B.logi

     מבקר המדינה פירסם דוח מטלטל בדבר התחבורה בארץ. זה לא מפתיע איש, כולנו נתקעים בפקקים האין סופיים של התחבורה הבין עירונית או נמנעים ממנה. גם מזו הציבורית וגם מהפרטית. התחבורה בתוך עירי הרצליה מצוינת, יש לי כאן מגוון תרבות שמתאים לי ולא מאלץ אותי להתעייף בדרך לבילוי וחזרה אבל כשזה מגיע לפגישה עם בני משפחה מחוץ לעיר זו כבר משימה כמעט בלתי אפשרית. צריך להתכוון לשעות שאינן עמוסות. מאירועי תרבות יוצאי דופן בערים אחרות אני לעיתים נאלצת להימנע.

     בימי העומס ראשון וחמישי אני מתפללת שלא אזדקק לתחבורה הציבורית, או לכבישים בכלל, לפעמים אני צריכה לוותר על בדיקה רפואית ולדחות אותה לשעות שיתאימו גם לי גם למרפאה וגם - לתחבורה ולעומס בכבישים ?! וכשכל זה לא מתכנס ליום ושעה - אז לפי חוקי הקופה הכל נדחה לשלושה חודשים

     חייבים להיות בריאים ולא להזדקק

     ובתוך כל הקטסטרופה הזו בעמוד אחר של העיתון אני קוראת שנהגי קטר, או עובדי רכבת אחרים חולים או לפי הכתבה מתחלים בכוונה.

     מסקנה עצובה מאד אני מסיקה שאולי יש בזה עניין פוליטי ולא רק אישי של עובדי הרכבת (משכורות?) שאולי שמים כאן מקלות בגלגלים על ידי מחנה פוליטי זה או אחר ולהיפך והכל בשביל קולות המצביעים ומי שנפגע מהקרב הם אנחנו המצביעים בפוטנציה, שאף אחד לא ינצח בקרב המיותר הזה, כולם יפסידו

     ואולי אם מחנה 1 יפסיק להחרים מחנה 2 ולהיפך, יפסיקו להילחם ביניהם ויתכנסו למשימה המשותפת שהיא מדינת ישראל נצא לדרך הנכונה באמת

https://m.maariv.co.il/news/israel/Article-689215

___________________

* וללא כל קשר פרגי"ת נוספת:

   בעודי כותשת שום בפטיש

   השניצל, או מכה בשניצל עצמו

   באותו פטיש,

    בעודי משספת בשר או ירקות

    בסכין הקצבים, ולפעמים נשברת

    צלחת תוך כדי

    אני חושבת לעצמי כמה

    מפסידים המיזוגנים, שהרי נשים

    רבות כן יכולות להשתחרר

    ממועקות בפעולות האגרסיביות

    הנ"ל בזמן שמיזוגנים נתתקעים

    עם המטען השלילי העודף

    שלהם המחפש מוצא, חושש

    להתפרץ ועלול לפגוע בבריאותם

     כאבי הגב לא הניחו לי, וכל מה שידעתי שצריך לעשות במצבים האלה עשיתי - כל מה שלמדתי מהפזיותרפיסטים, כשמיזכרתי להם במכון:

     שאם כואב רק בתנועה זה כנראה אורתופדי, (צריך אישור רופא! לא להחליט לבד!) שכדאי להרחיק בין חוליות עמוד השידרה, אפילו תרגילים אני יודעת, שכדאי לחזק שרירים, שלא 'נעמוד' על החוליות שלא תידחסנה חלילה (ואז הסחוס בין החוליות נשחק והחוליות נשענות על העצבים וז - ה > כו - א - ב אלא על השרירים.

     שום תרגיל לא עזר, אז החלטתי להחליף מזרן, מצאתי מבצע מצוין של ד"ר קומפורט התפתיתי, ויתרתי על רכישת 2 מזרנים צרים. אפילו שהוא כפול והייתי צפויה לסאגה עם ההובלה ועם הורדת המזרן הישן.

     כבר בשיחה הטלפונית הראשונה של הרכישה האינטרנטית הראשונה שלי הייתה לי תחושה שאפשר להמשיך הלאה, השיחה היתה אדיבה, יעילה ואפילו חביבה. אבל מובילים זה עם אחר, לך תתאם איתם. קודם מתאמים, אחר כך תירוצים, אחר כך

- 'מה את חושבת אם מזרון לא נכנס למעלית?'

- 'שמונה קומות במדרגות עם מזרון כפול?!'

