תוך
כדי צפיה בתוכנית "תסביך
גרמניה":
צאצאי
הנאצים שקשרו את גורלם לישראל וליהדות http://news.nana10.co.il/Article126
ובגרמנים
מכמירי הלב הרואים עצמם ייעוד לתמוך
בניצולי השואה בארץ נזכרתי בהתרגשות רבה
בסופר אנאטול רנייה,
נזכרתי
כיצד זכיתי להכירו ובאילו נסיבות,
ותהיתי
האם לסיפורו האישי יש חלק בהתפתחות התופעה
של גרמנים הבאים לישראל לתמוך,
וכך
גם להתמודד עם הזיכרון,
עם
רגשי האשמה ועם החלמתם האישית.
וכך
היה המעשה:
יום
אחד סיפרו לי הורי כי אנאטול רנייה ורעייתו,
פגשו
בשהותם באוסטרליה אדם מניצולי בוליחוב
שסיפורו נגע לליבו,
שאנאטול
החליט להמשיך לחקור בסיפור העיירה ויגיע
אליהם לבאר שבע לביקור.
הביקור
הפך לסידרת ביקורים שהוליד את ספרו כיכר
העיר ריקה http://simania.co.il/book ולכך
שאנאטול זכה לכינוי 'נסיך
בוליחוב'
בפי
ניצולי העיירה.
הספר
היה אז לרב מכר בגרמניה ובשנת אלפיים אף
זכה להיכנס לרשימת 'ספרי
המאה'
בגרמניה.
עד
אז היה ידוע רנייה בישראל,
כאותו
גרמני שנישא לזמרת נחמה הנדל ושבעקבות
כך היא נודתה בארץ לשנים רבות.
אביה
של נחמה הנדל היה חלוץ,
יליד
בוליחוב וכך נוצר הקשר לאיש מאוסטרליה. כך
זכה רנייה להיות הראשון שהעלה את השם של
העיירה השכוחה לתודעה.
באותה
התקופה הייתי חלק מחבורה שמנהלה לא תיקשר
עם ביתו שנישאה לגרמני וחיה איתו בגרמניה.
האיש
ניצול שואה שעבר מדורי גיהינום,
לא
יכול היה לסבול את נישואיה של ביתו לגרמני.
הייתי
בטוחה שהוא סובל מהנתק לא פחות מביתו,
ורואה
בנישואיה לגרמני כבגידה.
כשהחלו
הפגישות של רנייה עם הורי,
הייתי
נוהגת לספר למנהל ( מלחין
ברוך כישרונות שהיכיר את נחמה הנדל.
כאב
היה הוא לי)
את
התפתחות האירועים.
הסיפור
התפתח כמה שנים עד ליציאת ספרו של רנייה
לאור בגרמניה.
התכוונתי
להביא עותק של הספר למנהל אבל הוא אמר
שאינו קורא גרמנית...
איך
לא חשבתי על זה.
כשיצא
הספר חאור בישראל ובעברית, אף שכבר לא היה אז מנהל החבורה,
הבאתי
לו עותק,
הוא
הודה לי בהתרגשות רבה (הוא
היה איש ספר) הוא
אפילו התקשר אלי לספר לי כמה הספר ריגש
אותו ועל הערכתו הרבה לסופר, הוא ביקש ליצור קשר עם הסופר והתעניין כיצד אפשר לעשות זאת.
כשהחבורה
החליטה לעשות לו מסיבת פרידה,
הוזמנו
ואף היגיעו ביתו ובעלה.
50
שנה
לכינון היחסים בין גרמניה לישראל – האם
הגרמנים רוצים לשכוח? מגזין
חדשות10 | דב
גיל-הרהשבוע
יציינו בישראל ובעולם 70
שנה
לתום מלחמת העולם השנייה.
זו
תהיה גם השנה ה-50
לכינון
היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לגרמניה.
האם
הגיעה הזמן לשכוח?
האם
הגיע העת למחול?
ואם
כן למי?
האם
אנחנו עסוקים כל כך בנדל"ן
ומילקי שאין לנו יותר עניין בצלו הכבד של
העבר?
המסע
בין תל אביב לברלין של שנת – 2015.
כיכר העיר ריקה -אודיסאה יהודית בבולחוב - אנטול רנייה - סימניה
ניסים ונפלאות : וזה מה שמתנגן אצלי במקרה עכשיו ברקע
-
www.youtube.com/watch?v=6LiuNhFdiKo
15 במרץ 2012 - הועלה על-ידי Kobi Aflalo
קובי אפללו - עוד ניפגש - Kobi Aflalo - Od Nipagesh - http://www.kobiaflalo.co.il/ http://www.facebook.com ...