B.logi

   תוך כדי צפיה בתוכנית "תסביך גרמניה": צאצאי הנאצים שקשרו את גורלם לישראל וליהדות http://news.nana10.co.il/Article126 ובגרמנים מכמירי הלב הרואים עצמם ייעוד לתמוך בניצולי השואה בארץ נזכרתי בהתרגשות רבה בסופר אנאטול רנייה, נזכרתי כיצד זכיתי להכירו ובאילו נסיבות, ותהיתי האם לסיפורו האישי יש חלק בהתפתחות התופעה של גרמנים הבאים לישראל לתמוך, וכך גם להתמודד עם הזיכרון, עם רגשי האשמה ועם החלמתם האישית.

   וכך היה המעשה:

   יום אחד סיפרו לי הורי כי אנאטול רנייה ורעייתו, פגשו בשהותם באוסטרליה אדם מניצולי בוליחוב שסיפורו נגע לליבו, שאנאטול החליט להמשיך לחקור בסיפור העיירה ויגיע אליהם לבאר שבע לביקור.

הביקור הפך לסידרת ביקורים שהוליד את ספרו כיכר העיר ריקה http://simania.co.il/book ולכך שאנאטול זכה לכינוי 'נסיך בוליחוב' בפי ניצולי העיירה. הספר היה אז לרב מכר בגרמניה ובשנת אלפיים אף זכה להיכנס לרשימת 'ספרי המאה' בגרמניה.

   עד אז היה ידוע רנייה בישראל, כאותו גרמני שנישא לזמרת נחמה הנדל ושבעקבות כך היא נודתה בארץ לשנים רבות. אביה של נחמה הנדל היה חלוץ, יליד בוליחוב וכך נוצר הקשר לאיש מאוסטרליה. כך זכה רנייה להיות הראשון שהעלה את השם של העיירה השכוחה לתודעה.

   באותה התקופה הייתי חלק מחבורה שמנהלה לא תיקשר עם ביתו שנישאה לגרמני וחיה איתו בגרמניה. האיש ניצול שואה שעבר מדורי גיהינום, לא יכול היה לסבול את נישואיה של ביתו לגרמני. הייתי בטוחה שהוא סובל מהנתק לא פחות מביתו, ורואה בנישואיה לגרמני כבגידה.

   כשהחלו הפגישות של רנייה עם הורי, הייתי נוהגת לספר למנהל ( מלחין ברוך כישרונות שהיכיר את נחמה הנדל. כאב היה הוא לי) את התפתחות האירועים.

   הסיפור התפתח כמה שנים עד ליציאת ספרו של רנייה לאור בגרמניה. התכוונתי להביא עותק של הספר למנהל אבל הוא אמר שאינו קורא גרמנית... איך לא חשבתי על זה.

   כשיצא הספר חאור בישראל ובעברית, אף שכבר לא היה אז מנהל החבורה, הבאתי לו עותק, הוא הודה לי בהתרגשות רבה (הוא היה איש ספר) הוא אפילו התקשר אלי לספר לי כמה הספר ריגש אותו ועל הערכתו הרבה לסופר, הוא ביקש ליצור קשר עם הסופר והתעניין כיצד אפשר לעשות זאת. 

   כשהחבורה החליטה לעשות לו מסיבת פרידה, הוזמנו ואף היגיעו ביתו ובעלה.

50 שנה לכינון היחסים בין גרמניה לישראל – האם הגרמנים רוצים לשכוח? מגזין חדשות10 | דב גיל-הרהשבוע יציינו בישראל ובעולם 70 שנה לתום מלחמת העולם השנייה. זו תהיה גם השנה ה-50 לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לגרמניה. האם הגיעה הזמן לשכוח? האם הגיע העת למחול? ואם כן למי? האם אנחנו עסוקים כל כך בנדל"ן ומילקי שאין לנו יותר עניין בצלו הכבד של העבר? המסע בין תל אביב לברלין של שנת – 2015.