     הכי אני שונאת כשבעלי מלאכה שואלים אותי מה אני חושבת. כי אז זה עומד לי על קצה הלשון ואני רוצה לומר להם מה אני באמת חושבת, יודעת מה תהיה תגובתם, מחליטה שזה לא הזמן או הכתובת להתפלספות והחלפת מחשבות. מתעצבנת רצח. מההתאפקות. ועוברת ישר להתמקחות.

     את כל הדיונים הללו כבר עברתי במוחי, בגלל נסיונות קודמים. הדופק כבר עלה. הכנתי את כל הבוקר למאורע החווייתי. סמס מהחברה הבטיח שהמזרן יהיה ב-9:00, כן בטח חשבתי לעצמי.    

     ב-08:45 אמר לי מבטא בטלפון ש'עוד 10 דקות אני אצלך'. כן בטח.

ב-9:00 צילצול בדלת, אני פותחת, צעיר רזה עומד מולי אני שואלת, אתה יודע שהמזרן לא נכנס למעלית? צריך להעלות אותו 8 קומות.

    - "כן, הוא עונה, המזרון כבר כאן"

     - "...?!"

     - "איך!? לבד!?"

     -"עם הנהג, הוא כבר ירד לרכב"

     -"אבל איך תוריד המזרן הישן?"

     -"אקרא לו, תשעים שקל זה יעלה"

     קיבל המאה שקל הודיתי לו בלי סוף, המזרן הישן ירד בלי שאראה אפילו והבוקר כולו לפני. ואין מאושרת ממני. בגלל מוביל. כי כבר התרגלנו לחצופים ומה שפעם היה מובן מאיליו הפך להיות ליוצא דופן.

     ולמה נזכרתי בזה עכשיו, כי חזרתי מהסניפבנק ששירת אותי נאמנה שנים, ושם דור שלא הכיר את יוספה ולא יכולתי להוציא כסף מהכספומט ליד הבית והייתי צריכה לרוץ לסניף וגם שם לא יצא, ואז התחילו ההסברים וה"מה את חושבת" ואני "אני לא עומדת בתור בגלל טעות מחשב" אחר כך למנהל ("אני אסביר לך" ואני "אל תסביר לי שוב - כבר הסבירו לי") שלח אותי לבחור עם תעודת הצטיינות, כי רק תעודת הצטיינות עוזרת לאנשים לחשוב מחוץ לקופסא, וקיבלתי הדמי כיס שלי וחזרתי הביתה עם העצבנות של ההתאפקות.

________________

מבצע תגלית 1

חשבתי, אם מי ברז יעמדו, יממה נניח, המתכות ישקעו? כי הרי נאמר פה ושם שממים מסוננים מסתננים להם החוצה גם ימגנזיומים ושאר הטבות מהטבע, מילאתי לכן בקבוק מי ברז בטעם נוראי, חיכיתי יממה, למחרת טעמתי והטעם - גן עדן. מים של פעם. עד כאן פרויקט תגלית להיום

     אתמול לא שמעתי חדשות. כל היום. נמאס לי מתחושת חוסר היציבות,  ממלחמת הכל בכל - בראש ממשלה, במערכת משפט, בעיתונות. כולם מאשימים את כולם, כולם תובעים את כולם. המערכת הפוליטית איבדה את כבודה, היא  נלעגת. יש תחושה של אנארכיה.

      מעציב אותי לראות מנחים / מדובבים ועל פניהם הבעת אושר. על מה השמחה אני לא מבינה. למדתי משהו בחיי, שיש דבר כזה שנקרא שמחה לאיד, האם שכחו שגם הם חלק מהאיד הזה?

     יש תחושה כאילו מישהו טורף את הקלפים, משסה אנשים זה בזה כשהאיום האולטימטיבי הוא העמדה לדין. העמדה לדין היתה פעם הפתרון המושלם, מי שתבע ומי שנתבע ידע שצדק ייעשה. היום כבר לא מאמינים בצדק שיפרוץ ויפיץ בית המשפט למען יראו ויראו ואני איני מבינה למה. גם בהליכים נגד אנשי ציבור.

     אני יכולה רק לשער, לנחש, לפתח תיאוריות קונספירציה, אבל אין לי די אינפורמציה כדי לקבוע, ובכלל מי שם אותי כפוסקת דינים?

     כותרות בעיתונים, כבר קבעו אשמה. הם כבר שפטו. אך האין המילה הכתובה מאיימת מכל? קוראים מצטטים ושופטים. ופתאום פרשה חדשה, על שופטים שמתמנים ללא כישורים, טובות הנאה,

     מאד עסיסי.

