B.logi

   לאחרונה ראיתי ברצף כמה סרטים מרשימים*, שלושה מהם תוצרת צרפת ואחד תוצרת איטליה. הסרטים הצרפתיים נפלאים בעיני כל אחד מיוחד ושונה בדרכו, הם מהנים חכמים, פיוטיים ומשאירים חותם

   "לחיות עם אמא" שחקנית קשישה מרתקת, נותנת לנו שיעור מלא חיים איך לחיות אותם

   "המזכרות" על פי הספר הפיוטי הנפלא והיוצא מן הכלל של פואנקינוס, הבמאי בגאוניותו לא מעתיק את הספר למסך, ולכן לא מאבד מקיסמו, אלא מאיר פן אחר של הספר, קומי, נפלא ונוגע ללב

   "נפלאות החושים" קסם של סרט, יחיד ומיוחד, ינצר בליבי כל עוד ...

   את הדיבור אני בוחרת להרחיב על  "חיים משוגעים", סרט איטלקי כמו שרק איטלקים יכולים לעשות. מידי כמה שנים הם מפציעים עם הברקה בלתי נשכחת, האחרונים שהשאירו עלי רושם כה רב הם "סינימה פרדיסו" ו"הדוור", כל אחד יחיד ומיוחד, יצירת מופת

   גם "חיים משוגעים" הוא יצירת מופת לטעמי, הלכתי לצפות בו ללא כל רקע פרט לכך שזכרתי שהוא קומי, מה שהביא אותי לצפות בו. יש אמנם הרבה הבטים קומיים בסרט הם על סיטואציות לא קלות וההבט הקומי מרכך אותן מעט

   לא אספר דבר על העלילה, מכיוון שהלכתי 'טאבולה ראסה', הופתעתי והוקסמתי, לא ארצה לקלקל את המומנטום גם כאן. הופתעתי מהמשחק היוצא מן הכלל של השחקנית הראשית, היא הממשיכה לטעמי את השחקניות האיטלקיות הגדולות, ויש גם הומאז'ים בסרט - למשל הריצה, הנפילה והקימה כדי להמשיך לרוץ בשמלה ועקבים אדומים – הומאז' לסופיה לורן ( אם אינני טועה לסרט בין שתי נשים ) את המזרקה אמנם לא ראיתי אך היא היתה בתודעה לאורך הסרט, משרה תחושה כאילו קסמה מרקד ברקע ( השמשיה ?) כמו בסרטים הישנים ובהומאז'ים לה.

   הסרט סוחף, אהבתי את התסריט, את הדיאלוגים היוצאים מן הכלל, את המשחק  ה נ פ ל א, ואת כל מה שאיטלקי בסרט, אך גדולתו של הסרט היא האנושיות שבו. הסיפור, האירועים כפי שהם מוצגים, על סף האבסורד, לא יכולים לעורר אמון בשום ארץ פרט למקום בו הם מוצגים - איטליה

שחקנים

ואלריה ברונו טדצקי  מיכאלה רמוזוטי

במאי/ת

פאולו וירזי

תסריט: פרנצ'סקה ארצ'יבוגי, פאולו וירזי

ז'אנר קומדיה  דרמה  זר

אורך  118 דקות

שפה איטלקית

מקום / שנה איטליה / 2016

   בהתמודדות בין הילרי והעומד מולה, אין לי ידע מעמיק, יש לי רק את התמונות והקולות שאני רואה כאן, או לפעמים בטלויזיה האמריקאית (כשסקרנותי גוברת על סלידתי לראות את המתמודד). אני לא מכירה באמת את הילרי קלינטון, את פעולותיה, את הצלחותיה שם. פעם, אני חושבת שזה היה אחרי פרשת לווינסקי, אינני זוכרת בדיוק למה, אמרתי, ליד שולחן השבת "היא תהיה נשיאת ארצות הברית" כולם צחקו, אבא שלי מיהר להגן עלי, הוא אמר 'אני אצביע בשבילה' *

   שנים אחרי כן, בתקופת אובמה הראשונה לא אהבתי את ההופעה שלה בפרלמנט המצרי, את ההתערבות שלה בפוליטיקה במצרים, אפילו חששתי יש לומר, כעסתי על העוול שנגרם למוברכ, האשמתי אותה, בינתיים מים רבים עברו, מוברכ יצא מזה בשן ועין ונזק לישראל ול'יחסים שלה עם מצרים לא נגרם, אולי אפילו להיפך

   בחשש גדול ציפיתי ל'דיבייט' הראשון, בין הילרי קלינטון הזכורה לי כאישתו של הסכם אוסלו בליווי פיגועים ורצח רבין,לבין משהו הזוי שאני לא רוצה לראות בטלויזיה, ולא להתקל בו ברחוב. חשבתי שאם אראה את הופעתם זה מול זה אולי אלמד משהו עליהם, וש מצד שני אפשר לחכות עד הבוקר ולראות שידור חוזר, לא?

