B.logi

     אמנם גזרתי על עצמי להימנע מחדשות, אבל בפייסבוק (מה לעשות, חליתי, כנראה שבאמת לא לעולם חוסן ומצ'עמ -ם וחוץ מלצ'וטט בפייסבוק לא מצליחה כלום), אז, בפייסבוק צצים לי מבלי שאבקש הודעות כאלה ואחרות. עקשניות שאני מצליחה להתעלם ולשכוח מהן

     רק העניין הזה עם רותם סלע צץ שוב ושוב, ואלוהי הרשת לא מרשים לי להתעלם ממה אמר זה ולמה תוקפים אותה מסכנה. באמת לא נעים. לא הייתי רוצה שיתקפו אותי ככה, ואני חושבת לעצמי כמה דיעות כתבתי כאן ובעמותת ישראבלוג כשעוד פירסמו אותנו שם, אבל איש לא תקף אותי או את ידידי לישראבלוג בצורה הזו.

     ויש מפורסמים רבים שאומרים דברים פוליטיים, מהרהרים פוליטית בקול, מביעים דיעה ובכל זאת  לא תוקפים אותם באכזריות. בהחלט, יש לה החופש לומר מה שאמרה שלולא ההתקפות אפילו לא הייתי מתיחסת כי אני בצום אקטואליה - רק הכיעור שנהיה מזה מקומם אותי ואיני יכולה לשתוק. הייתי מצפה שגם הוד מפורסמותה (למה בדיוק?) תיקח בחשבון שאם כבר מעלים פוסט צריך להעלותו בזהירות בזהירות כמו שקיפודים מתנשקים.

     רצוי מאד לכבד בתגובתך את מושא דבריך, להראות לו שאתה מבין מה אמר ושאתה חושב אחרת, רצוי גם לא להשתמש בסיסמאות, לא לכתוב מהבטן כשהיא כועסת (לפי עדי ברקן גם כשהיא מקרקרת אז גם עליו התנפלו).

     רצוי ללמוד את הנושא לעומק לא להשתמש בסיסמאות שכבר שמענו ולהיזהר מאי דיוקים. כמו שאמרה R.G.B לה מגיע פוסט נפרד: לא לצעוק אם אתה רוצה שיקשיבו לך, לא לצאת לגשם בלי מטריה ולבכות שנרטבת. כן היא אמרה את זה, לא באותן המילים

      או כמאמר ההמון, לא לשחק באש אם חוששים להיכוות, או - מי שלא רוצה שתדבק בו אשפה שלא ינבור בה

     לפעמים אני חושבת שאולי כל ההתגרויות האלה מכוונות, כי כשהשיח התדרדר לאן שהתדרדר כל מחשבה עלולה להיות נכונה אפילו הקונספירטיבית ביותר

     אני מחכה לימים של טרום בחירות, כי רק דבר 1 טוב יש בבחירות, שכמה זמן, לפני הבחירות אסור לדבר פוליטיקה, והלואי ותגדל מכסת הימים האלה

_____________________________________________

*

https://www.cinema.co.il/event/rbg-%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%99%D7%93%D7%A8-%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%A1%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%92-%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95%D7%A2-%D7%93%D7%95%D7%A7%D7%90%D7%91%D7%99%D7%91/

   אמש החליטה חבורתנו ללכת להצגה של שבע ומחצה של הסרט 'ללכת שבי אחריה' מאד רציתי, אבל כאן ממש ליד הבית, בסינימטק הרצליה היציגו בשש בערב את מיסטר גאגא, אז העדפתי ללכת בעצמי לי אם אין אני לי. הבטחתי להספיק הכל, להיצטרף וללכת שבי כשייגמר גאגא; התלבשתי ממש יפה, ויצאתי

   באמצע הדרך, בדיוק באמצע, פערה הסוליה של סנדל אחת את פיה,

   דילמה. לחזור הביתה, להחליף נעלים ולפגוש את כולם בשבע וחצי או להמשיך איך שהוא. התעלמתי מטרוניותיה של הסוליה מעריצת מריל סטריפ, שמתי עצמי לא שומעת, המשכתי איך שהוא, ראיתי הסרט, נהניתי מאד, בדרך חזרה מצאתי פטנט איך לגרור ת'רגל ככה שייראה כמו צליעה קלה, דידיתי בדרך האחורית, גררתי הרגל, עקפתי את 'לנדוור' שלא יראו, בשארית כוחותי היגעתי הביתה.

מעניין מה היה אומר על זה מיסטר גאגא 

                       ▶ 

                                  https://www.youtube.com/watch?v=xeuAebGv6EQ

ןמיכיון שלא מצאתי את התמונה ההיא של סופיה לורן רצה בשמלה אדומה, צולעת ובידה נעל אדומה חסרת עקב אז הנה

1. 1.  

