B.logi

     בתגובה לפוסט היפה המושקע והמכיל של עדה ק. (עוד בלוגיעדה בוורדפרס) כתבתי את הדברים הבאים:

     "אני רק יודעת שאם הייתי נתקעת בחום הזה 6 שעות על הכביש החם זה לא היה מסתיים טוב ועדיין אין דיווחים על המקרים שפונו ע"י אמבולנסים מחשש לא ל"הרגיז" את המפגינים שמא יבולע למרגיזים וזה מצב אנארכי מאד.

     וההפגנה פרצה טרם נערכה חקירה, ואני בטוחה שהשוטר ידע מה יצפה לו אם יירה ובכל זאת ירה, אז כנראה היה בסכנה של ממש.

רק חשבתי

     גם ריפוי ידי המשטרה בצורה גורפת מפחיד אותי וגם - היום פורסם כי שרפו את ביתה של גננת מתעללת.

     אז אולי יש אומרים שמגיע לה אבל בעיני זה לא מבשר טובות"

     ואני עוד זוכרת את שארלי הבדו, ואיך כעסתי שמעליבים ולועגים למוחמד כי זה באמת לא לעניין ופוגע ברגשות ומצית ומה שקרה אחר כך, ואני מחפשת את ההבדלים, כי כבר אין גבולות לחופש הביטוי וכבר אין גבולות לחופש ההעלבות

     מבקר המדינה פירסם דוח מטלטל בדבר התחבורה בארץ. זה לא מפתיע איש, כולנו נתקעים בפקקים האין סופיים של התחבורה הבין עירונית או נמנעים ממנה. גם מזו הציבורית וגם מהפרטית. התחבורה בתוך עירי הרצליה מצוינת, יש לי כאן מגוון תרבות שמתאים לי ולא מאלץ אותי להתעייף בדרך לבילוי וחזרה אבל כשזה מגיע לפגישה עם בני משפחה מחוץ לעיר זו כבר משימה כמעט בלתי אפשרית. צריך להתכוון לשעות שאינן עמוסות. מאירועי תרבות יוצאי דופן בערים אחרות אני לעיתים נאלצת להימנע.

     בימי העומס ראשון וחמישי אני מתפללת שלא אזדקק לתחבורה הציבורית, או לכבישים בכלל, לפעמים אני צריכה לוותר על בדיקה רפואית ולדחות אותה לשעות שיתאימו גם לי גם למרפאה וגם - לתחבורה ולעומס בכבישים ?! וכשכל זה לא מתכנס ליום ושעה - אז לפי חוקי הקופה הכל נדחה לשלושה חודשים

     חייבים להיות בריאים ולא להזדקק

     ובתוך כל הקטסטרופה הזו בעמוד אחר של העיתון אני קוראת שנהגי קטר, או עובדי רכבת אחרים חולים או לפי הכתבה מתחלים בכוונה.

     מסקנה עצובה מאד אני מסיקה שאולי יש בזה עניין פוליטי ולא רק אישי של עובדי הרכבת (משכורות?) שאולי שמים כאן מקלות בגלגלים על ידי מחנה פוליטי זה או אחר ולהיפך והכל בשביל קולות המצביעים ומי שנפגע מהקרב הם אנחנו המצביעים בפוטנציה, שאף אחד לא ינצח בקרב המיותר הזה, כולם יפסידו

     ואולי אם מחנה 1 יפסיק להחרים מחנה 2 ולהיפך, יפסיקו להילחם ביניהם ויתכנסו למשימה המשותפת שהיא מדינת ישראל נצא לדרך הנכונה באמת

https://m.maariv.co.il/news/israel/Article-689215

___________________

* וללא כל קשר פרגי"ת נוספת:

   בעודי כותשת שום בפטיש

   השניצל, או מכה בשניצל עצמו

   באותו פטיש,

    בעודי משספת בשר או ירקות

    בסכין הקצבים, ולפעמים נשברת

    צלחת תוך כדי

    אני חושבת לעצמי כמה

    מפסידים המיזוגנים, שהרי נשים

    רבות כן יכולות להשתחרר

    ממועקות בפעולות האגרסיביות

    הנ"ל בזמן שמיזוגנים נתתקעים

    עם המטען השלילי העודף

    שלהם המחפש מוצא, חושש

    להתפרץ ועלול לפגוע בבריאותם

     החלטתי ביני לבין עצמי לא לראות, לקרוא או לשמוע חדשות כמה ימים. ככה תמיד הייתי עושה כשהחדשות היו קשות מידי, הייתי מתחמקת מהן ואת העיתונים הייתי שומרת סגורים כמה ימים עד שחשתי שאני יכולה להתמודד ואז, כשהייתי חשה שאני כבר יכולה להמשיך ולחיות ביומיום עם המציאות שהשתנתה, הייתי פותחת את העיתונים, עוברת על הכותרות. להיות בעניינים.

