B.logi

הפוסט העדכני והתמציתי של היפהפיה הנרדמת הזכיר לי כיצד למדתי מהקריאה בקיצור תולדות האנושות מתי נולד הזמן עבור האדם ועל הקשר של הולדת מושג הזמן להתפתחות החקלאות. למדתי מדוע האדם הקדמון-ההומו-ספיאנס-הלקט - היה אינטליגנטי ממנּוּ.

למדתי על היכולת של האדם להמציא, על 'מלכודת הדבש' ואיך ההמצאה לוכדת אותו בתוכה.

חשתי שקיבלתי תשובות לכל כך הרבה שאלות ויחד עם זאת שיש שאלות שיש לגביהן השערות רבות ומלומדות שאין להן עדיין תשובות חד משמעיות - למשל: מתי נולד האדם התבוני, שעדיין לא נמצאה החוליה החסרה הזאת, שהרי האדם התבוני הוא האדם שאפשר למצוא בכל העולם, בגווני עור שונים ובליכסוני העיניים המגוונים, אבל בכל העולם כל תינוק יחייך לאימו את אותו החיוך באותו החודש ללידתו. "אהבה עיקשת" איאן מקיואן: “הדרך שבה אנחנו מבטאים את רגשותינו בארשת פנינו כמעט שווה בכל התרבויות, וחיוכו של התינוק הוא סימן חברתי שקל ביותר לבודדו ולחקור אותו. הוא מופיע אצל תינוקות קונג סאנים במדבר קלאהארי באותו הזמן שהוא מופיע אצל ילדים אמריקאים באפר וסט סייד במנהטן, וכאן וכאן הוא פועל פעולה שווה. כדבריו הקולעים של אדוארד א' וילסון, 'הוא מעורר מנה שופעת יותר של אהבה וחיבה הורית' “.

למדתי גם שתינוקות יתחילו לדבר בשלל שפות בערך באותו החודש ללידתם.

בספר רעיונות מרתקים ואין בו רגע דל. קראתי בו כבספר עלילתי לכל דבר וצחקתי לא פעם מההברקות התבוניות של המחבר – אחד הרעיונות המרתקים בספר הזה שנכרת בזכרוני לתמיד הוא הרעיון שאנחנו חיים בעולם מדומיין. זהו קו מנחה בספר, הוא מסביר את עולם האידיאולוגיות המדומיין, הוא מדבר על דתות, ומה ביניהן לאידיאולוגיה.

"אף חילזון לא ינקוף משוש לטובתו של ציבור החלזונות בכללותו ובכניסה לאף כוורת דבורים לא תלויה סיסמה'דבורי כל העולם התאחדו' “ (ע' 169)

הוא מספר על עולם הכסף ה... מדומיין? כן! מדומיין! ויובל נוח הררי מסביר זאת כל כך יפה, איך עולם הכסף ה מ ד ו מ יי ן יצר מערכת אימון בין בני אדם, החל מ'כונכיות פי הכושי' ששימשו כסף במשך ארבעת אלפים שנים בכל רחבי אפריקה, אסיה, ואוקיאניה, ועד לכסף ומה שהוא מסמל היום. מערכת אימון גלובלית.

אפשר ליהנות מהסבר מרתק למהפכת הידע שנוח הררי מגדיר אותה כמהפכה של חוסר ידע, כרעיון ש'אינני יודע ולכן עלי לדעת עוד'. הוא מתאר את המהלכים הגלובליים שהביאו אליה, אילו מהלכים גלובליים שינו את מאזן הכלכלה בעקבותיה, שהרי לפני כן סין שלטה בשמונים אחוז של כלכלת העולם. ואילו כתבי הקודש של אירופה היו 'יודעי כל' ונתנו תשובה לכל מה שצריך האדם לדעת.

מאז שצפיתי בראיון הראשון עם הסופר אצל קובי מידן ידעתי שאקרא בספר הזה, ועכשיו מחכים עוד שני עותקים כמתנות יומולדת ליקירי.

כשסיימתי לקרוא את קיצור תולדות האנושות הבנתי סוף סוף מה זה הרצון הזה לשאוף לקחת ספר לאי בודד. עד עכשיו חשבתי שדי בתנ"כ, עכשיו יש לי כבר רשימה, במקום השני יהיה הספר הזה, אחריו באותו סדר חשיבות 'אהבה עיקשת' של איאן מקיואן – (לו, ולהנאה בקריאה בו, שהייתה לי שלמה הרבה יותר כי קראתי בו אחרי שקראתי את 'קיצור תולדות האנושות' - אקדיש פוסט נפרד). יהיו שם עגנון, ביאליק ואלתרמן כנציגי השירה העברית, ו'עפיפונים'' של רומאן גארי. רשימה מכובדת וכבדה? כן. אבל או שאקח איתי את כולם או שאשאר כאן. כי בסופו של דבר, הוא הרי מוכיח כיצד מלחמות בעולם הזה הולכות ופוחתות בהדרגה, ופוקח את עינינו לגבי התלות בינינו לבין בעלי החיים, היחס שלנו אליהם, ומשאיר גם כאן פתח לתקווה.

