" במשך שתי יממות עבדתי בהכנת עלון הפרסומת כמעט בלי לעצום עין . לא היתה ברירה , אחרת הוא לא היה מוכן במועד . קראתי לעלון 'ביוטי קלאב . הייתי חייב לבחור איזשהו שם ולא היה לי זמן לחשוב ביסודיות . שם אידיוטי מה ? אבל לא הצלחתי לחשוב על משהו אחר , ובלי שם כלשהו לא יכולתי להתקדם "
ביוטי קלאב . זה ביטוי שמצאתי בספר שכולו תרבות יפנית הוא נראה לי כל כך זר לספר . נטע זר .
זוג גרוש שנפגש במקרה אחרי עשר שנים מתחיל התכתבות נוגעת ללב על הנסיבות לגירושיהם ההתכתבות ספוגה בתרבות היפנית , אפשר לחוש זאת למרות שזה נקרא בשפתנו . המתרגם מסביר בתחילה שהיפנים נוהגים לפתוח כל מכתב בתיאורי טבע , ואם הם בוחרים לוותר הם כותבים בראש המכתב 'ללא הקדמות' . ואפילו שיש תיאורי טבע , ויש לא מעט , הם תמיד מרמזים לתחושת הכותב ולעומד לקרות .
בנוסף לתיאורי הטבע שמביעים את אמונת ההיפנים בחיבור , בסימביוזה שלהם עם הטבע ( יקום וקיום אני תוהה , למה בעברית הן אותן אותיות ) יש במכתבים רמזים לנימוסים אופייניים , השתחוויות בדרגות שונות , יש התנצלויות כשמולך אדם פגוע אפילו שלא פגעת בו בעצמך , ויש תיאורים של חלקי ריהוט אופייניים , בשמותיהם היפניים , עד כי בכל פעם שקראתי בספר כאילו קפצתי ליפן . ופתאום הביטוי הזה "ביוטי קלאב"
חשתי באופי החיים הייחודיים שם , הם לא מתוארים כאילו 'תראו כמה מוצלחים אנחנו' לא בגאווה כאילו כול העולם מסתכל רק עליהם ובוחן אותם כל הזמן , לא בפטריוטיות לוקאלית , אלא. כזרימה שיגרתית של חיים
והביטוי "ביוטי קלאב" הפריע לי . חשבתי , מה יש בתרבות הצריכה האמריקאית שכל כך רוצים להידמות לה - אלא שהתופעה קרתה בספר רק פעם אחת והיתה כל כך יוצאת דופן שם , חשתי אפילו קנאה כי אצלנו השימוש באיפיונים אמריקאים מאד נפוץ . עוד לפני שגיבשנו לעצמנו תרבות אופיינית , והשפעות דלוחות כגון אלו יתערבו בתרבות המתהווית שלנו . וכמה קינאתי בנוהג של תיאורי הטבע , חשבתי לעצמי מה היה קורה אם גם לנו היה נוהג כזה , כמה זה היה מעשיר את עולמנו הפנימי ואת כושר הביטוי של ילדינו
מתרגם הספר דורון ב. כהן הוא מומחה לתרבות יפן , מומחה לספרות , וב'אחרית דבר' הוא שופך אור בנועם ובחכמה פינות שונות בספר . גם את המונח 'ריקמת סתיו' הוא מאיר . שהוא מצוטט מתוך שיר של משורר יפני - שריקמת הסתיו היא כמו סיבי המשי בחשכת העמק החשוך והבלתי נראה . כמה יפה .
טסוריוקי :
"עין אדם לא ראתה
את נשירתם
בעומק ההרים:
עלי הסתיו היו כמשי רקום
בחשכת הלילה".
דורון ב. כהן מוסיף ומאיר נקודות בדת היפנית שיש להן הרמזים בספר , והוא משווה השוואות מרתקות מעשירות ופוקחות עינים לרומנים של מכתבים שנכתבו בתרבויות שונות . מרתק . ההשוואה לקופסה שחורה של עמוס עוז מורחבת ומרתקת במיוחד , ויש אפילו השוואה לספרות חסידית במאה ה-19 .
חויית קריאה . גם הספר הנפלא וגם אחרית הדבר
רקמת סתיו :
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=692777
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
