B.logi

     בהמשך לפוסט הקודם "יום ההתנשאות" אני חושבת שהיגיע הזמן להתסכל למציאות בעיניים ולהתמודד עם כל ההשלכות ומורכביות של השואה ומה שהיא עדיין עושה לנו.

     היגיע הזמן לצאת מההתקפות, ההתגוננויות, רגשות האשם, הבושה וכול מה שעושה לנו הזעם האצור בנו בעקבות נוראות השואה. רק להתאבל. גם זה די והותר

     רובנו המשיכו הלאה, עזבו את התחשבנויות העבר, הבינו שהתמונה מורכבת שלא הכול שחור ולבן ובנו את חייהם לתפארה. אך מצאתי שרבים בינינו עדיין חיים את העבר ואני מתכוונת לקבוצות שונות. יש את אלה שעדיין לא השלימו עם האובדן ומנציחות את חיי היהודים בעבר. הם נשארו 'שם', בטוחים שכדי לשמר את הזכרון הם צריכים לעצור את הזמן מלכת, לשחזר את החיים ההם אחד לאחד כולל הלבוש והשפה

     מצד שני אפשר למצוא בני ישראל שבטוחים שאם ימתחו קו על העבר, יתכחשו ל'יהודים 'ההם', שבגלל שלא קיימו את 'היה אדם בצאתך' הם באו על עונשם כביכול ולכן צריך להמציא יהודי חדש על חורבות הישן, להתבייש בישן ולשנוא כל מה שהוא מזכיר לנו. כן. לא רק אצל הדתיים יש 'היגיע להם כי עשו הרע בעיני ...' גם אצל הנאורים למחצה אני קוראת את זה בין השורות

     לדעתי זה החלק הגדול מהשיח, זה שמנציח את אימי השואה, עוצר אותנו ולא נותן לנו להתקדם ולבנות את חיינו. לא מתוך התחשבנות ותשובות לעבר ייבנה כאן שיח בריא. שיח בריא ייבנה לדעתי רק אם נביט לתוך העינים של הדבר הזה שעוצר אותנו, אנחנו צריכים לצאת ממעגל השנאות הזה ולנהל דיאלוג אמיתי ומפוקח מתוך כבוד לתחושות השונות

     אנחנו צריכים לזכור את הגיבורים, הקורבנות, להתגעגע, להנציח, להתפאר בעבר המפואר, להסכים שלא כולם היו קדושים, הם היו בשר ודם כמונו עם יתרונות חסרונות ושאיפות שנגדעו. צריך לאהוב אותם כמו שהיו ובמקום להתמקד בהתחשבנויות עבר ובנקם להעדיף ולהנצל את כל האנרגיות הטמונות בנו להפקת הלקח כדי שתיווצר כאן חברה בריאה

     המתישבים הראשונים 'ראו' את הנולד אף כי לא ציפו לזוועה שכזו. הם הבינו שבאמת צריך לבוא הנה לבנות ולהיבנות ללא קלישאות אך בינתים קמה הזוועה על כולנו כולל המתיישבים האלה שאיבדו את משפחותיהם. גם הם הוצפו ברגשות אשם על נטישה ובאבל ומי שבא 'אחרי' ראה בהם מתנשאים עקב השתיקה שיצר בהם ההלם שבנוסף לו, רק שנה אחרי כן איבדו בנים ואבות למלחמת ההקמה

     כל סוגי ההתמודדות האלה תקעו ו אותנו וא יננו מצליחים להתקדם. החשבונות רק מתנפחים ולא נסלחים, התקיעות החרדה וההלם האצור ביננו גורם לנו לעיתים אפילו לשאת את שם השואה לשוא.

     לא כל מי שלא מוצא חן בעינינו הוא היטלר ולא כל חשש מקרב צריך להיקרא שואה חדשה. השואה צריכה להישאר ייחודית ולו רק שלא תיווצר נבואה שתגשים את עצמה

      אני לא מכירה פתרון ולכן אני חושבת שרק שיח בריא בין כולם יוציא אותנו מה'תקיעות' הקשה הזו

https://youtu.be/Y30pfWIQfoo

     היגיע הזמן להודות על האמת. היום הקדוש הזה הוא השיא השנתי למתנשאים על ניצולי השואה. חשתי בזה כל חיי, וכמובן שאיני מכלילה, יש מתנשאים ואליהם אני מכוונת.

     מי שיכחיש - יהיה יפה נפש שיאמר "זו האשמת שוא" ישלול מכל, יהיו שלא יאמינו להיתכנות כזו, יהיו משכילים שאולי יאמרו "זו תפיסה קורבנית" וימציאו יום שואה שישתיק את המצפון ויכפר, ונשלמה פרים שפתנו

     מי שיתמה - יחקור וישאל, מי שיחייך תוך כדי קריאה - נתפס, אבל רק בינו לבין עצמו ואיש לא ידע ואני - מילדות אני עדה לזה, החל מ"חבל שלא הרגו אתכם בשואה" והמשך ב"היא/וא חושב/ת כך כי הי/וא ניצו/לת שואה",

     והעדויות על הכינויים של הילדים שהיגיעו מ'שם'. 'סבונים' למשל, לא נשארו בעבר. ויש רבים שיודעים על מה אני מדברת, שבנו את עצמם למרות הכל אבל כל חייהם ממשיכים לחוש בהתנשאות שותקים, מבליגים, לא משתפים, ננעלים בתוך תוכם וממשיכים לבנות את עצמם על אפם ועל חמתם

     חינוך, היא מילת המפתח, טמינת הראש בחול לא תתרום. הסלידה ההדדית תונצח לעד. פעם ניסיתי להבין מאין נובעת ההשתנשאות הזו - לקשור תכונות שליליות, חשבתי שזה נובע מרגשי נחיתות

 היום אני מבינה שזה עוד גוון של גזענות, שאין להסבירה, אין להכילה, ואין לה סליחה. כמו לאנטישמיות

     אני גאה בעם הזה. ראיתי אותו בתפארתו, שם מאחוריו מתעלה על ההשמצות ההדדיות ויוצא למשימה החשובה באמת - לשמוח ולשמח את ילדיו.

