B.logi

     מעטים הספרים שגרמו לי להתרגשות כמו "עפיפונים" של רומן גארי אותו קראתי לפני שנים. אולי רק אחד - מלחמה ושלום. אחרי 'עפיפונים' באה רשימה מכובדת כמו "שבת" מקיואן, "לאן שהמקום הולך" חיים באר, "כלה" אורה אחימאיר (חיים באר ערך את 'כלה')

     קראתי עוד ספרים רבים וטובים מאז, ו"עפיפונים" תמיד נשאר בראש רשימת הקריאה שלי, לכן כששמעתי על  הספר "הבטחה עם שחר" מיהרתי לקוראו. לשם הספר יש משמעות רבה לסופר והוא מסביר זאת. בשבילי הכותרת היא הבטחה שהתגשמה לי כקוראה. גארי מגולל את סיפור חייו המרתק אותם הוא בהחלט חב לאמא הגדולה מהחיים שלו, אם שהאמינה בו ונטעה בו את ערך החיים, את תאוות החיים ואת ההצלחה הגדולה

     בהומור ושנינות, בחכמה ובתובנות הייחודיות לו הוא מגולל בפנינו את הערכים, המניירות ואת העוצמה הפנימית של אימו איך הצליחה להפנים בו את כל אלה - ולשנים רבות אחרי מותה.

     אהבה.

     והיא עוד לא קראה את התיאוריות החינוכיות על חשיפת הילד לשלל גירויים עד שימצא את המתאים לו, והיא עוד לא קראה את ויקטור פרנקל.

     בחכמתו מצליח גארי לפענח גם את סוד היחסים ביניהם, איך הצליחה לשמרם ויחד עם זאת בתבונת אין קץ לשחרר אותו מחזקתה, לפתוח בפניו את העולם ולתת לו לנוע בחופשיות ובהצלחה במהמורות ובאתגרים הקשים שהחיים זימנו לו. "חייתי" הוא אומר. הוא חש שחי את החיים במלואם.

     לצערי למהמורה האחרונה לא הספיקו כוחותיו. אופיו הביוגראפי המרתק של הספר סיקרן אותי לקרוא גם בויקיפדיה, שם גיליתי איך סיים את חייו בצורה האכזרית ביותר שאפשר לעלות על הדעת ודוקא בארץ התקווה. ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות יכלה לו. אז הבנתי סוף סוף כיצד היגיע לתובנה שקראתי ב"עפיפונים" (נכתב עשר שנים לאחר הטרגדיה), התובנה כי הטרגדיה של האדם המודרני, היא האכזבה הגדולה ביותר שלו לחשוב שאחרי מלחמת העולם השניה, אחרי השואה, נהיה בעולם חדש שהרע ביותר האנושי, שהרע האולטימטיבי מאחורינו

________________________________

*פרויקט תגלית 3

(יקרא מעתה ועד להודעה חדשה פרגי"ת)

- לפתע אני מגלה שמצב רוחי השתנה פלאים, 

  שבריאותי מאז שנתיים שבה אלי. אני מרגישה 

  בריאה  ולא כפי שפירנסתי רופאים במשך השנתיי.

  והייתי אומרת להם חזור ואמור שאני לא חולה אבל ג.

  לא מרגישה בריאה

  הגוף פתאום נשמע לי, הכבדות והכאבים נעלמו אני 

  מצליחה לבצע פעילות הגופנית, מה שקוראין

  התעמלות האם זה בגלל דיאטת האקטואליה

  שגזרתי  על עצמי שהוספתי לה גם דיאטה של 

  תרופות? (על דעת עצמי, זה אינו בגדר המלצה)

  ואולי זה האביב? 

  ה-B12 

  ואולי זה הספר. ואולי כולם. אבל הכל התחיל בדיאטת האקטואליה

     בזכות הפוסט האחרון של מניפה 'שלושה' * מעזה גם אני לנחות  בעזרת הבלוג על קרקע המציאות בשל שלושה משלי תוצרת עצמית.

     בבוקר יום ב' האחרון הוצאתי שלד של עגלת קניות מתוך עגלת קניות אחרת ( איך הם היגיעו למצב הזה ? כי מה לא עושים בשביל נכדים , כל אחד רוצה עגלה , ממציאים שלד , מלוים אותם עם כל הטראראם והקופסאות לאוטו , הם רוצים רק את 'הכחולה' מכניסים את הקטן לכחולה והגדול מוביל , הם מרוצים.

     בדרך חזרה הביתה מכניסים השלד לכחולה , לבינתיים ,  את הבלגן נסדר מחר) נחתכתי כהוגן מתחתית השלד כשהוצאתי אותו.  צריך לבדוק הטטנוס .

