B.logi

     אני גאה בעם הזה. ראיתי אותו בתפארתו, שם מאחוריו מתעלה על ההשמצות ההדדיות ויוצא למשימה החשובה באמת - לשמוח ולשמח את ילדיו.

     ראיתי הורים וסבים יוצאים עם ילדים ונכדים מחופשים בתחפושות מושקעות ויפהפיות לחגוג את העד-לא-ידע בהרצליה. ואני מקווה שכך קרה גם בכל הארץ

     מגוון עשיר ורב מאד של תחפושות ראיתי.  ראיתי 'מיקימאוסים' דוחפים ברוזים פעוטים בעגלות, 'טבחיות' עם כבאים קטנים על הכתפיים. הרחוב היה מחופש כמעט כולו, ראיתי את הארבעה מארץ עוץ -אשה מקושקשת כולה בקש בתור הדחליל, ילד כבן עשר עם לבוש דמוי פח ופניו כסופות, אחותו הקטנה כבת חמש בלבוש דורותי עם צמות, האריה הפחדן היה כנראה האבא

     "הי דורותי" קראתי לה, והיא שלחה בי מבטון תודה קטן וגאה. יצאתי מביתי לבושה לבוש עליז, עם מסכת עינים עליזה וצבעונית ובגד עליז בהתאם. רק לשמח את נכדי חשבתי ככה לפגוש אותו. חששתי מתגובות לועגות אך יצאתי באון ורק טובת נכדי לעיני, אבל מהר מאד חשתי שבתוך עמי אני יושבת והלואי והעם היפה ינצח

________________________________

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=2461905907176188&id=100000704089613&sfnsn=mo

את העלאידע בהרצליה צילמה \/👆נאוה אופק, מחוברי הפייסבוק יראו, והשאר יפתחו את הדימיון בכיף   👓

     מעטים הספרים שגרמו לי להתרגשות כמו "עפיפונים" של רומן גארי אותו קראתי לפני שנים. אולי רק אחד - מלחמה ושלום. אחרי 'עפיפונים' באה רשימה מכובדת כמו "שבת" מקיואן, "לאן שהמקום הולך" חיים באר, "כלה" אורה אחימאיר (חיים באר ערך את 'כלה')

     קראתי עוד ספרים רבים וטובים מאז, ו"עפיפונים" תמיד נשאר בראש רשימת הקריאה שלי, לכן כששמעתי על  הספר "הבטחה עם שחר" מיהרתי לקוראו. לשם הספר יש משמעות רבה לסופר והוא מסביר זאת. בשבילי הכותרת היא הבטחה שהתגשמה לי כקוראה. גארי מגולל את סיפור חייו המרתק אותם הוא בהחלט חב לאמא הגדולה מהחיים שלו, אם שהאמינה בו ונטעה בו את ערך החיים, את תאוות החיים ואת ההצלחה הגדולה

     בהומור ושנינות, בחכמה ובתובנות הייחודיות לו הוא מגולל בפנינו את הערכים, המניירות ואת העוצמה הפנימית של אימו איך הצליחה להפנים בו את כל אלה - ולשנים רבות אחרי מותה.

     אהבה.

     והיא עוד לא קראה את התיאוריות החינוכיות על חשיפת הילד לשלל גירויים עד שימצא את המתאים לו, והיא עוד לא קראה את ויקטור פרנקל.

     בחכמתו מצליח גארי לפענח גם את סוד היחסים ביניהם, איך הצליחה לשמרם ויחד עם זאת בתבונת אין קץ לשחרר אותו מחזקתה, לפתוח בפניו את העולם ולתת לו לנוע בחופשיות ובהצלחה במהמורות ובאתגרים הקשים שהחיים זימנו לו. "חייתי" הוא אומר. הוא חש שחי את החיים במלואם.

