B.logi

   זה הספר הראשון של ביסיו שנפל לידי ואחרי שסיימתי אותו יש לי רצון לקרא את כל ספריו

    הוא באמת 'נפל' לידי , כלשונו , לגמרי במקרה . הופתעתי למצוא אותו בין ערימת הספרים שהבאתי מהספריה , לקחתי אותו בטעות כיוונתי לספר אחר של זיקית , ההוצאה הנפלאה הזו , ובגלל שהספר כמו כל הספרים של זיקית ידידותיים למשתמש וקורצים לקורא , התחלתי ממנו ולא יכולתי להניחו עד שסיימתי .

   פרט להנאה בקריאה וההומור המצוין , קשה לקרוא אחריו ספר אחר , אפילו אם הוא טוב , או מה שנקרא עד כה 'ספר טוב' . אחרי שקוראים את הספר הזה של ביסיו כל ספר אחר נראה לי אנכרוניסטי ומיושן , ממש ככה. עוד לא חקרתי מהו הסוד מאחורי הכתיבה הזו , לשם כך צריך לקרוא בו שוב וזאת אעשה בשמחה . גיבור הספר הוא פסכיאטר שכנראה נותק לגמרי מרגשותיו והיה צורך שבורחסטיין יפגע בו פעמיים כדי שיעשה ניתוק מוחלט מסביבתו . מה שמציל אותו בתחילה זה היומן , הספר הזה , שהוא כותב בתחילה בניתוק ריגשי מוחלט ,  הקורא מתלווה לקורות אותו משתתף בשינוי

   כבר קראתי אצל מקיואן על רופא שנאלץ להתמודד עם המציאות ב 'שבת' שאין שני לו ,  וב אהבה עיקשת' ( אין שני גם לו אבל שבת ישאר ראשון בסולם שלי ) שם מתמודד אדם עם חולה נפש והשפעה של ההתמודדות הזו על חייו , משפחתו והסביבה המתכחשת .

   בורחסטיין קליל אך רק לכאורה , יש בו הומור מצוין , הוא אפילו משעשע במצבים שהפסיכיאטר נקלע אליהם , אך לטעמי אין זה פוגע באיכותו וברצינות שהקורא מתייחס לקונפליקטים , אירוניה במיטבה

ויש גם תוכי

   לפני מספר ימים קרה דבר שעין לא תוכל לראות, לב לא יבין, נשמה לא תכיל, התיאור הראשון של האדם שביצע את הנורא מכל, דריסת חפים ופשע – רובם ילדים, נעשה, כפי שנמסר לתקשורת על ידי אדם שהיה ידוע ומטופל שנים כחולה נפש.

   כשהייתי רואה את הכותרות האלה בעבר, הייתי תמיד תוהה ביני לבין עצמי ושואלת אם האדם היה מוגדר כחולה נפש מטופל, האם זה צריך לתת תשובה להתנהגותו הזוועתית ?

   מהכותרות לגבי רוצחים בארץ, זה תמיד נשמע כאילו זו הסיבה, ושהיא אמורה להשקיט את שואלי ה'למה' משום מה לי זה אף פעם לא 'הסביר' דבר, להיפך, הייתי חושבת לעצמי, שאם אדם מטופל שנים שמא היה צריך מזמן להחלים ובודאי שלא להתדרדר להתאבדות או רצח קיצון. מה יש בתרופות האלה שהוא לקח ? האם הן מועילות ? אולי מזיקות ? ומי טיפל בו ? אנשים ששוחחו איתו ? ש'שמעו' אותו באמת ?

לפתע הציף את זכרוני נהג אחר, זו היתה דמותו של רוברט דה נירו כנהג המונית השואל את עצמו במראה " ? You talkin' to me " בטונים שונים, מתאמן על המשפט.