ברז.

     בדרך , עם העגלה השלמה בינתיים בכניסה לסופר עף לי גלגל מהעגלה השלמה . לא היה לי זמן להרהר ב'למה זה קורה לי ומה יש לעגלות נגדי הבוקר' והנה שני אנשים טוענים למומחיות המציאו לי פטנט ותיקנו

יופי.

     עכשיו לשים הקניות בבית לרוץ לבדוק הטטנוס . לא צריך טטנוס קיבלתי לפני שלוש שנים וזה תקף ל - 10 שאזכה , בדרך חזרה עברתי דרך השדרה , לפתע , בדיוק בפינה שליד מעבר החציה י - ם !  ים של יונים ! נוברות מתחת לגדר , נוברות השד יודע במה שהניחו להם שם נסוגותי משהו ועל קצות האצבעות ניסיתי לעקוף,

     אבל היונים ? לא ! הן בבת אחת התרווממו מעלי כמו ענן , אך בשקשוק כנפים, משק הכנפים פרע את שערי - אינסטיקטיבית שמתי ידי על ראשי כאילו זה יעזור במשהו והן - כהרף עין חזרו לנבור ניטעתי על מקומי המומה . צילמתי אותן למזכרת , חציתי את הרחוב בברכים רועדות אך ללא פגע , ללא "לשלוש של מזל" אבל בלב הולם ובתחושה של מה זה הבוקר המשונה הזה ?

     זה בטח סימן. החלטתי , אבל סימן למה ? הרי איני כזו שמחפשת סימנים וחיה על פיהם . ואם אני קוראת הורוסרופ אז רק בדיעבד ליהנות מהשטויות . 

      לא הצלחתי להירגע סיפרתי , סימסתי , קיבלתי חיזוקים , "היונים הן סמל השלום' אמרו לי. המצאתי לעצמי עתיד מזהיר .

נרגעתי .

     הסיפור במשך הזמן נדחק מתודעתי והנה בשל השלושה של מניפה - הוא כאן

* השלושה של מניפה :

https://kmomenifa.wordpress.com/2018/12/21/%d7%a9%d7%9c%d7%a9%d7%94/

     מאז ראיתי תמונות של האיש הזה , רכוב חצי עירום על סוס , תמונות שגרמו לי לתחושה לא נוחה וגיבשתי לי דיעה מאויימת על פוטין , כמו שחשתי כשראיתי את טראמפ מצביע באצבע המורה טרום בחירתו ואומר שיצביעו עבורו אפילו אם יירה בבן אדם מאז השלמתי עם האבחנה והיה לי נוח ככה 

     הוא נח אצלי במגירה הזו ובאיפיון הזה עד אמש כשקיבלתי מייל של הוידיאו שלמטה (אחרי בירור בויקיפדיה הסתבר לי שהוא בן 8 שנים הוידיאו ) שהשאירו אותי מבולבלת לגמרי וללא מילים . ראיתי אדם מוזיקאלי שר ברגש ובאינטונאציה המתאימים שיר געגועים נוגע , אמנם לא סרו מעיני תחושת השליטה והמבט החודר , אבל עדיין איני יודעת מה לחשוב על זה ועל הניגוד הרב באיש ובתופעה שהתגלתה לעיני רק אתמול שמשאירים אותי ללא מילים :

           Blueberry Hill

              פאטס דומינו

        I found my thrill

       On Blueberry Hill

       On Blueberry Hill

      When I found you

 The moon stood still

        On Blueberry Hill

       And lingered until

               My dream came true

The wind in the willow played

               Love's sweet melody

But all of those vows you made

                          Were never to be

                     Though we're apart

             You're part of me still

             For you were my thrill

                      On Blueberry Hill

The wind in the willow played

               Love's sweet melody

But all of those vows you made

                          Were never to be

                     Though we're apart

                  You're part of me still

For you were my thrill

         On Blueberry Hill

מילים: A. Lewis / Larry Stock / V. Rose

https://youtu.be/IV4IjHz2yIo

מסתבר ש . . .

פוטין בעל חגורה שחורה בג'ודו וידוע יותר בתדמית המאצ'ו שהוא מטפח לעצמו, אבל אין זו הפעם הראשונה שהוא שר בציבור. בשנת 2010, כשהיה ראש ממשלת רוסיה, הוא שר את השר Blueberry Hill באירוע שערכה אגודת צדקה לילדים וניגן בפסנתר את הצלילים הראשונים שלו.

