בשנייה אחת הפכה אתמול המדינה למדינה בפאוזה, בהמתנה, און הולד כמו שאומרים. כמה אופייני. סופרמרקטים הוחשכו, רמזורים עצמו עיניים, אדישים למתרחש

לפעמים נדמה לי ששיחות על מזג האוויר יובאו הנה, כי כל שינוי במצב הרוח אצלנו הוא אירוע, או אירוע חולי ( בחולם ) או אירוע דביק מעומס הלחות, וכשכבר מגיע הסתיו הוא יתנפל עלינו בגדול אינטנסיבית, דראמטית כמו שאוהבים לומר היום.

'דראמאטי' היא מילה שנמאס לי לשמוע, הרי איננו צריכים להסתכל על עצמינו בגוף שלישי, כמשתתפים ניצבים המומים בסרט עלילתי מחולל דראמות, אבל מה לעשות שהכל כאן באמת דראמטי, עוצר את רצף החיים, מסיט אותם ממסלולם כהוא זה שקיבל חבטה בעודו בדרך ועצר בשוליים לעכל את שקרה.

שנים אני חשה ככה, שחיי נעצרו איפשהו, שהדברים ממשיכים להתנהל אבל שהזמן עצר מלכת, השנים עוברות, משאירות חותם, מוסיפות חיים אבל הזמן עצר

במוצאי שבת האחרונה תכננתי לראות את 'סיגריה אחרונה עם רבין' אבל בזמן אמת לא יכולתי, לא מלאני ליבי, כי ב'פרומו' בתכנית עם יגאל רביד ראיתי כל כך הרבה תמונות שהזכירו לי את רבין שאותו אהבתי, ואת כל הסיבות שהוא כבש את ליבי עד שעם הגיע שידור התכנית גבר היגון כל כך, והבנתי. הבנתי שהזמן נעצר עם הירצחו המיותר של אדם מקסים, נפלא, דמות הצבר האולטימטיבית שהיה לו הזכות להנהיגנו, בתבונה, צניעות, יושר

שטרם הישלמתי עם היעדרו. כאילו היה זה אתמול

אם עץ נופל ביער

עץ שנפל ביער

אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל?

 

https://he.wikipedia.org/wiki

   בגלל תחושת ההלם שאני שרויה בה, ספק אם הייתי מסוגלת להעלות כאן הדברים הבאים אילמלא ראיתי את הפוסט של פוליטיקלי קוראת הבוקר בפייסבוק

   אתחיל מהסוף, אתמול התברר לי אצל מומחה פלסטיקה במרכז הרפואי של הכללית בעירי שאינני זקוקה לניתוח כריתת נחיר + החלמה, + שיחזור. בקיצור ניצלתי מעיוות הפנים שלי.

   מנהל מחלקת אישפוז יום של הכירורגיה הפלסטית באיזור מגורי החליט שאיזו בלוטונת קטנה אפילו בלתי מזיקה אסתטית על הנחיר זקוקה לכריתה ושלח אותי לניתוח. כשמחיתי כי פני יעוותו ענה לי לאקונית שייעשה לי שיחזור. הוא הזמין אותי לביקורת אחרי ניתוחון BCC שעשה מומחה של מחלקתו, אפילו שמקובל שהמנתח הוא המבקר.

   הייתה לי תחושה לא טובה, מצד אחד נלחצתי נורא, הוא הרי פרופסור, ומצד שני הפרופסור הפרטי האמון עלי אמר לי בזמנו : “ זה כלום "

כשהוזמנתי לניתוחון אחר, ביקשתי מהמומחה נקרא לו לצורך הפוסט ד"ר גנד, שייעשה לי בהזדמנות זו ביופסיה לבלוטונת כי יש לי תחושה שאולי זה כלום

   בפגישה הראשונה הזכורה לטוב עם ד"ר גנד הוא אמר: ”מה את חוששת, ה BCC הוא סגולה לחיים ארוכים, אמרתי לו, באמת, אימי בת 94 ושנים מטפלת בזה.

   זה מחשיפה מוגזמת לשמש עד גיל 40 הוא אמר, וכששאלתי אותו אם כדאי לעשות פילינג ובאותה הזדמנות יגוהצו פני, הוא אמר שפילינג לא יעזור כאן, ושאם אני רוצה פנים מגוהצות אצטרך לפתוח העור בקודקוד ולנפח... ףףףף ווווו …....