כשקראתי בספר חשתי כאילו אני מביטה על העולם ממבט-על של עין טובה מבינה ולפעמים סלחנית, עיין שעוקבת אחרי האדם ומצלמת אותו מאז ועד היום חשתי כאילו אני צופה כבסרט בהילוך מהיר.

הספר מפוכח כך כך תמציתי כל כך ועם זאת סיפורי ומכיל כל כך. קרא את קיצור תולדות האנושות ואחר כך צא ולמד. גאווה ישראלית. ולוואי ויתורגם לשלל לשונות, יופץ בעולם ויזכה להכרה לה הוא ראוי.

סרטון על ספר קיצור תולדות האנושות. השקת ספרו של ד"ר יובל נח הררי 

אנקדוטה תספר מדוע ומתי היגיש נפוליון לאורחיו החשובים ביותר, מזון בכלי אלומיניום. 

אחרי יום עמוס לעייפה, במה שנשאר מכוחותי בסביבות השעה שש בערב, היגעתי אמש לקלפי להצביע. לא הייתי 'סגורה' על מועמד אחד, מממשת את זכותי האזרחית לחלום. את יעל גרמן רציתי כראש העיר שלי.

כל המועמדים חדשים לי ואיני מכירה את כישוריהם. דבר אחד ידעתי, עבור האיש ממלא המקום הזמני מאז עזיבתה של יעל גרמן למשרד הבריאות ועד לבחירות, זה שחזונו היה לסגור ערב הבחירות את התיאטרון שהקימה העיר לאחר שנים של חבלי לידה קשים – עבורו לא אצביע.

אחרי חודשים של התלבטויות והמלצות, ומתוך תקווה שלכל הפחות הישגיה של ראש העיר שהתקדמה הלאה יישמרו עבורי בעתיד, התכוונתי בפתק אחד מתוך השניים שהמציאות איפשרה לי להצביע עבור מי שלמיטב הבנתי יעל גרמן ממליצה עליה - עפרה בל.

ככל שהתקרב יום הבחירות, השלטים של עפרה בל נעלמו ממרכז העיר, הייתי מוכנה לוותר על כוונתי הראשונה.

כשיצאתי אתמול השכם את העיר בעיבורי הרצליה, ראיתי שלט בודד של עופרה בל. עם תקוות מחודשות והאותיות פה חרוטות בזיכרוני חזרתי בערב לעירי, היגעתי לקלפי מוכנה לממש את זכותי להביע את דעתי האחת מתוך תושבי העיר הרבים.

דוכנים מספר עם פתקים מפוזרים סביבם בעירבוביה על המדרכות, אזרחים דורסים אותם קיבלו את פני. לא ראיתי דוכן של פה, מישהו הרים מהמדרכה תמונה אחת של יעל גרמן. לא היו עוד. על לוחות המודעות היו הדבקות טריות של כרזות, זה על גבי זה לעובי היו דבוקים דפי מועמדים. כרזות של עופרה בל – כבר לא ניתן היה לראות שם.

כשהיגעתי לאחורי הפרגוד, לא מצאתי את האותיות המבוקשות, כבר הייתי משוכנעת שעפרה בל הסירה את מועמדותה כי גם על הלוחות הרשמיים לא מצאתי פה. השלט הבודד שראיתי בעיבורי העיר כנראה נשכח שם, חשבתי.

כברירת מחדל הצבעתי עבור השניים האחרים שהיו שני ושלישי ברשימת המועמדים שלי. פדלון וצבי הדר. כשיצאתי מהקלפי פגשתי את חברתי שהתכוונה להצביע עבור פדלון, היא אמרה שהפתקים לפדלון אזלו ושביקשה Refill מהנציגים. אמרתי לה שלא מצאתי פה שאולי גם הפתקים של עפרה אזלו, ושאני לתומי חשבתי שבכלל הסירה מועמדות. קיווינו שהפתקים של שניהם אזלו עקב ביקוש מוגבר, ושכנראה אחת/ד מהם אולי יזכה בראשות המועצה והשני/ה בראשות העיר.

בדרך הביתה באחד הפסאז'ים, ראיתי משרד פתוח של עפרה בל.

למה לא הייתה נציגות שלה מחוץ לקלפי? למה לא בדקו נציגי וועדת הקלפי מדי פעם את ערימות הפתקים? מדוע לא בדקו חסרונם של פתקים?