   אם יש משהו שישובב את נפשי זו תהיה מתנה קטנה שאקבל ללא תכנון, שאקבל כמה גילויי בונוס לצידה, כאלו שמאירים את המציאות

   זה קרה בתחילת השבוע. מצאתי שבערוץ מצו ישודר קונצרט שיש בו כמה יצירות לטעמי ובחרתי להקשיב, תוך כדי הקשבה נכבשתי כליל מהאינטרפרטציה של המנצח לקטע הראשון שנוגן, זה של בטהובן, המוסיקה הייתה קטיפתית כל כך, ובקטעים שרגילים לשמוע בטהובן בומבסטי הם נשמעו יותר רכים וזורמים, זרמתי איתם על גלי הצלילים וזה היה נפלא,

   לקטע הבא שלא היכרתי הופיע צ'לן יפה תואר שהתחבר לאותם זרמים בנגינתו ( איזה בחור ערכי חשבתי לעצמי, במקום להרוויח הון ולהתפרסם כדוגמן או אתלט בחר במקצוע האינטליגנטי והתובעני הזה... ו... הוא תפוס למי שתהתה ) .

   את הרביעית של מנדלסון אני כבר יודעת על פה ולמרות זאת נהניתי כפי שלא נהניתי מעולם לשמוע את היצירה, כאילו שמעתי אותה לראשונה

   החלטתי שאני חייבת לשמוע עוד מהאינטרפרטציות של המנצח הנעים והאמיץ הזה, בחנתי את האותיות הקטנות באינפורמציה בתחתית המסך כדי שאוכל לשנן את שמו. Lionel Bringuier. הקונצרט שהוקלט, ב- 19 לפברואר 2015, אני ממשיכה לקרוא - ברבאט, באולם על שם מוחמד החמישי. מה להם ולמוסיקה קלאסית תהיתי, שיננתי כמיטב יכולתי את הפרטים, וכשחשבתי שהקוצרט הסתיים פצחה שוב התזמורת בנגינה הנפלאה שלה והפעם יצירה בסגנון ערבי עם כל החצאי טונים, וזה התחבר כל כך יפה עם הקטיפתיות מקודם, ושוב הפתעה – צלילי דרבוקה, נגן דרבוקה הפליא בנגינתו בשילוב התזמורת.

   טוב, כמiבן שהדבר הראשון בבוקר המחרת היה לבדוק, לחפש באינטרנט את הקונצרט ולהבין מה זה היה האירוע הזה. בואו נסכים שזה קצת יוצא דופן בלשון המעטה, לצפות מהאנשים שמילאו את האולם ברבאט שיקנו כרטיסים, יקדישו מזמנם ויקשיבו ליצירת מלחין ששמו מתחיל ב'מנדל'... או שהוא בנו של איזה מנדל אחד.

   מצאתי בויקיפדיה שהתזמורת Alma Chamber Orchestra  , שמה לעצמה למטרה את קירוב הלבבות באמצעות המוסיקה :"...  was born of the belief that music is a universal language and has the power to bring people and cultures. The orchestra moves where it can open a dialogue, appease hearts and minds and so work for peace..." נאמר שם ( מצאתי את הקשורית בצרפתית ונאלצתי להשתמש בתרגום הגוגל לאנגלית ) את הקונצרט המלא לא מצאתי באינטרנט אבל מצאתי לשמחתי שידור חוזר שישודר ב  ביום רביעי הקרוב.

וגם -

06/09 - 13h49 on mezzo

10/09 - 17h48 on mezzo

Alma Chamber Orchestra à Rabat pour la paix - vidéo Dailymotion

Lionel Bringuier conducts the Alma Chamber Orchestra 

Beethoven, Saint-Saëns, Mendelssohn

 Alma Chamber Orchestra, Lionel Bringuier (Conductor)

Gautier Capuçon (Cello)

Ludwig van Beethoven
Egmont, Overture

Camille Saint-Saëns
Cello Concerto no. 1 in A minor

Felix Mendelssohn
Symphony no. 4 in major, op. 90 ''Italian''

Recorded on February 19, 2015 at the Théâtre National Mohammed V, Rabat
Directed by Franck Chaudemanche

concerts

WEDNESDAY

31 August at 9:50

on MEZZO

Genre : Concert
Length : 01:10:38
Director : Franck Chaudemanche

Next broadcasts

06/09 - 13h49 on mezzo

10/09 - 17h48 on mezzo

  Lionel Bringuier

 

         Gautier Capuçon  -  צ'לן 

 

 

 

---

---

וטוב שיש מוסיקה

 

וקצת פלאות

לרכך את ימי איטליה הקשים,

ולרכך מעט את היום הזה,

ה 26.8.2005,

היום בדיוק, ביום שישי לפני אחת עשרה שנים

נפטר אבא שלי

---

---

 