שמחה וטובת לב יצאתי משם בתחושה שאני יכולה לסמוך על הד"ר הזה בעינים עצומות, ולא לבזבז כספים על ניתוחונים פרטיים, וכך אכן היה לאורך שנתיים, עד עכשיו

   הוא הסיר את הכמעט כלום הזה, מסר לביופסיה, ובארבעה למאי הוזמנתי לקבל התוצאה, הוזמנתי לפרופסור במקום למנתח, והוא הראה לי 4 תוצאות, סימן אחת בעיגול ואמר :”הנה, את זקוקה לניתוח ושיחזור" אמרתי שאני מתעקשת שזה ייעשה על ידי ד"ר גנד והוא אמר: ”אני אוהב שפציינטים שלנו נאמנים למנתח"

   פניתי למזכירות אבל בעמל רב השגתי את המנתח הנ"ל שרציתי

   כשהיגיע יום הניתוח, קיבלתי רגליים קרות, הן אימי נפטרה לא מזמן, וייבדל לחיים ארוכים נכד צריך להיוולד ובת שנייה להינשא, נפשית לא יכולתי לגשת לניתוח, לא רציתי סבתא מעוותת לנכדי, ולא אמא מעוותת בחתונה. לא סיפרתי לילדי, והתעניתי לי ביני לבין עצמי. חודשים

   בדרך נס שיני החלו לפתע לזמר, התקשרתי למחלקה ואמרתי שאני זקוקה לדחיה בגלל טיפולי שיניים, התווכחו איתי מרות, אבל 'ויתרו' לי והניתוח נדחה לשבוע מהיום.

   נחתי לי על זרי הדפנה המפוקפקים, שאלתי את רופא השיניים  לדעתו, אמר שהוא לא מומחה אבל הוא לא רואה כלום

   עם רוח גבית זו פניתי לפרופ הפרטי האמון עלי לייעוץ נוסף, הוא אמר – אין לך כלום, פני לייעוץ נוסף במחלקה. ואני, למזלי פניתי דוקא למומחה ליד ביתי, גם קרוב, וגם מבית חולים אחר,

   ביום א בבוקר כולי חרדה התייצבתי אצלו, טרם סיפרתי לו על תעוקתי הנפשית והוא יעיל שכמותו, כבר הוציא תדפיס, של 4 הביופסיות שלמעלה ואמר אין לך כלום, הכל תקין, תתקשרי למחלקה לבטל הביקורת והניתוח

   שאלתי: “ איזה אינטרס יש למנהל מחלקה לעוות לי את הפנים " ? לא זכיתי לתשובה, גם לא ציפיתי, הוא שולח אותי לבית חולים אחר לבדיקות לראות אם אני מתאימה לחיסון נגד BCC שמונע 50% מההופעות שלהם

   אני חושבת שלא אלך יותר לביה"ח שאמנם טופלתי בו כשנתיים בצורה מ ו ש ל מ ת ע"י ד"ר גדן, עם כל הכאב הכרוך בדבר, אצטרך למצוא לי רופא אחר, שאוכל לסמוך עליו בעיניים עצומות, ובמקרה הגרוע – אלך לפרטי. עדיף שייכאב בכיס ולא בלב

   אינני יכולה להפסיק לתהות מה גרם לפרופסור שאקרא לו מעכשיו פרנקנשטיין, לשקר לי ככה. לזמן אותי לניתוח שיעוות את פני ללא ביופסיה תומכת דיאגנוזה, ולסמן בעיגול ביופסיה תקינה כלא תקינה.

   עודני תוהה האין פלסטיקאי בוחר את מקצועו מתוך אידיאולוגיה לשפר חזות של בני אדם ? והשקר הזה, אני כבר חוששת לחזור לשם שמא יינוקם בי, ויעוותו לי תוצאות של ביופסיות עתידיות. לא סומכת עליו יותר

ברררררר

זהירות פרנקנשטיין

רופא השיניים שלי 

   פוליטיקלי קוראת  18 October at 19:00 

   אתמול השכם, שוב יצאתי לקרב, זאת אומרת למה שהיה פעם רחוב המיועד להולכי רגל, יצאתי ברוח תקיפה מתוך ההחלטה שלשבת בבית ולהכניס את עצמי לעוצר יזיק לי יותר. כשפגשתי ברחוב לא הספקתי לחשוש מפני אויב לא נודע המאיים עלי לטבחני, כי מיד הייתי צריכה להישמר על נפשי מפני רוכב האופנים שחלף לו סמוך אלי באיוושה. נצמדתי לחלונות הראווה ולאורך הקו הזה הלכתי, מידי שניה עוד הבזק של רוכב/ת ועוד ועוד, שבחוצפתם הרבה הם מקפידים לרכוב עם קסדה.

   זה התמיה אותי, האם הם שומרים על ראשם, חשבתי, אולי מקפידים על קלה כבחמורה שכן גם אוכלי חזיר צריכים לצום ביומכיפורים ?