     על התמונות החיות והפרשנויות בשידורים הישירים כבר דילגתי. עם העתון היה לי יותר קל להתמודד, והחיים המשיכו על הטוב והפחות ממנו

     לפני שנה ב ד י ו ק אושפזתי בבית חולים עם דלקת ריאות. צירוף המקרים הזה לא מוצא חן בעיני ולכן החלטתי מה שהחלטתי. אני לא כל כך מבינה למה החדשות עד כדי כך קשות לי. נתניהו כבר זמן רב מידי בשלטון ופוליטיקה בריאה, כמו כל דבר זקוקים לרענון. אני מכירה את זה מההוראה, מהמשרדים שאני זקוקה לשירותים שלהם כשאני נתקלת באנשים שלא מצליחים לחשוב מחוץ לקופסה - שחוקים או מסואבים. לא לחינם הומצאה שנת השבתון.

     ובכלל בעניין ההוראה, רציתי תמיד להציע שמחנך יתחיל תמיד לחנך בגן ו'יעלה' עם הילדים לבית הספר, זה היה רק תורם לילדים ולמערכת,  מורה שיודע מה לעשות בגן כדי להכין את הילדים לבית הספר, ומצד שני מורה שיודע את נפש הקטנים שמגיעים אליו. גם בין החטיבות הייתי עושה כך אם זה היה בשליטתי (על חטיבת הביניים הייתי מוותרת, כמה אלימות נוצרה בחטיבות מיום הקמתן)

     אבל אם נחזור לחדשות היום ולמה זה כל כך משפיע עלי? - ראשית לא מתאים לי שראש הממשלה של ישראל ייתבע בבית משפט. אני לא בטוחה שהמדינה הקטנה והצעירה שלנו זקוקה לזה בנוסף לכל צרותיה. אני חשה שאנחנו עדיין זקוקים להמשיך ולטפח את חוזקנו המוסרי בעולם, שדימויינו בעולם איננו איתן דיו להתמודד עם בושות שכאלה. עוצמה בטחונית וטכנולוגית זה נהדר, אך לא די בזה.

     למה זה משפיע עלי כל כך? אני בהחלט חשה שמה שקורה כאן כן ישפיע על עתידי, עתיד ילדי ונכדי, שזה בהחלט שייך ל - Well-being שלי. (אני כל כך שונאת להתהדר בשפות זרות אבל לא מצאתי ביטוי מתאים שגם יהיה נעים לאוזני)

     ובקשר לנתניהו,  אני בהחלט הייתי דורשת ממנו לשפר דברים, אבל את להעמדתו לדין מחשבתי אינה סובלת. מה גם שהוא עדיין מצטייר לי כאדם הגון שפיו וליבו שווים.

     אני מאד מקווה שהתביעות 'לא יחזיקו מים' כמו שאומרים - שיתבדו, ושאת השלטון נחליף בקלפי ולא בבית המשפט. ולמשפטנים אציע להיות יצירתיים, למצוא פתרון מחוץ לכותלי בתי המשפט כמו שמציע הבמאי החכם אבי נשר בסרט "סיפור אחר"

      מכירים את ספר הצ'יבטים?

מכירים את הצ'יזבט על ההוא שישב בסירה עם 'חברים' שאמרו לו שאין לו אופי לקפוץ למים?

ואז הוא קפץ למים?

ואז אמרו לו אין לך אופי כל 1 יכול להשפיע עליך?

     אה, ויש עוד סיפור על סבא נכד וחמור?:

שכל 1 בדרכם זורק להם עצה?

והם מקשיבים לכל עצה ומתפדחים בסוף?

