B.logi

    בעניין התקשורת החופשית אני מסכימה הפעם עם זהבה גלאון. מאז ש'נעלם' מעריב' הישן הטוב וההגון אחרי משפט הקלטות מול ידיעות אחרונות, אז נדון נמרודי לכלא, לא הייתה עיתונות חופשית דייה בישראל,

   צר לי שהיה צורך בהקמת ישראל היום כפי שקם בחסות מיליונר חוצלארצי אך 'ישראל היום' מכובד ומכבד, היווה תחליף ראוי למעריב עד יקום מעריב שנית כעוף החול,

   והמילים הטובות על ראש הממשלה בישראל היום אני חייבת לציין, מעולם לא הפריעו לי. מעולם לא הפריעה לי מילה טובה, מה שכן מפריע לי הן מילים רעות, משמיצות, כמו שפעמים רבות 'הארץ' המצוטט הפעם למטה, נוקט בהם לרוב בלשונו העברית העשירה שהוא מנצלה לרוע לשמו.

   אינני רוצה לשמוע בעיתונות דיעות במקום שצריכות להיות ידיעות, מעריב שחזר אלינו לאחרונה יכול להוות דוגמא והוא מתרומם אכן בדרך הנכונה, יש מה לקרוא ! העיתון מעשיר, יש כבוד למכותבים ולקוראים, הידיעות עינייניות, המאמרים משקפים ללא התלהמות מגוון דיעות, כל אחד יכול להכיר את דעתו של המנוגד לו פוליטית או ערכית ( ובקשר לחגיגות השמחה של העליהום התורן - לא ! איני שמחה, ואינני רוצה לראות איש בכלא, גם ראש ממשלה אחד ונשיא אחד בכלא הם שניים יותר מידי. די לרדיפות האלה, זו כהר לא דמוקרטיה אלא ניצול החוק קרדום לחפור בו ) :

 "גלאון ציינה כי התנגדה לחוק ישראל היום מאחר שנועד לבצר את השליטה של ידיעות אחרונות בשוק התקשורת בישראל "ולתת למוזס עוד קלף במשא ומתן המושחת שלו מול נתניהו", כלשונה ... "

http://www.haaretz.co.il/news/politi/1.3230811

מה עוד אפשר לעשות עם נייר עיתון

http://www.israelidesign.co.il/UserFiles/Image/in_pic1_12211447814068.jpg

   ביום חמישי ביליתי בחתונה משפחתית, היה נחמד לפגוש את הדור הצעיר, מחמם ת'לב, בשבת עוד מסיבה משפחתית במלון הסקוטי בטבריה, 40 שנות נישואין לזוג מקסים, האוירה הייתה נהדרת האוכל נפלא,

המרפסת

שם ישבנו גם נהנינו

זה מחברתו של זה,

צופה לכינרת,

מנותקים מהעולם,

   המקום יפהפה, הסיפור מאחוריו מרתק, מזכיר את הצעיף הצבעוני של סומרסט מוהם, אבל עם סוף טוב יותר. נהדר היה להתנתק ולשכוח את 'רעשי הרקע' כפי שאובמה קורא להם

   הבוקר קראתי בפוסט של נ*גה* על השיר : סילבי סימונס, החיים של לאונרד כהן, תרגום: אודי תגרי, כנרת זמורה ביתן, 2013 ואני מקווה שאוכל להשיגו

   הערב אלך להרצאה השלישית על יסודות היהדות וכיצד התגבשה בימי המשנה והתלמוד, זה שיעור בפילוסופיה

   אמש שמעתי את הרב לאו, איזה מזל נפל בחלקי, בבית כנסת יפהפה ליד ביתי מתקיימת סידרת הרצאות בהתנדבות של גדולי המרצים לתנ כ בארץ, כל שנה בוחרים נושא ומרצים בצורה נאורה ונרחבת על הנושא

ובין לבין הנאה מנכדי המקסים

   בכל הבילויים הנ ל שכחתי לגמרי מרעשי הרקע, ואפילו בדרך לבית הכנסת אמש

ליווה אותי בחיוך

הירח היפה,

לא נותן לי לחשוב על דבר

מלבדו

'דברי אלי' אמר לי בעיניו

   ואני כל כך מקווה שאם אשמע את חדשות היום או אציץ בעיתון לא אראה ולא חגחעו לאזני  עוד התלהמויות של שנאה, מילים אלימות, מניפולציות שיקריות ומריבות קשות ומיותרות שמזכירות לי פתאום את התקופה של נובמבר 1995, שלא הבנתי מה קורה וכולם היו נגד כולם ושהסתיים כפי שהסתיים. אז לא התערבתי ולא צייצתי רק קיוויתי שזה יעלם... היום אני חוששת יותר, תחושה של Déjà-vu, כאילו הייתי כבר בסרט הזה ואני כל כך מקווה שהגשם הממשמש ובא יטהר את האויר, שהרוחות יירגעו ואווירה של כבוד הדדי תשרור כאן