 ‬‏

  כיכר העיר ריקה -אודיסאה יהודית בבולחוב - אנטול רנייה - סימניה

ניסים ונפלאות : וזה מה שמתנגן אצלי במקרה עכשיו ברקע

‫קובי אפללו - עוד ניפגש - Kobi Aflalo - Od Nipagesh‬‎ - YouTube

▶ 3:02▶ 3:02

www.youtube.com/watch?v=6LiuNhFdiKo

 

15 במרץ 2012 - הועלה על-ידי Kobi Aflalo

קובי אפללו - עוד ניפגש - Kobi Aflalo - Od Nipagesh - http://www.kobiaflalo.co.il/ http://www.facebook.com ...

גן העדן הוא משאת נפשם של רבים, כך אפשר להבין מהשם של המקום שמבטיח חיי נצח ללא עמל ודאגה.

אותי למען האמת, מאימת השיעמום, אין גן העדן מפתה יותר מידי כי לא לעשות דבר על מנת ליהנות ממנעמים אין משעמם מזה ובשבילי שיעמום הוא הוא הגיהינום.

אבל אם נניח שגן העדן הוא הדבר האופטימלי – הייתי בטוחה שאני מכירה את הדרך המובטחת להגיע אליו : שאני צריכה לעשות טוב לאחר, להאמין בבורא הגן ולשמוע ולעשות את דבריו קלה כבחמורה ואם בורא עולם ישגיח במעשי הוא יגמול לי.

ומה הם המעשים הטובים ? תחילה עלי, לפי המקרא, לציית לעשר הדיברות לאלה שאומרות מה כן לעשות ולאלה שאוסרות מכל איסור.

אחר כך עלי להבין שלא ראה אדם פניו וחי – ולכן זכה משה לחזור אלינו מההר, והיות ולא זכה לראות את הארץ ונקבר – הוא לא זכה לחיי נצח, אז אם הוא לא אז אני ? תמהתני.

אבל מאין הרעיון שלעשות טוב מזכה לגמול ? גן העדן במקרא הוא משהו שעבר זמנו, וחיי הנצח הם רק באחרית הימים, העולם הבא אינו מוזכר בתנ"כ http://www.tora.usl

מהשארות הנפש נפרדנו כשיצאנו ממצרים, "...הראשונים לתעד בכתב את אמונתם בחיים לאחר המוות היו המצרים הקדמונים. בהתאם לכך נמצאו במצרים העתיקה קבורות מפוארות וחניטה, שהיו יישום מעשי של האמונה הזו. המת המצרי החשוב נקבר עם חפציו אך גם עם ספינת שמש שהייתה אמורה להובילו לעבר החיים הנצחיים על פניה שמש...” (ויקיפדיה)

אחרי שעזב האדם את גן העדן לעד, למדנו שאלוהים חזר בו אחרי המבול והחליט לקבל אותנו אפילו ש'יצר האדם רע מנעוריו', למדנו שהאדם הוא יציר כפיו של האל, ולכן אסור לנו לשמוח על טביעת המצרים ( ובודאי לא לזכות על כך לגמול ) שהאלוהים אינו מרשה להעלות קורבן אדם ולכן שלח את השרף לעצור את אברהם מרצח בנו למענו כביכול, שאברהם היה צריך להתנגד, להתווכח, כמו שהתמקח עבור צדיק בסדום. . דוד המלך לא זכה לבנות את בית המקדש כי ידיו היו מגואלות בדם.

רק אחרי חורבן בית שני הסתננו ליהדות רעיונות משיחיים, רעיונות של גמול והישארות הנפש חדרו לתרבות היהודית (הצדוקים התנגדו) היה בכך משום נחמה פורתא שאי פעם נתוגמל על סבלותינו, מצאנו סיבה להמשיך ולעשות טוב, ותירוץ לקוות לבניין ביתו של האל באחרית הימים. ( תפיסת העולם הבא בתקופת בית שני  http://he.wikipedia.org  )

התלמוד אומר "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה"

http://he.wikipedia.  