   לא. לא שמעתי, לא ראיתי אך גם לא נרדמתי מרוב מתח, הרי המנהיג שם השפעתו היא הרבה ביותר עלינו (ראה הסכם הנ"ל תיאוריות חדשות על מלח' יוה"כ). ליל שימורים עבר עלי אז,

   למחרת צפיתי בעימות מתחילתו ועד סופו והתרשמתי רבות מאישיותה של הילרי, חשבתי על אותן נשים שעומדות בפני גברים שחושבים שמותר להם לפגוע בכבודן של הנשים מולן, איך הן נאלמות דום. משתתקות, המקסימום שהן יכולות זה להתרחק, ואילו הילרי – לא, היא ידעה איך להתיחס עניינית לכל נושא שהמתמודד מולה ניסה להפילה לתוכו, היא לא חששה, בכלל, לא מצמצה, התייחסה אליו כאל בוגר סורר שאינו מבין מימינו ושמאלו אך בכל זאת מנסה להפריע, להשתלט, לגזור צחוקים, להרוס את השיעור

   מורים רבים לא מצליחים לעמוד בפני תלמידים כאלה, הם יוצאים בבכי מהשיעור, גורלם של התלמידים נחרץ, אך יש מורים בעלי אישיות חזקה, בודדים שמבינים שהעומד מולם רק בוחן גבולות, כי אין לו

   הוא רק מנסה שמישהו ישים לו את הגבולות כי הוא לא יכול לשים אותן לעצמו. לא יכול, ולא מסוגל

http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3699882,00.html

* אבא שלי

    איש אחד, שקורא לעצמו בן אדם שנברא בצלם, "... בשדות, נושא בליבו כדור עופרת" הלך לאו"ם ואמר שם למה לדעתו ישראל טועה. אנשים הרבה שחושבים כמוהו לא עשו זאת, אבל תמכו בו, קראו לו גיבור, חיזקו את ידיו אותי זה מקומם עד שאינני יכולה לשתוק, תחילה הגבתי אצל תומך אחד שלו, חבר פייס, שאני מעריכה מאד את כשרונותיו, אבל לא את כל דיעותיו, כתבתי שם :

   הוא רואה את טובתה של המדינה בסיכון תושביה עבור האידיאולוגיה שלו, בשיסוי העולם נגד חיילים יחידים, בהטיית דעת הקהל העולמית נגד ישראל, זה לא שרות טוב למדינה זה שירות דוב למדינה

   לא הבעתי דיעה על הנושא שהוא העלה שם קבל עולם, ואינני רוצה להיכנס לזה, כי אני חושבת שהוא מורכב יותר ממה שהועלה שם, שיש הרבה פנים לכאן ולכאן ושקיטוב הנושא לממד אחד בלבד חוטא למטרה ואפילו מזיק. מבינה לליבו הכבד, במציאות הכבדה, אני מוחה על הדרך שבחר בה יצור האנוש החי בישראל, הנהנה ולא נהנה מהטוב ומהפחות טוב שבמנעמיה, ורץ לשכנים לחפש עזרה.

   כאיש שרב עם אשתו והולך לכל מאה תשעים וחמשה השכנים לספר להם מה היא עשתה לו, הוא מבקש שיעזרו לו לקחת ממנה איזו טלית שהוא בטוח שאינה שלה. והשכנים האלה, רובם עוינים לה, שונאים אותה מקדמת דנא, בגלל שנולדה עם אף שלא מוצא חן בעיניהם, והוא יודע שהם חזקים ועלולים לקחת את הטלית הזו בכוח, שהיא בעצם לא זקוקה לה יותר מידי, אבל בינתים כן, בינתים היא רוצה למצוא דרך לדבר עם השכנים להכיר להם את הצדדים החיוביים שלה, להגיע עימם להסכמים אולי אפילו לויתורים מעמדה לא נחותה, אז, משראיתי ב'פייס' את הידיעה המקורית שציטט הפרנד מלמעלה, התמרמרתי שנית והגבתי שם כך :

מי שמבנקש עזרה מבחוץ הולך לנו או לצרינו ?