הרי כל כך בקלות ניתן להתבלבל בין ים הרשימות החדשות והאותיות החדשות שבינם לבין הרשימה אין כמעט קשר. ולמה נעלמו השלטים של עפרה מרחבי העיר? ממרכז העיר הם נעלמו לגמרי.

הייתכן שמי שהצביע בפתק ה א ח ר ו ן בערימה של המועמד פדלון, או המועמדת עפרה בל לא היה לו חשוב לעדכן בכך את הנציגים הממונים על הקלפי?

הבוקר ניגלו לעיניי באתר הפייסבוק של 'סלונה' תמונה וכיתוב. בתמונה אישה מיניקה תינוק מה שנראה לי מקסים יפה וטוב, אבל בידה השניה היא נראית אוחזת במקל ארוך ובראשו סחבה. את הכיתוב המלין שהסחבה משתמעת כדגל שלו אהבתי פחות. מאסתי בדגל הנצחי הזה. אני הייתי מחליפה אותו בדגל אחר, דגל פורח וזורח

כמונו הנשים,

קורנות

מקרינות

הסופגות מאור וחום השמש,

ומזינות את הסובבים

בתגובה ל'חומות של תקווה' הבאתי את הקטע הבא. אני חושבת שהוא אקטואלי שוב, ובמיוחד לאור דבריו של עודד שח, ביומן עם איילה חסון אמש, על אחוז ההנחה שקיבלה טבע במס בהשוואה לאחוז הצימצומים בחברה שגרמה לפיטורין של עובדים של אחת מהחברות הישראליות המצליחות בעולם. איך היגענו למצב שצעירים משתקעים בארצות נכר (ברלין !!!?  ) אחרי שעושקים אותם בישראל ואחר כך גם מתנפלים עליהם כאילו היו הדור שמאס במדינה שהקימו הוריו בעמל כה רב. 

קן הנמלים האפורות 

 יום אחד בהיר אחד, אחרי שפסק הגשם ויבשה האדמה הציץ מקן הנמלים האפורות. הוא היה אפור כמו הוריו וכמו הוריו ומשפחתו בקן היה נמלת 'חדר'. כשראה כמה יפה בחוץ וכמה קשה האדמה, רץ ורץ בשמחה עד שאבדה דרכו. קפצו מולו נמלים שמנות וצבעוניות.

התנפלו עליו היכו בו וצעקו: " לך מכאן שיילוק מלווה בריבית".

ברח הקטן ונס על נפשו, הדמעות סימאו את עיניו. כל היום ומחצית הלילה תעה בדרכים ורק כאשר הפציעו קרני הלבנה בין הטיפות, מצא את ביתו.  

הוריו  הנמלים העמלניות האפורות,  עמדו כל הלילה   על שפת הקן... מחכים... לפתע ראו את בנם המוכה והחבול:

"אמא! אבא ! אתם  יודעים מה אמרו לי?! אמרו לי שאני שיילוק מלווה בריבית! 

הם היכו אותי!

למה?! 

"ל מ ה ? ! "

 ניקו אביו ואימו את פצעיו, הישקו אותו והאכילו אותו וסיפרו לו את הסיפור הבא:

       "לפני שנים רבות חיו הנמלים האפורות בקן גדול ויפה, היו מזמרות תוך כדי עמלן, חיו נמלה תחת גרגריה באושר, כל אביב יצאו הנמלים לגבעת הקודש לברך על האוסף החדש והנפלא,  נושאים עימם מעשר לנמלים העוסקים בקודש.

        יום אחד פרצו לקן נמלים גדולות ומשוריינות, השתלטו על הקן הגדול והמלא בכל טוב ואת הנמלים האפורות המזמרות גירשו ממעונן.

        חדלו הנמלים האפורות לזמר והחלו לשוחח בלחש, התפזרו הנמלים המאושרות ונפוצו בקינים אחרים. היו מתאספות, ולוחשות זה לזו את זכר הקן הגדול והיפה שקולות זימרה היו נשמעים בו. את הגרגרים שאספו חלקו עם מאריחיהן הצבעוניים עבי הכרס.

       ככה גדלו בצנעה ורבו מאד, אמנם קן משלהן לא היה להן אך בערבי שבת היו מסתגרות בחדרי חדרים, שרים בקול ענות חלושה מזמורי שבת זכר לימי הקן הגדולים. את ילדיהן אספו ב'חדרים' ללמוד תורת הקן הגדול, חיו בצנעה ובגעגועים, גדלו ורבו ללא בית וללא חלקת אדמה משלהם. יום אחד, קם נמלה רזה, אפור ושתקן ואמר לחברו: "די, נמאס לי לשבת בחוסר כל!, אצא ואחפש להלוות מגרגרי ואתעשר.