זה לא יותר מידי לבקש

*  נ*גה - http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=615890&blogcode=14850725

שלט ההסבר בכניסה לא עלה

אוהבת את המדים של שלושת שומרי הסף, מזכירים את המבנה ואת

מבני הבזלת של טבריה עם בנויים מהאבנים השחורות והפסים

המלבינם ביניהם ( השלישי נמלט במבוכה ויצא אח כ להחליף הלצות )

מפל על בזלת בחצר פנימית

 ישראבלוג שוב מקשה כל העלאת תמונות :( את שלט הכניסה אפשר לראות בפייסבוק  album to Eugenia Blogilogi's 

   ייתכן וזהו סוד גלוי: ספרו של ארי שביט "My Promised Land",יצא לאור בארצות הברית בשנת 2013, זכה לשבחים ואף זיכה אותו בפרס אניספילד-וולף 2014. הספר ייצא לאור בעברית רק ב-2017, זהו ספר שארצה לקרוא

   יש למה לצפות. בתוך אווירת המלל הרע בתקשורת לאחרונה ועריפת הראשים של כולם נגד כולם בישראל, כשנותרנו עם הבחירה ביו הרע למיעוטו\ ארי שביט הוא קרן אור שפויה עבורי שאני שותה את דבריו בצמא, מקשיבה לתבונתו בקביעות הוא יהיה תמיד נאמן לאמת ולא לדרך פוליטית שבחר אי פעם, הוא ייבחן מחדש כל דרך בהתאם למציאות מתהווה

   באווירה הרעה בארץ, כששימת הדגש על הרע אצל המתחרה, ארי שביט הוא הדובר שלי, כשהכשל של האחר הופך שמחה לאיד ולדוגמא היחידה של התנהגות בכל מדיום המוני אפשרי ואין דובר הגון שפוי, אינטליגנטי, רהוט בעל כושר ניתוח וחזון ונאמן לאמת שלו, שמכבד את עצמו וזולתו כמוהו, כפי שהיה פעם.

   לפני זמן קצר, אחרי שנים של צימאון במדבר הזה, ואחרי שנים של היעדרות מהתקשורת שמעתי אחד מהם ושתיתי בצמאון את דבריו. זה היה דן מרידור, ש'נמחק' באמצעים גרוטסקיים על ידי תכנית בידור סטירית כביכול, אך בעצם יורדת לרמות לא מכובדות ולמעשה לועגת לדברים החיצוניים והשוליים, משהו שכבר בגיל ארבע מלמדים אותנו לא לעשות.

   האם ארי שביט, המוהיקני האחרון בשטח זה ? אני מאד מקווה שנתעשת, והאווירה הציבורית המייאשת תיעלם ממחוזותינו

השגריר

ספרו החדש של העיתונאי והפובליציסט ארי שביט הפך להצלחה מסחררת באמריקה, וזינק לרשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס" ו"אמזון". בספר מגולל שביט את סיפור הקמתה של ישראל באמצעות שורת סיפורים אישיים, כולל זה של הסבא רבא שלו, ומגיע עד לתקופה הנוכחית ולאיום הגרעין האיראני. תומכיו יראו בכך עוד הישג מבריק, מתנגדיו יטענו שזו עוד פרובוקציה נפוחה בניסיון למשוך תשומת לב

http://www.mako.co.il/culture-weekend/Article-5589bad2a035341006.htm

נ"ב -

       יש עוד הגונים ונאמנים לאמת בתקשורת, (כמו בן דרור ימיני למשל ועוד מעטים שאפשר לשמוע ב'יומן' של הערוץ הראשון)

       אך לא אוסיף להזכיר שמות שמא אשכח מישהו

כמו הירוק בשולי המרצפת

והסביון הבודד

שפרץ בפינת המדרכת

להאיר

הנה ראו אותי

הצלחתי

כאילו אמר

בואו חברי אל תתייאשו

כאילו קרא

הילחמו על מקומכם

פילסו דרך

רעננו את האור

הפיכו תקווה לקופאים מאחור

כך הבית האחד

עכשיו אני לבד

כאילו לחש לי

בעינו האחת

אבל פעם היו לי שכנים

סיפר המבט

עם גגות אדומים

ושבילים בין דשאים

וגינות הובילו אל הפתחים

פיטפוטים וציוצים

שרו זה לזה

בין יבחות כלבים

ומלל חתולים

קול מתכת

או בניין

לא נשמע

רק הטבע המה