הוא הלך לצרינו ומוסיף לצרותינו

   קראתי שם עוד תגובות, המון, כארבע מאות במספר הן היו בפעם האחרונה שבדקתי, רובן היו שקולות והיו פוגעניות, מקוממות אותי גם הן כפי שיודע מי שמכיר את דעותי, כי הצדק כפי שאתה רואה אותו לא מצדיק חיצים מורעלים, הם מזיקים, יוצרים התנגדות ותגובה פוגענית חוזרת, זו רק דרך לשמר את המצב כפי שהוא, לגזור 'קופונים של צדק' ופירסום אישי. לא יותר. להם אני אומרת שוב, כמו שאני אומרת לאיש מלמעלה שנברא בצלם, פוגענות אינה תורמת לשיח אלא רק גורמת להתבצרות בעמדות ולמחנאות,

   שימוש משכיל בכשרון ורבאלי להביע דיעה חד צדדית מקומם ומזיק יותר *

  טירת קנוסה

מה לי ולספורט ? 
חה, לא, מה לי לניר ולכתיבה, זו השאלה

הבחור המבריק הזה שהוא במקרה אחייני,

הבחור הכי במזרח התיכון, אם לא בכל ה -

ריכז שני כשרונות :

ספורט וכתיבה,

והנה התוצאה המבורכת

כנסו, כנסו:

http://www.israelsport.co.il/showArticle-22906

מוחמד כליבאת (אסף הופמן)
כליבאת: ''לא נבוא להסתגר, רוצים להמשיך את מה שהתחלנו''

שבת | 15/10/2016 | 10:00

מאת אור ריינהרץ

תגיות: כדורגל ישראלי ליגת העל בכדורגל מכבי פתח תקווה
''המנטליות במועדון שונה משנה שעברה, אנחנו יכולים להתמודד מול כל קבוצה'', ''יש סגל בריא ותחרות על כל תפקיד, פתחתי מצוין ואני רוצה להמשיך כך'', ''זה חלום להגיע לנבחרת''. קשר מכבי פ''ת בראיון אישי