   נזכרתי בבדידות התהומית שלו, במחשבות השווא שהיא יצרה בו, ובאלימות שהשתלטה עליו בהדרגה, ראיתי את הסרט לפני שנים, הוא עשה עלי רושם כביר ונורא, אני זוכרת את ההלם שלי מההבנה על בדידות ולאן היא עלולה להוביל את האדם הבודד.

   בתמימותי חשבתי 'הנה, הסרט יביא את הנושא לתודעה, זה ימנע את האסון הבא' מצד שני אני זוכרת את עצמי מדחיקה בחרדה את התחושות הנבואיות שמשאיר הסרט על הצופה

 

► 2:01

Taxi Driver - You Talkin' me? - YouTube

https://www.youtube.com/watch?v=4e9CkhBb18E

   התדרדרות תכניות הטלויזיה במורד הרדידות אילצה אותי להעביר לאופציית הרדיו בשלט, כמה אפשר לראות אנשים לועסים ומריירים מאכלים שהזיעו עליהם קודם לכן ?

   וראה זה פלא, לא אלמן ישראל, לאחר כמה נסיונות והאזנה תוך כדי קריאה, למוזיקה ( מכל הסוגים, הכל אני אוהבת באיכות שתתאים לטעמי כמובן ) בין צליל לצליל גיליתי שיש לרדיו משהו לומר

   זה התחיל ממסע בוקר אחד עם ביתי, היא כיוונה ל'שי ודרור' בתחילה הם גירו את בלוטות הצחוק שלי ואחר כך מצאתי שבדרכים כדאי לשמוע אותם הם אקטואליים ( כך גיליתי שאפשר לדלג על צפייה בחדשות לעוסות ששיקולי רייטינג עיקרן ) הם שנונים, דעתניים, שפויים ברמות ומשלימים זה את זה בצורה יוצאת מן הכלל, כך שכשפני מועדות לאנשהו בין שבע לתשע בבוקר אני מאזינה להם, מה עוד שהם תמיד פוצחים בשירה עליזה

   ברשת ב גיליתי מאוחר בלילה את יצחק לבני המראיין האולטימטיבי, ואני יכולה לשמוע אותו גם במשך היום באתר, לפניו מצאתי תוכנית נהדרת על גילגולו של שיר (אפשר למצוא באתר)

   בימי ג' בעשר בערב אני נהנית לשמוע את ערן סבאג מדבר בגלי צה ל על ג'אז ובלוז בצהלה התלהבות ובקיאות מדבקות

בימי שישי בבוקר אפשר לשמוע ברצף את אלון גל ודיאטנית, עד לפני זמן קצר הייתה אולגה רז שהתאהבתי בה, חבל שגיליתי כ כ מאוחר

ברשת א אפשר לשמוע תוכניות מאלפות על ספרות ובכל שש בבוקר אוניברסיטה משודרת – התעמלות מוח על הבוקר, יופי של ספורט.

   גם דידי הררי שנון ויודע לעשות שמח

   מידי בוקר ( כמעט ) ק ט נ י ואנוכי מאזינים לצלילי 'קול המוסיקה' או ל'מצו', תלוי ברמת המלודיה, הוא כבר מתנועע לצלילי מוסיקה ואח כ - יוצאים

אני מקווה ומצפה לגלות עוד במסע ההרפתקאות והגילויים שלי ברדיו

   המילה תרבות היא נגזרת של המילה הרבה, והרבה משתלב לי יפה עם אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת ומה פירוש אחרי רבים להטות אם לא דמוקרטיה ?

   מתוך הבילבול הזה שנקלענו אליו, בין דמוקרטיה תרבות ופוליטיקה וכל המלל מסביב נזכרתי בקורבן אחד של מילייה תרבותי, הוא לא היה מזרחי, אבל הוא היה ניצול שואה ובעל מבטא זר, כבד עד יומו האחרון. כשסיים את האולפן בתום שלושת חודשים שאחרי עלייתו ארצה, הוא כבר ידע עברית על בוריה, ונאם את נאום הסיכום בשם התלמידים בעברית צחה.

