היה
לא נעים לכולם עם הטופ17 אבל המחלקה
הזו,
פלסטיקה אישפוז
יום במאיר היא משהו מיוחד,
אווירה נהדרת
ומשכינת שלום,
שמנו מאחורינו
את התקרית המיותרת,
והמשכנו הלאה. כבר
התלוצצנו ואנחנו חברות.
ביום
א אחרון 8.6.14
היגעתי מוכנה
לתלישת עור נוספת והחלמה,
אמנם לא נורא
אבל בהחלט לא נעים,
ואחרי אישפוז
ולבישת חליפת בית החולים הלא מביכה של
'מאיר'
נכנסתי כולי
רעד לניתוחון נוסף שכולל השתלה במקום נגע
השמש.
הרופא
המקסים לא ויתר,
וחיפש עד שיימצא
הטופס המדובר ובו פירטי הנגע,
ולאחר חיפושים
במחשב, ריצות לפקידות נמצאה האבדה והסתבר ש...
אני
הולכת הביתה !
לא
היה גבול לאושרי,
מסתבר שתוצאות
הבדיקה של שני המקומות על השוק היו על
אותו הטופס,
מה פלא שהפקידות
שלחו הפניה נוספת לניתוחון,
לשם הסר ספק
היה נחמד מצידם של הביופסיונרים,
להשיב על כל
ביופסיה בדף נפרד – קצת כבוד לכל נגע לא
יזיק.
מגיע להם
המינימום הזה.
אז לא הוכיתי
שוק על ירך,
ולא חטפתי שוק,
ולא פולקע השארתי את
כל הבדיחות קרש לצוות מאחורי ויצאתי
בדילוגים מהמקום עם הבטחה לחזור יש כבר
טופשבעשרה מוכן.
כמה
שמחה הייתי שאוכל לחגוג את שבוע הספר עם כל
עמישראל בחוצות הערים, (בערבים כמובן, כי מי צריך עוד
שמש),
אבל – לא ! - שפעת
של טרום קיץ כופפה את גבי הדווי לאנחות,
אפילו להקדיש
זמן לשבוע הספר,
הנושא האהוב
עלי מכולם אין באפשרותי.
טוב שכל ספר
הוא חג עבורי וכל השנה סיפרתי ושיתפתי
כאן בהתלהבותי.
אז
איך אעביר את שבוע הספר?
א' בחברת אקמולים, בישיבה כמובן,
כשלא זזים לא
כואב מה שלמונדיאל זה דווקא דיי מתאים, כבר נהניתי מ א ד מטקס הפתיחה. ב'
בקריאה של 'חלומות של אחרים' ספר הסיפורים של שולמית לפיד, ושל 'יסמין'
אלי עמיר – אני
נהנית כ כ. ג'
אמשיך להעתיק
למחברת הציטוטים שלי, ציטוטי מופת חד
פעמיים מספרו של
מקיואן 'שבת'.
זהו התשיעי
במספר של הסופר הזה שקראתי,
הרי הבטחתי שלא אנוח ולא אשקוט עד שאקרא את כל ספריו.
ומה
לגבי הסאגה הממלכתית?
אדווה
עם שיטרית,
אולי הרזומה שלו,
והאהדה הגורפת
אליו כאחד העם ויחד עם זאת כנישא ממנו,
יוציאו אותו
גדול מהסיפור,
ממש כמו קלינטון
בזמנו,
והלוואי והסיפור
כולו עורבא פרח.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