 

   תוך כדי צפיה בתוכנית "תסביך גרמניה": צאצאי הנאצים שקשרו את גורלם לישראל וליהדות http://news.nana10.co.il/Article126 ובגרמנים מכמירי הלב הרואים עצמם ייעוד לתמוך בניצולי השואה בארץ נזכרתי בהתרגשות רבה בסופר אנאטול רנייה, נזכרתי כיצד זכיתי להכירו ובאילו נסיבות, ותהיתי האם לסיפורו האישי יש חלק בהתפתחות התופעה של גרמנים הבאים לישראל לתמוך, וכך גם להתמודד עם הזיכרון, עם רגשי האשמה ועם החלמתם האישית.

   וכך היה המעשה:

   יום אחד סיפרו לי הורי כי אנאטול רנייה ורעייתו, פגשו בשהותם באוסטרליה אדם מניצולי בוליחוב שסיפורו נגע לליבו, שאנאטול החליט להמשיך לחקור בסיפור העיירה ויגיע אליהם לבאר שבע לביקור.

הביקור הפך לסידרת ביקורים שהוליד את ספרו כיכר העיר ריקה http://simania.co.il/book ולכך שאנאטול זכה לכינוי 'נסיך בוליחוב' בפי ניצולי העיירה. הספר היה אז לרב מכר בגרמניה ובשנת אלפיים אף זכה להיכנס לרשימת 'ספרי המאה' בגרמניה.

   עד אז היה ידוע רנייה בישראל, כאותו גרמני שנישא לזמרת נחמה הנדל ושבעקבות כך היא נודתה בארץ לשנים רבות. אביה של נחמה הנדל היה חלוץ, יליד בוליחוב וכך נוצר הקשר לאיש מאוסטרליה. כך זכה רנייה להיות הראשון שהעלה את השם של העיירה השכוחה לתודעה.

   באותה התקופה הייתי חלק מחבורה שמנהלה לא תיקשר עם ביתו שנישאה לגרמני וחיה איתו בגרמניה. האיש ניצול שואה שעבר מדורי גיהינום, לא יכול היה לסבול את נישואיה של ביתו לגרמני. הייתי בטוחה שהוא סובל מהנתק לא פחות מביתו, ורואה בנישואיה לגרמני כבגידה.

   כשהחלו הפגישות של רנייה עם הורי, הייתי נוהגת לספר למנהל ( מלחין ברוך כישרונות שהיכיר את נחמה הנדל. כאב היה הוא לי) את התפתחות האירועים.

   הסיפור התפתח כמה שנים עד ליציאת ספרו של רנייה לאור בגרמניה. התכוונתי להביא עותק של הספר למנהל אבל הוא אמר שאינו קורא גרמנית... איך לא חשבתי על זה.

   כשיצא הספר חאור בישראל ובעברית, אף שכבר לא היה אז מנהל החבורה, הבאתי לו עותק, הוא הודה לי בהתרגשות רבה (הוא היה איש ספר) הוא אפילו התקשר אלי לספר לי כמה הספר ריגש אותו ועל הערכתו הרבה לסופר, הוא ביקש ליצור קשר עם הסופר והתעניין כיצד אפשר לעשות זאת. 

   כשהחבורה החליטה לעשות לו מסיבת פרידה, הוזמנו ואף היגיעו ביתו ובעלה.

50 שנה לכינון היחסים בין גרמניה לישראל – האם הגרמנים רוצים לשכוח? מגזין חדשות10 | דב גיל-הרהשבוע יציינו בישראל ובעולם 70 שנה לתום מלחמת העולם השנייה. זו תהיה גם השנה ה-50 לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לגרמניה. האם הגיעה הזמן לשכוח? האם הגיע העת למחול? ואם כן למי? האם אנחנו עסוקים כל כך בנדל"ן ומילקי שאין לנו יותר עניין בצלו הכבד של העבר? המסע בין תל אביב לברלין של שנת – 2015.

 ‬‏

  כיכר העיר ריקה -אודיסאה יהודית בבולחוב - אנטול רנייה - סימניה

ניסים ונפלאות : וזה מה שמתנגן אצלי במקרה עכשיו ברקע

‫קובי אפללו - עוד ניפגש - Kobi Aflalo - Od Nipagesh‬‎ - YouTube

▶ 3:02▶ 3:02

www.youtube.com/watch?v=6LiuNhFdiKo

 

15 במרץ 2012 - הועלה על-ידי Kobi Aflalo

קובי אפללו - עוד ניפגש - Kobi Aflalo - Od Nipagesh - http://www.kobiaflalo.co.il/ http://www.facebook.com ...