     וכולם מצקצקים ואומרים שזה פויה, אבל שכחו שהם בעצמם כבר שפטו מעל כל גבעה ומראש כל עץ רענן. היום אדם מואשם כאילו נחרץ דינו כי אצלנו ברור לכולם שמאשימים רק אשם,

     אז למה צריך את בית המשפט? למה יש צורך בבית משפט אם זה כל כך ברור שכתב אשמה הוא כבר גזר דין?6 אמנם אין לי ידע משפטי ואיני מוסמכת אבל אני יודעת שאיני פטורה. המשפט "אי הכרת החוק אינה פותרת" נותן לי את האישור שאני צריכה להבין בין טוב לרע, וההבנה הזו אומרת לי שמלחמות האיתנים האלה - כמו מלחמות האלים בטרגדיה היוונית יורידו את הסבל רק לנו האזרחים. רק אנו נענש בסופו של דבר, רק אנחנו נישא בתוצאות של מלחמת האיתנים הזו. והבדיחות? הן בדיחות מצויינות, הן מצחיקות מאד אבל משעשעות הן לא. גם לא מנחמות

   הבוקר , אחרי חדשות שבע שודרה ברשת א' התוכנית האחרונה בסדרה 'בית הורי' מהלך כה ציני ועצוב לידמים אלה

   לתוכנית הזו הזמינה אעיה אדמוני , המגישה והעורכת את אחיותיה והן שיחזרו את תולדות משפחתן מסלובקיה דרך העליה מנמל רומני בים השחור דרך הדרדנלים לישראל . הן סיפרו את סיפור שמות המשפחה מ - רוט ל - אדמוני , כיצד החתונה היהודית של הסבא רבא לא נרשמה ע"י השלטונות ולכן נרשמו על שם. משפחת האם , על האבא שאולץ לעלות לישראל בגלל מחלתו , תרופה שרשם הרב והוכיחה את עצמה . על בתי אונגרין , חברון . . .

   על המשפחה שהצטרפה , לא הסתדרה כאן וצזרו לאירופה לשמד .

   עולם הולך ונעלם . . .

   תוכנית כ כ חשובה נמחקת , כך מתיתרים תולדות העם הזה 

   הייתכן ?

"ויש כאלה שלוקחים

מונופול על החכמה

ויודעים יותר טוב ממני

ויודעים יותר טוב ממך

מה טוב בשבילי

 מה טוב בשבילך . . . "              

                               עוזי חיטמן                        

   מתוך השיר " גם אני נולדתי בארץ הזאת "

    בעניין התקשורת החופשית אני מסכימה הפעם עם זהבה גלאון. מאז ש'נעלם' מעריב' הישן הטוב וההגון אחרי משפט הקלטות מול ידיעות אחרונות, אז נדון נמרודי לכלא, לא הייתה עיתונות חופשית דייה בישראל,

   צר לי שהיה צורך בהקמת ישראל היום כפי שקם בחסות מיליונר חוצלארצי אך 'ישראל היום' מכובד ומכבד, היווה תחליף ראוי למעריב עד יקום מעריב שנית כעוף החול,

   והמילים הטובות על ראש הממשלה בישראל היום אני חייבת לציין, מעולם לא הפריעו לי. מעולם לא הפריעה לי מילה טובה, מה שכן מפריע לי הן מילים רעות, משמיצות, כמו שפעמים רבות 'הארץ' המצוטט הפעם למטה, נוקט בהם לרוב בלשונו העברית העשירה שהוא מנצלה לרוע לשמו.

   אינני רוצה לשמוע בעיתונות דיעות במקום שצריכות להיות ידיעות, מעריב שחזר אלינו לאחרונה יכול להוות דוגמא והוא מתרומם אכן בדרך הנכונה, יש מה לקרוא ! העיתון מעשיר, יש כבוד למכותבים ולקוראים, הידיעות עינייניות, המאמרים משקפים ללא התלהמות מגוון דיעות, כל אחד יכול להכיר את דעתו של המנוגד לו פוליטית או ערכית ( ובקשר לחגיגות השמחה של העליהום התורן - לא ! איני שמחה, ואינני רוצה לראות איש בכלא, גם ראש ממשלה אחד ונשיא אחד בכלא הם שניים יותר מידי. די לרדיפות האלה, זו כהר לא דמוקרטיה אלא ניצול החוק קרדום לחפור בו ) :

 "גלאון ציינה כי התנגדה לחוק ישראל היום מאחר שנועד לבצר את השליטה של ידיעות אחרונות בשוק התקשורת בישראל "ולתת למוזס עוד קלף במשא ומתן המושחת שלו מול נתניהו", כלשונה ... "

http://www.haaretz.co.il/news/politi/1.3230811

מה עוד אפשר לעשות עם נייר עיתון

http://www.israelidesign.co.il/UserFiles/Image/in_pic1_12211447814068.jpg