      Thats All Folks
   2. https://www.youtube.com/watch?v=Q3bbsDJWlXQ

   בבוקר החמישה לינואר שהוא יומולדתי ציפיתי למפגש עם ילדי והקטנצ'יק ב'דליסיטי' בית הקפה האהוב עלינו שלמזלי הרב קבע את מקומו מול ביתי

   רגע לפני שיצאתי מביתי שמעתי שמסתובב באיזור ( מרכז הרצלייה ) מחבל ואין לצאת. מצוחצחת לקראת האירוע סירבתי להיכנע ויצאתי.

   היגעתי לבית הקפה, שאלתי אם יש פיצוחיה ממול ( מצחיק ) אמרו שאין, אמרתי אז זה בסדר ונכנסתי. אף אחד לא צחק.

ברגע שהתיישבתי טלפון מביתי בדרכה מת"א להרצליה, מההוא שטרם נתפס ל-עוד אחד, והיא דואגת - מסוכן אמא ! אגיע לקחתך לקטנצ'יק והבכורה, חיזרי הביתה היא אומרת .

העיקר שנחגוג יחד, שימרתי את הציפיה.

    שמחתי

   נהנינו

   בהצהרים התעקשה, הקטנה המיועדת להינשא עוד שמונה ימים בדיוק, להחזיר אותי הביתה

נסענו קילומטרים לעקוף את התחנה המרכזית ( שם השמועה אמרה שהוא מסתובב ) עברנו מול בית הקפה והיגעתי בשלום הביתה, כולם היגיעו הביתה בשלום

אחרי הצהרים הסתבר שהנמלט נתפס, בחנות הגבינות והזיתים שמול בית הקפה …

   המשך בהמשך

* מתוך " המזכרות " לדויד פואנקינוס ( כתר, בתרגום לי עברון ועקנין )

             שעוד רבות יצוטט בבלוג זה 

   יצאתי הבוקר כמו תמיד, חמושה בשימחה. שמעתי מישהי מדברת על פריצה לשידור, מה שהזכיר לי ששכחתי להיבהל ולפחד, צעדתי באון כאילו כלום, התפלאתי על עצמי, ואז כ- ב- דה ז׳ה וו , נזכרתי בתחושות ז״א זו לא הייתי אני שנזכרתי זה היה הגוף שלי שנזכר איך, ומה ואם יבוא מישהו מאחור,   

 ומה אעשה? ואיך אגיב? ומה בכלל אפשר לעשות ? 

   לגרש המחשבות ולהמשיך ללכת

   סדר יומי ומטלות שהעמסתי על עצמי הסיחו את דעתי עד שהגעתי למחוז חפצי. תוך כדי צעידה זכרתי איך כשהתחילה הסכינאות המחודשת ובגלל שנמאס לי מה׳אובר דוז כאן ( חום חום חום בחולם, חום חום חום בשורוק, קירשנבאום, וסכינאות בגשם שטיהר ס״ס את האוויר אך לא את האווירע ) קפצתי לי לחדשות החוץ ושם אין מה לקנא, אסונות הוריקנים ושיטפונות, נדידת עמים, יריות באוניברסיטאות. הבנתי שכל עם לגורלו, כולל הדת שהביאה על עצמה את הדע״אש...  

  ההתנחמתי בצרת הרבים ? לא ולא, אני חשה סוג של עייפות, אולי אדישות, שקיבלתי על עצמי את העולם על שיגעונותיו ושיגיונותיו, שאין טעם לחרוד על בסיס קבוע, שבין הטיפות אפשר גם ליהנות ממה שיש, ומה שיהיה הוא שיהיה וכמו יהודי טוב שאומר יום יום לעצמו ״אלוהים נתן, אלוהים לקח יהי שם האלוהים מבורך״ אני מקבלת את שקיבלתי מהעולם, זה שגם לפעמים לוקח מבלי להשיב. בוקר בוקר אני מקבלת אותו בברכת. בבוקר טוב, וערב ערב מודה לו על מה שיש.

ואולי נעשיתי אפאטית ?...