     ראיתי הורים וסבים יוצאים עם ילדים ונכדים מחופשים בתחפושות מושקעות ויפהפיות לחגוג את העד-לא-ידע בהרצליה. ואני מקווה שכך קרה גם בכל הארץ

     מגוון עשיר ורב מאד של תחפושות ראיתי.  ראיתי 'מיקימאוסים' דוחפים ברוזים פעוטים בעגלות, 'טבחיות' עם כבאים קטנים על הכתפיים. הרחוב היה מחופש כמעט כולו, ראיתי את הארבעה מארץ עוץ -אשה מקושקשת כולה בקש בתור הדחליל, ילד כבן עשר עם לבוש דמוי פח ופניו כסופות, אחותו הקטנה כבת חמש בלבוש דורותי עם צמות, האריה הפחדן היה כנראה האבא

     "הי דורותי" קראתי לה, והיא שלחה בי מבטון תודה קטן וגאה. יצאתי מביתי לבושה לבוש עליז, עם מסכת עינים עליזה וצבעונית ובגד עליז בהתאם. רק לשמח את נכדי חשבתי ככה לפגוש אותו. חששתי מתגובות לועגות אך יצאתי באון ורק טובת נכדי לעיני, אבל מהר מאד חשתי שבתוך עמי אני יושבת והלואי והעם היפה ינצח

________________________________

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=2461905907176188&id=100000704089613&sfnsn=mo

את העלאידע בהרצליה צילמה \/👆נאוה אופק, מחוברי הפייסבוק יראו, והשאר יפתחו את הדימיון בכיף   👓

     אמנם גזרתי על עצמי להימנע מחדשות, אבל בפייסבוק (מה לעשות, חליתי, כנראה שבאמת לא לעולם חוסן ומצ'עמ -ם וחוץ מלצ'וטט בפייסבוק לא מצליחה כלום), אז, בפייסבוק צצים לי מבלי שאבקש הודעות כאלה ואחרות. עקשניות שאני מצליחה להתעלם ולשכוח מהן

     רק העניין הזה עם רותם סלע צץ שוב ושוב, ואלוהי הרשת לא מרשים לי להתעלם ממה אמר זה ולמה תוקפים אותה מסכנה. באמת לא נעים. לא הייתי רוצה שיתקפו אותי ככה, ואני חושבת לעצמי כמה דיעות כתבתי כאן ובעמותת ישראבלוג כשעוד פירסמו אותנו שם, אבל איש לא תקף אותי או את ידידי לישראבלוג בצורה הזו.

     ויש מפורסמים רבים שאומרים דברים פוליטיים, מהרהרים פוליטית בקול, מביעים דיעה ובכל זאת  לא תוקפים אותם באכזריות. בהחלט, יש לה החופש לומר מה שאמרה שלולא ההתקפות אפילו לא הייתי מתיחסת כי אני בצום אקטואליה - רק הכיעור שנהיה מזה מקומם אותי ואיני יכולה לשתוק. הייתי מצפה שגם הוד מפורסמותה (למה בדיוק?) תיקח בחשבון שאם כבר מעלים פוסט צריך להעלותו בזהירות בזהירות כמו שקיפודים מתנשקים.

     רצוי מאד לכבד בתגובתך את מושא דבריך, להראות לו שאתה מבין מה אמר ושאתה חושב אחרת, רצוי גם לא להשתמש בסיסמאות, לא לכתוב מהבטן כשהיא כועסת (לפי עדי ברקן גם כשהיא מקרקרת אז גם עליו התנפלו).

     רצוי ללמוד את הנושא לעומק לא להשתמש בסיסמאות שכבר שמענו ולהיזהר מאי דיוקים. כמו שאמרה R.G.B לה מגיע פוסט נפרד: לא לצעוק אם אתה רוצה שיקשיבו לך, לא לצאת לגשם בלי מטריה ולבכות שנרטבת. כן היא אמרה את זה, לא באותן המילים

      או כמאמר ההמון, לא לשחק באש אם חוששים להיכוות, או - מי שלא רוצה שתדבק בו אשפה שלא ינבור בה

     לפעמים אני חושבת שאולי כל ההתגרויות האלה מכוונות, כי כשהשיח התדרדר לאן שהתדרדר כל מחשבה עלולה להיות נכונה אפילו הקונספירטיבית ביותר

     אני מחכה לימים של טרום בחירות, כי רק דבר 1 טוב יש בבחירות, שכמה זמן, לפני הבחירות אסור לדבר פוליטיקה, והלואי ותגדל מכסת הימים האלה

_____________________________________________

*

https://www.cinema.co.il/event/rbg-%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%99%D7%93%D7%A8-%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%A1%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%92-%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95%D7%A2-%D7%93%D7%95%D7%A7%D7%90%D7%91%D7%99%D7%91/

מה אומר ומה אדבר

אני בהיי

זו הפעם הראשונה מאז הפוסט האחרון שפרסמתי ב-30.10.17

שהצלחתי להיכנס למסך העריכה שלי

וזה לא שלא ניסיתי

ומה שהכי חשוב לי לדעת עכשיו , זה למי להודות

                           חג אביב שמח