     לצערי למהמורה האחרונה לא הספיקו כוחותיו. אופיו הביוגראפי המרתק של הספר סיקרן אותי לקרוא גם בויקיפדיה, שם גיליתי איך סיים את חייו בצורה האכזרית ביותר שאפשר לעלות על הדעת ודוקא בארץ התקווה. ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות יכלה לו. אז הבנתי סוף סוף כיצד היגיע לתובנה שקראתי ב"עפיפונים" (נכתב עשר שנים לאחר הטרגדיה), התובנה כי הטרגדיה של האדם המודרני, היא האכזבה הגדולה ביותר שלו לחשוב שאחרי מלחמת העולם השניה, אחרי השואה, נהיה בעולם חדש שהרע ביותר האנושי, שהרע האולטימטיבי מאחורינו

________________________________

*פרויקט תגלית 3

(יקרא מעתה ועד להודעה חדשה פרגי"ת)

- לפתע אני מגלה שמצב רוחי השתנה פלאים, 

  שבריאותי מאז שנתיים שבה אלי. אני מרגישה 

  בריאה  ולא כפי שפירנסתי רופאים במשך השנתיי.

  והייתי אומרת להם חזור ואמור שאני לא חולה אבל ג.

  לא מרגישה בריאה

  הגוף פתאום נשמע לי, הכבדות והכאבים נעלמו אני 

  מצליחה לבצע פעילות הגופנית, מה שקוראין

  התעמלות האם זה בגלל דיאטת האקטואליה

  שגזרתי  על עצמי שהוספתי לה גם דיאטה של 

  תרופות? (על דעת עצמי, זה אינו בגדר המלצה)

  ואולי זה האביב? 

  ה-B12 

  ואולי זה הספר. ואולי כולם. אבל הכל התחיל בדיאטת האקטואליה

     כאבי הגב לא הניחו לי, וכל מה שידעתי שצריך לעשות במצבים האלה עשיתי - כל מה שלמדתי מהפזיותרפיסטים, כשמיזכרתי להם במכון:

     שאם כואב רק בתנועה זה כנראה אורתופדי, (צריך אישור רופא! לא להחליט לבד!) שכדאי להרחיק בין חוליות עמוד השידרה, אפילו תרגילים אני יודעת, שכדאי לחזק שרירים, שלא 'נעמוד' על החוליות שלא תידחסנה חלילה (ואז הסחוס בין החוליות נשחק והחוליות נשענות על העצבים וז - ה > כו - א - ב אלא על השרירים.

     שום תרגיל לא עזר, אז החלטתי להחליף מזרן, מצאתי מבצע מצוין של ד"ר קומפורט התפתיתי, ויתרתי על רכישת 2 מזרנים צרים. אפילו שהוא כפול והייתי צפויה לסאגה עם ההובלה ועם הורדת המזרן הישן.

     כבר בשיחה הטלפונית הראשונה של הרכישה האינטרנטית הראשונה שלי הייתה לי תחושה שאפשר להמשיך הלאה, השיחה היתה אדיבה, יעילה ואפילו חביבה. אבל מובילים זה עם אחר, לך תתאם איתם. קודם מתאמים, אחר כך תירוצים, אחר כך

- 'מה את חושבת אם מזרון לא נכנס למעלית?'

- 'שמונה קומות במדרגות עם מזרון כפול?!'

     הכי אני שונאת כשבעלי מלאכה שואלים אותי מה אני חושבת. כי אז זה עומד לי על קצה הלשון ואני רוצה לומר להם מה אני באמת חושבת, יודעת מה תהיה תגובתם, מחליטה שזה לא הזמן או הכתובת להתפלספות והחלפת מחשבות. מתעצבנת רצח. מההתאפקות. ועוברת ישר להתמקחות.

     את כל הדיונים הללו כבר עברתי במוחי, בגלל נסיונות קודמים. הדופק כבר עלה. הכנתי את כל הבוקר למאורע החווייתי. סמס מהחברה הבטיח שהמזרן יהיה ב-9:00, כן בטח חשבתי לעצמי.    

     ב-08:45 אמר לי מבטא בטלפון ש'עוד 10 דקות אני אצלך'. כן בטח.