   אמש ישבה קבוצתנו אוהבת הסיפרות למשימה שייעדנו לעצמנו מראש – לקרוא סיפור מצחיק ולנבור בקרביו, דבורה בחרה את הסיפור 'אב נולד' קראה אותו בפנינו. תוך כדי, נחשפנו לגאוניותו של קישון, ליכולת שלו להיות אותנטי בכל עת. כשהוא מספר איך הוא סובל כאן בחוץ, כשהוא מקנא באישתו שלפחות עסוקה בללדת הוא נוגע בנימי נפשנו, אפילו שכתב את הסיפור על האב המצפה ללידת בכורו בתנאים פחות מודרניים מהיום.

   כששנא את העיתונאי שכתב על הגדי שנולד עם שני ראשים, ראינו איך הוא גייס את כל העולם לתחושותיו שנכנעו למתח שהוא שרוי בו ולחרדה שאחזה בו, כמשורר טוב המגייס את הטבע לתחושות הגיבור.

   בסיפור 'שמחת הגיל' גילינו כמה ידע מעמיק היה לו ואיך גייס אותו ברמזים סמויים לרבדי עומק מהתרבות שלנו - בני מעיו' התהפכו בו, והרי בני מעיו בתרבות היהודית ובתנכ – הם גם רמז לאברי הרביה, כמו שנאמר על צאצאים שיצאו ממעי אבותינו :  ומיציאו (וּמִיצִיאֵי) מֵעָיו שָׁם תנ"ך מנוקד - דברי הימים ב פרק לב

אחיו שמעיה ועזראל מללי גללי מעי נתנאל ויהודה נחמיה פרק יב

 'מסכת המרפסת הסגורה' הוא כאילו רק סיפור על דליפה של מי גשם, שותל קישון את תאריך פרובלמטי מההיסטוריה של ארץ ישראל, ומי שמכיראת הפרשנות, דפנה שלנו יידע למה הוא מרמז,

   הוא ועטף את הסיפורים בעטיפה מהודרת ומפתה של סבלי היומיום ובכישרון קומי וטיימינג יוצאים מן הכלל, קפקאי אך אוהב אדם, סלחני ומצחיק. אבל כמה רבדים יש לסיפוריו, החופר המטורף מתעלת בלאומילך? האין הוא רמז להיטלר שכולם רואים ולא מבינים או לא רוצים להבין?

   אז נזכרנו איך לא היה מקובל על המילייה התרבותי של אז, איך סבל מכך כל חייו אפילו שהיה נערץ על רוב הקוראים הכביכול לא תרבותיים של אותם ימים. קישון לא יצא למלחמות תרבות, אלא כבש את העולם בהליכה, הוא ביטא את סיבלו על ההדחה שלו מהמילייה הישראלי ההוא אבל בסוף חייו זכה להכרה. סבלנותו וסובלנותו משמשים לי נחמה, מייתרים בעיני את הכותרות המתלהמות בעניני תרבות כבייכול, שהרי אין זר יותר לתרבות במובן התרבותי של המילה, מהמושג ממלחמה.

ידיעות ספרים | 2014 | פרוזה מקור | 510 עמ'



 

