנו חיים קלים, ולא מרצף לנו עתיד מתוק מדבש.

     ואולי, אחרי שאקרא ואסיים את שלוש השיחות הנותרות אמצא תשובה אחרת

      ואולי אתחבט בשאלות נוספות

____________________________________

א.ב. יהושע מר מאני

     מעטים הספרים שגרמו לי להתרגשות כמו "עפיפונים" של רומן גארי אותו קראתי לפני שנים. אולי רק אחד - מלחמה ושלום. אחרי 'עפיפונים' באה רשימה מכובדת כמו "שבת" מקיואן, "לאן שהמקום הולך" חיים באר, "כלה" אורה אחימאיר (חיים באר ערך את 'כלה')

     קראתי עוד ספרים רבים וטובים מאז, ו"עפיפונים" תמיד נשאר בראש רשימת הקריאה שלי, לכן כששמעתי על  הספר "הבטחה עם שחר" מיהרתי לקוראו. לשם הספר יש משמעות רבה לסופר והוא מסביר זאת. בשבילי הכותרת היא הבטחה שהתגשמה לי כקוראה. גארי מגולל את סיפור חייו המרתק אותם הוא בהחלט חב לאמא הגדולה מהחיים שלו, אם שהאמינה בו ונטעה בו את ערך החיים, את תאוות החיים ואת ההצלחה הגדולה

     בהומור ושנינות, בחכמה ובתובנות הייחודיות לו הוא מגולל בפנינו את הערכים, המניירות ואת העוצמה הפנימית של אימו איך הצליחה להפנים בו את כל אלה - ולשנים רבות אחרי מותה.

     אהבה.

     והיא עוד לא קראה את התיאוריות החינוכיות על חשיפת הילד לשלל גירויים עד שימצא את המתאים לו, והיא עוד לא קראה את ויקטור פרנקל.

     בחכמתו מצליח גארי לפענח גם את סוד היחסים ביניהם, איך הצליחה לשמרם ויחד עם זאת בתבונת אין קץ לשחרר אותו מחזקתה, לפתוח בפניו את העולם ולתת לו לנוע בחופשיות ובהצלחה במהמורות ובאתגרים הקשים שהחיים זימנו לו. "חייתי" הוא אומר. הוא חש שחי את החיים במלואם.

     לצערי למהמורה האחרונה לא הספיקו כוחותיו. אופיו הביוגראפי המרתק של הספר סיקרן אותי לקרוא גם בויקיפדיה, שם גיליתי איך סיים את חייו בצורה האכזרית ביותר שאפשר לעלות על הדעת ודוקא בארץ התקווה. ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות יכלה לו. אז הבנתי סוף סוף כיצד היגיע לתובנה שקראתי ב"עפיפונים" (נכתב עשר שנים לאחר הטרגדיה), התובנה כי הטרגדיה של האדם המודרני, היא האכזבה הגדולה ביותר שלו לחשוב שאחרי מלחמת העולם השניה, אחרי השואה, נהיה בעולם חדש שהרע ביותר האנושי, שהרע האולטימטיבי מאחורינו

________________________________

*פרויקט תגלית 3

(יקרא מעתה ועד להודעה חדשה פרגי"ת)

- לפתע אני מגלה שמצב רוחי השתנה פלאים, 

  שבריאותי מאז שנתיים שבה אלי. אני מרגישה 

  בריאה  ולא כפי שפירנסתי רופאים במשך השנתיי.

  והייתי אומרת להם חזור ואמור שאני לא חולה אבל ג.

  לא מרגישה בריאה

  הגוף פתאום נשמע לי, הכבדות והכאבים נעלמו אני 

  מצליחה לבצע פעילות הגופנית, מה שקוראין

  התעמלות האם זה בגלל דיאטת האקטואליה

  שגזרתי  על עצמי שהוספתי לה גם דיאטה של 

  תרופות? (על דעת עצמי, זה אינו בגדר המלצה)

  ואולי זה האביב? 

  ה-B12 

  ואולי זה הספר. ואולי כולם. אבל הכל התחיל בדיאטת האקטואליה

     "היגיע זמן להתעורר" הוא שיר יפה בעיני, מאד אפילו. ואיך משמיעה אחת אני יודעת שהוא מוצא חן בעיני? פשוט מאד - אני רוצה להאזין לו שוב. מה שאני יכולה לומר גם על שפיטה,

     אני רוצה לשמוע עוד מהיצירה הייחודית שלה, אבל היצירה - שלה אני שואלת את עצמי, האם היא מתאימה לייצג את ישראל?

     ממה ששמעתי עד כה מקובי מרימי ומיה בוסקילה - שיש להם בהחלט מה להציע, שמעתי עד כה קולות רמים מאד. עצמה. לא שירה אני שומעת, תרועות רמות - זה כן. הזמרות של שלווה שרות נפלא בעיני וטוב שנבחרו לשיר באחד האירועים

     את כתריה החמודה לא אתנגד לשמוע שוב, היא לא רועמת מידי לטעמי קולה נעים לאוזני ומשירתה, ששמעתי עד כה, לא שמעתי ביצוע שלה שארצה לשמוע שוב. אולי הערב?

     בינתיים "המרדף" ו"עד כאן" מפתים אותי יותר

___________________________________________

"היגיע זמן להתעורר":

https://youtu.be/Y30pfWIQfoo