     ככה אני מרגישה בקשר להתגרויות האויליות בגנץ ומקווה שהשיירה שלו תמשיך ללכת על אף הכלבים שנובחים עליו בדרכו. שיכבדו אותו כמו שהוא ראוי

     ובשבילו אני מקווה שיכבד אותנו ויחליט אם הוא באמת רוצה לשרת את הציבור ובטובתו, ולא ישב על הגדר ויחכה לסקרים (מי סומך על סקרים?) כדי להחליט

______________________________________________

ובקשר לחרדות הנטישה של ישראבלוג, כל פוסט שלי אני מעתיקה גם לחשבון שלי בפייסבוק. סוג של גיבוי

* https://m.facebook.com/profile.php

הסיפור של הארוחות , הכסאות, הכביסות , ועוד כאלה שטחו אוזני מלשמוע , גרמו לי לתחושה לא נעימה של מיאוס , חוסר רצון להקשיב או להתמצא בפרטים שיש בהם מין תחושה של עליבות על עצם ההתעסקות בהם , חוסר טעם בשל חוסר עניין או תועלת , וגם רחמים ובושה בשביל מי שמתעסק בזה

     כשהתאוששתי מעט מהתחושות האלה מר דה ז"ה וו התערב פתאום כאילו סיפורים כאלה כבר שמעתי . זה היה מוכר טבול בטעם לא נעים שכזה של שמחה לאיד על קטנות . משהו ניסה להיחלץ משורשי זכרוני , אבל זה היה כל כך הזוי ושולי שהיה לי קושי להתמקד

     הנוקש על דלתות זיכרוני נטה בכלל לתחום הבידור , כזה שיש בו  שמחה לאיד לצרות של אחרים שמתפרצות במקומות הכי לא צפויים עד כדי גיחוך , וכשזה מגיע לבתי המשפט , בדלתיים סגורות למרבה המזל , מתפרסמת הפיקנטריה

     החלטתי לכן , לתת למוחי לבדוק ב'מוסיקה' , בתבניות של הדברים וכך אכן נזכרתי בציטוטים דומים מהמדורים האלה בעיתונות (במעריב מביא את סיפורים כאלה יונתן הללי )

     אלה הם בעצם קוריוזים של שולי החיים , קוריוזים של גירושין מבית המשפט לענייני משפחה אוי כמה שזה יצחיק אותם חשב לעצמו כנראה מחבר כותרת הפיתיון . מצפה מקוראים שיהנו בהנאת "לי זה לא יקרה" אבל אני אף פעם לא  צחקתי .

     תמיד ידעתי שסבל מסתתר מאחורי היחסים המקוקלים שפעם היו אהבה גדולה צר היה לי עליהם שאינם מסוגלים אחרת , שאינם מנסים גישור לליבון דברים בצורה מכובדת ומנומסת , וחששתי לילדיהם , פירות האהבה שפגה

     להלן "הרי את מגורשת לי" : מן העיתונות , משפטי הגירושין המוזרים ביותר בעולם :

האישה שהתגרשה מבעלה בגלל סטטוס בפייסבוק

הגבר שניקה יותר מדי

והזוג שרצה להתגרש בגלל מזלג

לי זכורים משפטים שפורסמו כמו 'היא אכלה שום. . . '

'היא ישנה בחדר אחר . . . '

'היא בישלה בכוונה מאכלים שאיני אוהב . . . '

'היא קנתה לעצמה יותר מידי נעליים . . . '

'הוא מזמין חברים בלי להסכים איתי . . .  ואני צריכה להכין . . . ולצאת מהבית . . . '

בהצהרות ההזויות הנ"ל איש אינו יוצא נשכר , ריגשות הטינה גוברות ואם יש ילדים שתלויים בתוצאות יש סבל

     יש לי תחושה שכל המדיה פרוצה ואין מתעניינים יותר בטוב , במאבק ברע , בין מותר לאסור . הכדאי והמכובד נשאר מוזנח בודד מאחור , הכל הותר , כולל כבוד האדם

    פרט לעיתונאים מסוימים שנלחמים כך על לחמם , המרוויחים היחידים מהטפשוטת הזו הם עורכי הדין , שכמו רופא שינים נלהב יעודד ב'תנו לו בשינים' להשיג לקוחות .

  ועכשיו מששמתי את ליבי לדמיון המנייריסטי החיצוני בהתנהלות בדיני המחוזות והכביסות (פעם זה היה חלב וגלידות , היה גם סיפור על מיטה בטיסות) שרק בית המשפט מהווה גורם משותף דומה בצרמוניה הזו , אני חשה שאיש לא ינצח כאן , הרבה לכלוך יתפזר במרחב הציבורי שלנו והילדים בתמונה השניה הזו הם אנחנו האזרחים השוחים במדמנה הזו

     אני מקווה שאיננו עומדים להפסיד בגדול , בעיקר להפסיד כבוד עצמי , הרבה הרבה כבוד עצמי , ואין ילד שיתקע אצבע בסכר לעצור את ההחלקה במדרון