מוחמד כליבאת מרגיש מצוין, הוא פותח עונה שנייה במכבי פתח תקווה ונראה שמצא מקום שבו הוא מביא את היכולת שלו לידי ביטוי ויכול להמשיך ולהתקדם. אמנם עם שער אחד בלבד עד כה, אבל אין ספק שהחלוץ הוא אחד השחקנים הדומיננטיים בהצלחה הקבוצה ובונים עליו בהמשך העונה. הערב (שבת, 19:30) הוא יפגוש את הפועל באר שבע וינסה לעזור למלאבסים לנצח את האלופה ולשמור על המקום השני.
הפגרה לא הגיעה בזמן עבורכם, ועושה רושם שאתם כבר מחכים לחזור למגרש, איך האווירה באימונים?
"נכון שהפגרה לא באה בזמן היינו במומנטום טוב, אבל בכדורגל הכל נזיל. הקבוצה מתפקדת טוב ואנחנו מקווים להמשיך את מה שהתחלנו, כי בכדורגל זוכרים את הסוף וצריך המשכיות. יש לנו משחק חוץ קשה מאוד מול הפועל באר שבע אבל גם אנחנו קבוצה טובה ואיכותית ונעשה את העבודה במגרש על הצד הטוב ביותר".
את העונה שעברה פתחתם באופן דומה, והפסד החוץ הראשון הגיע מטרנר, האם הפעם, אולי בעזרת עבודה מנטלית התוצאה תהיה שונה?
"בשנה שעברה היה ספתח מצוין כמו השנה. השנה יש צוות חדש ושחקנים חדשים, המנטליות היא שונה אז קשה להשוות. משחקים נגד האלופה ונותנים לה את הכבוד, אבל יש לנו את המטרות שלנו ולא נבוא להסתגר כמו שעושות הרבה קבוצות נגד באר שבע. אנחנו קבוצה התקפית שבאה לתת הכל כדי לקחת נקודות, ולא מסתכלת על מה שהיה בשנה שעברה".
התקציב שלכם השנה הוא הגדול ביותר שהושקע אי פעם במכבי פתח תקווה, ביחד איתו גדלו גם השאיפות והמטרות?
"הקבוצה מסתכלת על כל משחק בנפרד, יש קבוצות שמציבות מטרות ובסוף מתרסקות. לא הגדירו לנו מטרות, כל שחקן יודע מה הוא שווה, יש לנו זרים באיכות גבוהה מאוד שמשדרגים אותנו. התחרות על כל תפקיד היא בריאה וזה דבר חשוב שמעלה את הרמה של כל הקבוצה".
מבחינה אישית, עברת בקריירה מספר קבוצות ונראה שבמכבי פתח תקווה זה מתחבר. אתה מתחיל שנה שנייה עם הפנים קדימה.
"נכון עברתי לא מעט קבוצות, היו לי עונות מצוינות ועונות פחות טובות. אלה חייו של כדורגלן ואי אפשר לדעת מה יקרה בעוד שבוע. השנה רציתי להישאר כי נתנו לי את ההרגשה הטובה שכל שחקן חולם עליה כדי להצליח, וברוך השם פתחתי מצוין ואני רוצה לעזור בקבוצה במספרים.
"אצלנו אין כוכבים, אין שחקן שהוא מעל הקבוצה, זה מה שמאחד אותנו. רוצים לעזור אחד לשני כי ההצלחה הקבוצתית היא הצלחה של כל שחקן ושחקן. חשוב שנגיע השנה להישגים כדי לשמח את האנשים שנותנים הכל למועדון הזה - אבי לוזון, שינו זוארץ וכל הצוות המקצועי עובדים כגוף אחד שמשקיע ללא הפסקה".
נגעת בצוות המקצועי שאתם רוצים לגרום לו נחת. מעבר לזה, מעניין לשמוע על הזווית שבה השחקנים רואים את התופעה שלמרות ההצלחה לא מגיע קהל למגרשים כדי לדחוף את הקבוצה קדימה.
"דחיפה של קהל זו דחיפה בלתי רגילה לקבוצה, לי זה חסר באופן אישי וגם ליתר השחקנים שיש פה. שחקן חי על הקהל וזו תוספת כוח משמעותית לקבוצה. אני יודע שלקבוצה הזאת יש פוטנציאל של קהל כי היא מייצגת את העיר. אני מקווה שעם ההצלחה שלנו אנחנו נגרום לאנשים לשנות את דעתם ולבוא לתמוך בנו, מפה אני קורא לקהל לבוא וליהנות מהכדורגל שאנחנו מציגים".
לסיום, כאשר אתה מציג יכולת טובה ורואה את משחקי הנבחרת בזמן האחרון, אתה חושב שיש לך מה לתרום שם?
"אני לא יודע אם הצוות המקצועי שם חושב שמגיע לי, אבל אני עובד קשה כדי להגיע לשם. זה חלום שלי להגיע לנבחרת ואם זה יקרה אעשה זאת בריצה. אמשיך לעבוד קשה כדי להצדיק את הזימון שלי ברגע שאוזמן".
כל האתרים

   זה זמן שאנחנו חשים* ב'זעם חברתי' ואיננו יודעים על מי אנחנו כועסים בדיוק, אנחנו נעלבים, לא בטוחים שמבינים ממה וממי, מגיבים בכעס ולא בוחלים במילים, אוכלים ת'צמנו מבפנים

   יש שעונים, לא בודקים מי מקבל את הנאמר, אם הוא באמת מכוון אלי כפרט או משייך אותי לקבוצה שלא היכרתי - משליכים תגובה נעלבת ברשת, תשובה כעוסה, עוקצת, לפעמים פוגעת שעלולה לגרום לתחושות פיזיות רעות, אלה שנפגעים וחשים כקורבן, אם אצבעם קלה על הדק המקלדת יירו חזרה חיצים פוגעניים יותר, כי הם

    חייבים לחוש

טוב,

    ואיך יחושו

טוב

   אם לא ינצחו ?

תכף ומיד

   את ה'פוגע' להקטין ! ?

ואז

  אני רואה איך

יירו הקליעים הכואבים

      וכשהמצב מסלים וחשים שזה או הוא או אני, שמוכרחים לחסל את היריב רעיונית זה מתחיל לחוש כמו סכנה מתקרבת. היריב החדש, אם עקב ה'טוקבקים' וזעקות השבר הרמות שאין להן פרופורציה, ראיתי שתגובתו תוביל לשתי דרכים :1. התבצרות לא אלימה פיזית, התבדלות, בידוד, בדידות, הפניית האלימות פנימה או 2. התבצרות בקבוצות חברתיות עם מאפיינים משותפים, הן קופאות על מקומן, הופכות לסוג של עדר שמבדל את עצמו בחזות, לבוש, או תסרוקת דומה, בקיצור משהו המזכיר מדים. הם מרגישים טוב, מרופדים בחום אנושי, הם שייכים. 