הוא היה לעשיר, היה מלווה חופן גרגרים, היה גובה חופן עמלות. חופן על חופן הרוןיח עד שעלה בידו להלוות גם לנמלים הצבעוניות, התעשר והתעשר, לנמלים הצבעוניות הדלדלה הכרס ורבות ירדו מנכסיהן"

מחה נמלון החדר את דמעותיו ואמר: "אנחנו צריכים לחזור לקן אבותינו" 

"וכיצד אנדוד עם אחיך הקטנים?" שאלה האם

"אבא, אמא " ענה להם "אצא אני, וכשיבוא היום תצטרפו אלי" 

השכים, נשק להוריו ולאחיו, שק על שכם יצא לחפש את קן אבותיו. הלך והלך נדד ונדד עלה הרים, חצה ימים, פגש נמלים אפורות בודדות עם שקים על כתפיהם, פניהם מועדות לקן האבות. אחרי ימים רבים היגיעו למקום שסיפרה לו אימו. 

והמקום שמם. אספו את בדל כוחם פצחו בשירה אדירה והחלו במלאכת בנין קינים חדשים. ישבו איש תחת גרגריו ולכל משפחה חלקת אדמה. שלחו מכתבים למשפחות שהשאירו מאחור: "בואו לשיר איתנו כאן בקן אבותינו, אמנם אנו חיים בצמצום אך חזרנו לשיר זמרת אבות".

     חלפו ימים רבים, מכתבי תשובה לא קיבלו אך היגיעו שמועות. והשמועות קשות. כל משפחותיהם רוססו. בכו ובכו אך בשקט בשקט המשיכו  במלאכת הבניה. כשנולדו להם צאצאים חזרו לשיר, עד שרבים מהקטנים גדלו ולא ידעו מלאכה מה היא.

     אמרו כמה צעירים חסונים: "שמא נבנה לנו ספסל ונלווה קצת מגרגרינו ונתעשר?"

     התעשרו החסונים בארץ הקן.  ראו כי טוב וירבו לגבות עמלות, חופן על כל חופן גרגרים, עד שנמלי ה'חדר' הזקנים נותרו ללא אמצעי קיום.

     קם זקן הנמלים ואמר לחבריו :"נתאסף! נעמוד על זכויותינו! שהרי אנו בנינו מחדש את ארץ הקן!" התאספו כל הזקנים צרובי השמש וחרושי הקמטים, תיכסו עצה ומינו את זקן הנמלים לדובר שלהם.

      התאספו גם החסונים ובמבוכה רבה החליטו לקבל את הזקן לשורותיהם. אך השליטים החסונים המשיכו לגבות עמלות ולזקנים אין די אמצעים לחימום בחורף, לתרופות, או לשכור עו"ד לתבוע את רכושם.

    אסף שוב נמלת ה'חדר' הזקן והחסון את הצעירים ואמר להם: "הלשם כך עזבתי את משפחתי ועמלתי כל חיי?"

    הרכינו החסונים את ראשיהם טיכסו עצה ואמרו: "נחלק את רווחינו שווה בשווה"

    סוף דבר

    וכך חיו להן באושר ועושר עד עצם היום הזה... ( ? )

 צילום: זאב שימרון

לפני שבוע חשתי מועקה וחשבתי שזה הסתיו - התכתבתי איתו אבל יופיו אמר לי: 'זה לא אני, הרי תקווה אני מביא איתי'. מכיון שאהבתי את ההתכתבות איתו, הדבקתי את דף הוורד 'סתוי' כפוסט.

לפתע הכתוב נעלם, והמסך החשיך, עוד לא הספקתי להיבהל והמחשב החל לאתחל עצמו מחדש. לא עברו שניות, והשאלה האם לדווח לווינדוס הופיעה מולי.

- 'yes' סימנתי במשבצת המתאימה

- 'Windows has recovered from an unexpected shutdown' 

 הופיע משפט התשובה

סתוי הודבק בשלום אבל משפט התשובה של ווינדוס וההשלכות שלו על תחושותי לא נתנו לי מנוחה.

Windows has recovered from an unexpected shutdown

מילים תמימות

הסירו מעטה

עלטה

מבפנים היא עולה

Windows has recovered from an unexpected shutdown

שני לְבָבוֹת מַכְבִּידִים עַל שלי

כעלעלי עוֹפֶרֶת נעוצים בבשרי

Windows has recovered from an unexpected shutdown

ואני רוֹצֶה לְהַחְלִים -

לְהָשִׁיב יַמִּי תֹּם ילדותי

Windows has recovered from an unexpected shutdown

שני גוזלים כרותים

בטרם פִּתּוֹת פרפר

פרי לֹא יַבְשִׁיל בם

יישארו חֲקוּקִים בי

עד

אֶבֹּל

אֲנִי