 "קובץ בא בימים זה נכתב במשך יובלות שנים, על שפע ילדי והאמא שלהם, ליתר דיוק, כנגדם. זהו גם ספר קוסמופוליטי מעיקרו, שכן דומה כי בנושאים הקשורים לבית אין כל הבדל בין בתי-בציון לבין אלה של עמים פחות נבחרים. מלבד אולי העובדה שילדי ארצנו נוטים לקיים בבית משמעת חזקה יותר.   "יש הטוענים שכניעתם-מרצון של ההורים המקומיים לצאצאיהם היא תופעה חולנית למדי. כותב שורות אלה נמנה עם הטוענים האלה. אולם נשאלת השאלה, האם כה מפליא הוא שאנו מאוהבים ביוצאי חלצינו המופלאים, שהם אולי קצת חצופים ובלתי מנומסים, אולי אף מעט בלתי-מחונכים וגסי רוח, הקיצור הם בלתי-נסבלים לחלוטין, אבל הם בכל זאת הילדים שלנו, אם לא אכפת לכם."    זהו אינו רק קובץ סיפורונים על משפחה ישראלית אחת ועל אבא אחד שרוצה קצת שקט. זהו ספר שקוראים וצוחקים בקול, כשמבינים שהקומדיה האלוהית האמיתית מצויה כאן לידנו, בין כותלי הבית, בפרטי היומיום הפעוטים. זהו דו"ח מפורט ומדויק של חומרי הנפש המתאספים במרחב אחד קטן ומרכיבים חיים שלמים. ספר משפחתי הוא הספר העברי הנקרא ביותר בעולם אחרי כתבי הקודש. אפרים קישון כתב למעלה מ-50 ספרים בשפה העברית, שתורגמו ל-37 שפות. קישון מכר למעלה מ-45 מיליון עותקים מספריו ברחבי העולם ונחשב לסופר הישראלי המתורגם והנמכר ביותר.   מהדורה מחודשת זו רואה אור במלאת עשור למותו של אפרים קישון ז"ל

   אילו נשאר ישראבלוג כשהיה – דיינו, אבל להעלים אותו מהרשת לטעמי, זו כבר התעללות. בחודש האחרון הייתי שמחה ועסוקה כאחת, לא היה לי זמן לכתוב כאן, לקרוא, אפילו להודות לקח לי זמן, אבל מספר הכניסות נשאר כשני שליש ממספר הכניסות הממוצע שלי,

וכל כך למה? כי רק אתמול נכנסו משוטטים שחיפשו לקרוא על המחזה 'פימה' למשל, נכנסו קוראים למתעניינים ב'זמן בין התפרים' שמקבל אצלי את מספר הכניסות הגבוה ביותר מתוך הרשת, נכנסו קוראים המתעניינים ב'שלי' ב'ממשלת החלומות' בתעלומה לגבי ג'ני מיי, ועוד ועוד ספרים (על כוכב בקופים שלי שקיבל פרופיל בפייסבוק, :אוגניה מועדון קריאה ) ונושאים, כפי שקורה מידי חודש.

    הרבה כניסות יש גם לפוסטים על אימי, ודוניה מצילתה, על פישקו ז"ל שנפטר שבוע אחרי אימי עד שלא יכולתי להכיל וטרם עידכנתי כאן, מחשבות על הזמן, ועל האמנות. הבלוג כבר עובד בשביל עצמו, שורשיו העמוקים מוצאים לו את מזונו, והאוויר ואור השמש את הכלורופיל שלו לכן, אפילו יחדול ישראבלוג מלהוות אתר מתעדכן תדיר, יהיה זה פשע לטעמי להסירו לחלוטין מהרשת, וליהנות מפוסטים מצויינים כמו אלו של קורדליה החדש, כמו מניפה – שלי, עדה שדות ! שכותב יצירות מופת, ובכלל כל המנויים שלי.

   על חידלון ? - אילו החיים אומרים לנו בלוויות, אבל למחות כליל מהזיכרון – לא נשמע כדבר הזה 

 

   magritte the key to the fields 1936

---

 

 

"כוכב הקופים" Pierre Boulle - בלוגילוגי

מסעות לעולמות רחוקים ובידיוניים פותחים בפנינו את האפשרות למתוח ביקורת על החברה האנושית, והיות ואין לנו אלא את השפה שלנו ואת אוצר הדימויים...

israblog.co.il

---

20 January 2013 · 

 

 ·  

איש ואישה ואיש - בלוגילוגי

בביקורי האחרון ספריה הספר קרץ אלי, לקחתי אותו לידי, הוא היה...

israblog.co.il

 

---

:אוגניה מועדון קריאה

https://www.google.co.il/webhp?hl=iw#hl=iw&q=%D7%90%D7%95%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%94+%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%9F