   החוצפה לתמרן בין הולכי הרגל כאילו היו יתדות סלאלום. שמא אחבוש גם אני קסדה עלתה הגיג בראשי, שכן אני מסתכנת כאן כמו מול סכינאי, זה אינו חומל על היותי חסרת הגנה ובלתי חמושה וגם האחר לא

    יחידות מיוחדות יס"מ וכאלה צריך שיהיו מוזעקות לכל רוכב כאילו היה סכינאי. לא פחות. לשניהם אותה אמת מוסר ושניהם מהווים אותו גורם סיכון. צריך לראות בשביל להאמין, רוכב אופנים חלף ברווח המדרכה הצר שבין תחנת האוטובוס לבין הכביש, נס על בסיס קבוע שטרם נפגע אדם שבתומו עלול היה לקום מהספסל באותה השניה

   בשלוות מה מצאתי את עצמי בתוך האוטובוס, בכוונה ישבתי רחוק מהנהג שלא אשמע חלילה דברי הבל שמושמעים עכשיו על בסיס קבוע כדי להסביר את המצב. אחרי ששמעתי כמה מהם, החלטתי ביני לביני לא עוד. שהם אינם מדברים אלי, שאינני מבינה למה אנשים בכלל אומרים אותם. עדיף כבר לשמוע מוסיקה.

   אבל אז נקלע לתודעתי שלא ברצוני קולה של אילנה דיין מראיינת משורר מוסלמי, ממנה ציפיתי וקוויתי לא לשמוע את אותה ההתרפסויות של אנשי תקשורת בפני ערבים נאורים, ( כן יש כאלה והם הרוב ) אבל כששואלים אותם מה דעתם על הסכינאות הם מסרבים להוקיע, כי יש סיבות,ותודה שבאתם, והמראיין 'מבין' אותם כי הם אמורים לחשוש לומר את שבליבם, ואני מאסתי לבחור בתשובה המתאימה לי כי זאת שרציתי לשמוע לא נאמרה ... 

   בקיצור מאילנה דיין ציפיתי ליותר ולכן הטיתי אוזן, אבל היא בהתרפסות פתאום אומרת "אשאל אחרת, מה היית אומר לו לבחור שאתה יודע כי הוא יוצא לפגע בנערה עם תלתלים ג'נג'ים ועינים כחולות" ( כך מהזיכרון, אותן מילים נאמרו אבל איני בטוחה בסדר אמירתם )

    הזעם שהציף אותי לא לא איפשר לי לשמוע את התשובה. גם לא רציתי. אנשי תקשורת ומסבירים מסוימים עברו כבר מזמן את הקו בין מקצועם שהוא הדיווח, ולא די שהם מביעים דיעה כשאיש לא ביקש אותה, הם מנצלים את הבמה שניתנה להם לצורך אחר לגמרי, הם הפכו למתרפסים, משתטים ואפילו מזיקים.

   יצאתי הבוקר כמו תמיד, חמושה בשימחה. שמעתי מישהי מדברת על פריצה לשידור, מה שהזכיר לי ששכחתי להיבהל ולפחד, צעדתי באון כאילו כלום, התפלאתי על עצמי, ואז כ- ב- דה ז׳ה וו , נזכרתי בתחושות ז״א זו לא הייתי אני שנזכרתי זה היה הגוף שלי שנזכר איך, ומה ואם יבוא מישהו מאחור,   

 ומה אעשה? ואיך אגיב? ומה בכלל אפשר לעשות ? 

   לגרש המחשבות ולהמשיך ללכת

   סדר יומי ומטלות שהעמסתי על עצמי הסיחו את דעתי עד שהגעתי למחוז חפצי. תוך כדי צעידה זכרתי איך כשהתחילה הסכינאות המחודשת ובגלל שנמאס לי מה׳אובר דוז כאן ( חום חום חום בחולם, חום חום חום בשורוק, קירשנבאום, וסכינאות בגשם שטיהר ס״ס את האוויר אך לא את האווירע ) קפצתי לי לחדשות החוץ ושם אין מה לקנא, אסונות הוריקנים ושיטפונות, נדידת עמים, יריות באוניברסיטאות. הבנתי שכל עם לגורלו, כולל הדת שהביאה על עצמה את הדע״אש...  

  ההתנחמתי בצרת הרבים ? לא ולא, אני חשה סוג של עייפות, אולי אדישות, שקיבלתי על עצמי את העולם על שיגעונותיו ושיגיונותיו, שאין טעם לחרוד על בסיס קבוע, שבין הטיפות אפשר גם ליהנות ממה שיש, ומה שיהיה הוא שיהיה וכמו יהודי טוב שאומר יום יום לעצמו ״אלוהים נתן, אלוהים לקח יהי שם האלוהים מבורך״ אני מקבלת את שקיבלתי מהעולם, זה שגם לפעמים לוקח מבלי להשיב. בוקר בוקר אני מקבלת אותו בברכת. בבוקר טוב, וערב ערב מודה לו על מה שיש.

ואולי נעשיתי אפאטית ?...

אצא לי השוקה http://youtu.be/yfZBO3SZrpE