הנצרות הביאה את הסליחה הכמעט גורפת, ואת 'כור המצרף' (ר' דנטה) שבעקבותיו ייסלח לאדם - אך עד גבול מסוים – נטילת נפש.. http://he.wikipedia    

אתמול שמעתי על עוד מאמין שמשתמש במושג הזה, 'גן עדן' - הדוקר מהפיגוע באוטובוס מספר 40 בת''א אמר : צפיתי בסרטונים בשבח ההגעה לגן עדן.

הוא מאמין כמו רבים לפניו, שמעשה רצח הוא שיגמול לו את הטוב האולטימטיבי, הוא מאמין שנטילת נפש אדם תזכה אותו בחיי נצח. ששנאה תביא בפרס. 

שהרע ייטיב עימו.

כל הערוצים שידרו אמש במשך שעות תמונות מה'פלאס דה רפיבליק' ו-'ז'סווי שארלי'

הקהילה היהודית נושאת שלטים בצעדת המיליון בפריז   צילום: רויטרס 

היו סקירות ופרשנויות, ביניהם נראו האומרים ''נשתה את דמם'... 'הרחובות שלהם יתמלאו בדם...'

לא יכולתי לשאת יותר את המועקה, עברתי לערוצים הצרפתיים.

כשהחלו הצילומים מתוך בית הכנסת, וכשכבר היה ברור שלא יהיו נאומים, שבעתי מהם ומשלל הכובעים שציינו את משתתפי התפילה כל אחד לפי דתו. ראיתי כיפות בכל הצבעים, גם סגולה ראיתי אפילו כיפה אדומה אחת.

לדעתי היה שם פיספוס. אמנם הניחו לנאומים - כי די למילים שלא יוכלו להכיל - אבל אם הייתה התפילה מנוצלת לפרשנות רקע תוך כדי, היה העולם נחשף ליהדות לצניעותה ולעומקה.

עברתי ל Arte ראיתי שעומדים לשדר שם את הקונצרט הכי אהוב עלי לכינור. תוך כדי האזנה התחיל ליבי להתרחב, עיני הוצפו סוף סוף בדמעות שהמילים והתמונות עצרו ואצרו בו את הכאב וההלם זה ארבעה ימים, הדמעות זלגו גם על עיר האורות, על אלה שלימדו את העולם איך לאהוב, שידעו לחבק כל מהגר ועל מה שהשיבו להם במקום תודה.

Sergey Khachatryan plays Bruch violin concerto - YouTube

www.youtube.com/watch?v=V4iAJknu0Ok

29 ביוני 2014 - הועלה על-ידי Astgh Aslibekyan

Sergey Khachatryan plays Bruch violin concerto n° 1 in G minor, op.26 with Orchestre de Paris ...

      א. אפשר לכבד סמל דתי של אומה אם זה פוגע ברגשותיה

      ב. אבל יש המשתמשים בסמל כתירוץ לרצוח, לקצץ ידים, לאנוס, בשם הסמל הזה – מפרשים את דבריו כאילו ציווה          לעשות כך

א. אבל הסמל כבר מזמן לא הוסיף דברים, מי שמשתמש בשמו הוא זה שפוגע פיזית, אז למה ללעוג לדמותו ? יש ללעוג לאלה שאינם מפרשים נכון את דבריו, ולמצות עימם את הדין,

ב. זה רק ציור, מי שרוצח ציירים מצדיק את מה שהצייר אמר עליו מלכתחילה




א. אבל יש המייחסים כוח למילים, לציורים וכי אין הציירים, הסטיריקנים מייחסים כוח למילים ? לציורים ? כי הרי השתמשו בכוח הזה מלכתחילה

ב. אבל זה רק ציור, אפשר לכעוס, להיפגע, לצייר ציור שמשנה את המשמע




א. אבל למה ללחום באמצעות ציורים ? מילים ? למה ללחום בכלל ? למה לזהם את האמנות בקרבות ? הלא מאמר על מילים שהו חדות כתער ועל עפרונות פוצעים

ב. שיציירו גם הם, למה לקחת נפש ?




א. כן,

הם בהחלט ציירו, שרפו דגלים, ואיש לא פגע בציירים וברומסי הדגלים פיזית, איש לא לקח את נפשם.

---

ציור : פייר לאפין   Pierre Lapointe