   לפעמים קבוצות אחרות מזכירות להם שיש דברים שהסכימו לוותר עליהם. הם ביקשו לצאת לחופשי מההתבצרות שהביאו על עצמם אבל לא כולם היו מסוגלים, נראה לי כאילו הקונפליקט אם להישאר נאמן לקבוצת האם ולאבד את הריפוד האנושי ( ויש כאלה שיעדיפו לא לראות את הקבוצות האחרות שמפריעות לשדה הראיה שלהם ) הקונפליקט אם להקשיב לאחר, נראה להם מאיים והוא מבצר אותם יותר בעמדותיהם, מחפשים נימוקים להצדיק את החלטתם. ההמשך הגרוע ביותר, היה כשהאלימים שבהם הפעילו כוח פיזי כאילו "מה לא שאראה יותר לא יפריע לי". האלימות כבר גבתה ועלולה לגבות עוד קורבנות, תלוי באופי קבוצה הנפגעת 

   האלימות שמתחילה במילה רעה אחת, כפי שתואר למעלה, מתפצלת לשתי צורות עיקריות של תגובה – אלימה פיזית, או שאינה אלימה, ראיתי גם את הגרועה מכולן, את המיתתמת. זו המסוכנת מכולן לדעתי ראיתי כאלה המנצלים את הכישרון הורבלי שלהם לשלוח חיצים מורעלים, ללא רחם, הם מתחבאים מאחורי הפוזה של נאורות, של אי אלימות, ינצלו את החופש והליברליזם בתואנת חופש הדיבור, להצית את אלה 'הדליקים' אך הפחות ורבליים ( ואחר כך לזעוק את זעקת הקוזק הנגזל

   אני, שרוצה לחיות את חיי בשלווה, נתקעת בתווך, אני חשה עצמי נפגעת. מנהיגים ורבליים עלולים לנצל את כשרונם, או את החופש הליבראלי בו הם חיים, להלהיט רוחות כדי למצות את הייעוד המנהיגותי שזכו בו, וכדי למשוך אחריהם אנשים. הם יישמרו את המצב הקיים בקבוצתם ההולכת וגדלה אפילו אם אינם בוחרים באלימות, אבל היחידים בקבוצה שלהם, שהם קצרי רוח, ואינם שולטים במילה וגם לא בעצמם - עלולים להביא לשפיכות דמים, וכפי הנאמר למעלה, גם השולטים במילה אחראים

   הנפגעים הם שאינם רוצים לחיות במאבקים תמידיים, מאבקי היומיום הם די והותר ואינם מעוניינים לפגוע או להיפגע, לא פיזית ולא מילולית באוירת הרחוב משולח הרסן הזה משלמים מחיר כבד. אנחנו וילדינו נקלעים לאזורי קרבות מילוליים וחלילה פיזיים, רוצים למצוא את הריפוד הנאור לחיות בתוכו, חברה סובלנית שיודעת לקבל את האחר על מגוון דיעותיו אורח חייו והרגליו, שיודעת להקשיב **, להחליף דיעות עם האחר מבלי לשפוט או לחשוש מלהביע דיעה, מבלי לחרוד משינוי, שואפים לחוש מוגנים שואפים להתקדם.

   “ להתקדם...” " התקדמות ". “ קידמה ". מה זה מזכיר לי ?

שאני מתבצרת בחידושים עד גבול מסוים ואינני חושבת שהחדשים מקדמים אותנו באמת, אלא מסיגים אותנו חברתית לאחור, אבל זו כבר אופרה אחרת שנתונה לויכוח פתוח, חופשי, נאור מילולית ולא מתבצר, כזה שסינרגית עשוי אפילו להמציא פתרונות

אוחלה

http://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=86854#.WADH89R95kg

* טוקבקיסטים - הבלוג של קורדליה

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=228673

** נושאים קשורים : תקשורת בין אישית בקבוצות ילדים. - B.לוגי - ישרא-בלוג 

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=690765&blogcode=11836922

מניעת אלימות ... המשך...- 3 - ... 12 - B.לוגי - ישרא-בלוג