אצא לי השוקה http://youtu.be/yfZBO3SZrpE

   לקראת הפסח כל עוד אני מנקה, מרססת, מסדרת, הייתי רוצה לבער עוד כמה דברים שמפריעים לי, שהחלטתי בזמנם להתעלם מהם, כי הם לא שווים את הדיסקוס עליהם, אבל הם לא נגמרים אפילו שאני מתעלמת מהם הם לא נעלמים, אז הנה כמה דברים כאלה, שהשליטה שלי בהם היא בשלט בלבד, אבל לפעמים אני רוצה לדעת מה קורה והם שוב חוזרים כמו המכה האחת עשרה :

   הייתי רוצה יותר אמת בתקשורת -

למה לשאול אותנו בכותרות ענק אם יהיה לנו סדר או לא כי האסטרואיד מתקרב, ורק באותיות הקטנות לצטט דברי המומחים שהאבטרואיד יעבור מריק 3 מרחקי ירח מאיתנו

   נמאס מגיוס תורות ואידיאולוגיות כקרדום לחפור בהן-

פחות פרשנות-מטעם עם אידיאולוגיות מגויסות מטעם, שנתפרות בתכים גסים למידות הזועק, (לא רוצה להביא דוגמאות כי לא רוצה לחזור עליהן) היה לנו מספיק.

   פחות פורנוגרפיה בתקשורת -

בתקופת טרום הבחירות לא היו הטרדות מיניות, ואחרי הבחירות הן תופסות שוב כותרות, אז מה הן עשו בין לבין, חיפשו במי לבחור ?

   להתרכז בעובדות -

אם אין מה לחדש לא צריך למלא את השעה אם אין מה לומר לא צריך – אפשר גם מוסיקה

   להוציא את המילה גזענות מהשיח הישראלי -

אז הוא אמר שחשבנו שמנשקי מזוזות הם מיעוט והתברר לנו שהם רוב, אז מה קרה ? התרבו מנשקי המזוזות בישראל ומישהו אמר את זה בקול ואז מישהו נעלב כאילו אמרו עליו דברים שלא נאמרו, ממתי ממתמטיקה עושים אידאולוגיה. כאילו מישהו אמר מוכרים יותר ויותר אתרוגים בישראל כל שנה, זה רק מתמטיקה.

מספיק לומר את המילה גזענות לשוא -

    מה הקשר בין גזענות לנאמר למעלה, קצת דיוק ליגנגוויסטי. 

גזענות זה מה שעשו לנו, לא מה שאנחנו 'משוחחים' בינינו לבין עצמנו

גזענות

 http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%96%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%AA

מה הקשר בין לומר הערבים יוצאים להצביע לבין הגזענות נגד השחורים באמריקה. אז מה קרה ? באמת לא היה כדאי לקום עם רוב ערבי כי אנחנו לא מצביעים בכלל כי לא יודעים במי להצביע (אוף שוב המתמטיקה הזו )

ובקשר לגזענות באמריקה – מלחמה עקובה מדם הייתה מלחמת האזרחים שם. הרבה דם לבן נשפך בשביל שיוויון הזכויות הזה, אז די להתבכיין, זמן לקחת אחריות.

   מרוב סובלנות והומניזם, עוד מעט ושכחתי שבאנו לבנות כאן מדינה יהודית. לא שיש לי משהו נגד סובלנות והומניזם, אבל מדינה יהודית זו לא מילה גסה

   מה זה עם הפרופסור המבולבל, שאמר דבר שטות ואיוולת שאיחלה ריקבון לבני אדם, למה להתווכח עם הדבר הזה, לא מגיע לו הפירסומת ולא הכותרות ולא ההתייחסות בכלל, ולא זיהום האויר הציבורי בחזרה על דבריו, אבל בהחלט רצוי למצות את הדין עימו, לא באותיות גדולות, סתם איפשהו במדור חוק ומשפט. כי ככה לא מדברים.

   אני בעד שיח תרבותי מכובד ומכבד -

 לא צריך לשסות אזרחי המדינה זה בזה כדי להשיג כותרות, היגיע הזמן לשים סוף לדבר הזה, מי שאמר אמר בדיוק את המילים שהוא אמר, כדי לדעת למה התכוון בדבריו, כדאי מאד לשאול אותו. למה הדבר דומה ? לריב בין בני זוג, כשהאחד אומר איזה דבר והאחר בטוח שהוא מתכוון לאמא שלו, והוא לא שואל אותו אם לזאת התכוון, כי מה שהם באמת אוהבים זה לריב, כי לא למדו אחרת.

שיחת הקיווי בין דפנה ל ב'החיים זה לא הכל'

- אנחנו כל הזמן רבים,

- אז בוא נדבר על משהו שאי ארםשר לריב

אז הם דיברו על קיווי,

- והוא אמר שהוא לא אוהב קיווי,

- אז היא אמרה או קי אז אתה אומר שאין לך מה לאכול כי אני לא מבשלת מספיק, אז תבשל אתה

- ומי ילך לעבודה ? אי אפשר להתפרנס ממה שאת מביאה

ו ... טוב שצילצלו בדלת, והנכנס שאל מה אתם עושים והם אמרו, סתם, דיברנו על קיווי