ב-9:00 צילצול בדלת, אני פותחת, צעיר רזה עומד מולי אני שואלת, אתה יודע שהמזרן לא נכנס למעלית? צריך להעלות אותו 8 קומות.

    - "כן, הוא עונה, המזרון כבר כאן"

     - "...?!"

     - "איך!? לבד!?"

     -"עם הנהג, הוא כבר ירד לרכב"

     -"אבל איך תוריד המזרן הישן?"

     -"אקרא לו, תשעים שקל זה יעלה"

     קיבל המאה שקל הודיתי לו בלי סוף, המזרן הישן ירד בלי שאראה אפילו והבוקר כולו לפני. ואין מאושרת ממני. בגלל מוביל. כי כבר התרגלנו לחצופים ומה שפעם היה מובן מאיליו הפך להיות ליוצא דופן.

     ולמה נזכרתי בזה עכשיו, כי חזרתי מהסניפבנק ששירת אותי נאמנה שנים, ושם דור שלא הכיר את יוספה ולא יכולתי להוציא כסף מהכספומט ליד הבית והייתי צריכה לרוץ לסניף וגם שם לא יצא, ואז התחילו ההסברים וה"מה את חושבת" ואני "אני לא עומדת בתור בגלל טעות מחשב" אחר כך למנהל ("אני אסביר לך" ואני "אל תסביר לי שוב - כבר הסבירו לי") שלח אותי לבחור עם תעודת הצטיינות, כי רק תעודת הצטיינות עוזרת לאנשים לחשוב מחוץ לקופסא, וקיבלתי הדמי כיס שלי וחזרתי הביתה עם העצבנות של ההתאפקות.

________________

מבצע תגלית 1

חשבתי, אם מי ברז יעמדו, יממה נניח, המתכות ישקעו? כי הרי נאמר פה ושם שממים מסוננים מסתננים להם החוצה גם ימגנזיומים ושאר הטבות מהטבע, מילאתי לכן בקבוק מי ברז בטעם נוראי, חיכיתי יממה, למחרת טעמתי והטעם - גן עדן. מים של פעם. עד כאן פרויקט תגלית להיום

שלום חברים

בשני דברים אני מתחדשת היום בנכד חדש מתוק להפליא, ובזה שאני 'משדרת' שידור בכורה מהנייד החדש.

ובכן אחרי שלל עלילות הנייד כששבק סימי, התחדשתי שלא ברצוני הנייד משוכלל יותר, אבל לא אטען, שהרי בזכותו אני יכולה לבשר את ההולדת המשמחת כל כך.

עכשיו מקלדת המחשב שבקה והסיסמה למייל נעלמה לאלפי אבדונות בסים, אין לי מייל אך יש לי סמרטפון ( אני מקווה שלא יהיו טעויות רבות. מידי, שכן עד רגע פרסום פוסט זה לא אדע מה גודל האותיות שיצוצו כאן )

בתקווה להמשך בשורות טובות

חג מימונה שמח, כי לי כל כך שמח ומאחלת גם  לכם

שלום חברים

בשני דברים אני מתחדשת היום בנכד חדש מתוק להפליא, ובזה שאני 'משדרת' שידור בכורה מהנייד החדש.

ובכן אחרי שלל עלילות הנייד כששבק סימי, התחדשתי שלא ברצוני הנייד משוכלל יותר, אבל לא אטען, שהרי בזכותו אני יכולה לבשר את ההולדת המשמחת כל כך.

עכשיו מקלדת המחשב שבקה והסיסמה למייל נעלמה לאלפי אבדונות בסים, אין לי מייל אך יש לי סמרטפון ( אני מקווה שלא יהיו טעויות רבות. מידי, שכן עד רגע פרסום פוסט זה לא אדע מה גודל האותיות שיצוצו כאן )

בתקווה להמשך בשורות טובות

חג מימונה שמח, כי לי כל כך שמח ומאחלת גם  לכם