כהרגלי בקודש שישי ראיתי שוב את 'למה מה?' הפעם צפיתי בתוכנית "למה מה ? 2 עשרה גיבורים ירוקים". שוב חזיתי בתחינה הנואשת להצלת הכדור ותהיתי מדוע הלשון היא לשון תחינה ולא לשון נחרצות ומעשה.

   חשבתי, לו הייתי אני מחליטה לתרום את חלקי להצלת הכדור, מה הייתי עושה ? הרי את מפתחות המכונית לא אניח במגירה נשכחת, נוכחתי שגם אני מצפה מהאחר שיעשה את הדבר הנכון, ושאם אינני בוטה, אשלם פרים שפתי בהבאת הנימוקים כי אני בעצמינו הרי ל ע ו ל ם כבר לא אוכל לוותר על הפינוקים שלתוכם נולדתי והייתי מעדיפה שהכדור שלנו יתנקה מעשן ופיח מכוניות, מארובות התעשייה שמייצרת אותן, מפסולת התעשייה הזו הזורמת לנחלים ולים, ובתנאי שהאני האינדיבידואלי ימשיך ליהנות מההמצאה הנהדרת, מהצעצוע המוביל אותי במהירות שיא לעבודה, לחברים ולמשפחה.

   'מלכודת דבש' קרא ד"ר יובל נוח הררי ב'קיצור תולדות האנושות' לתופעה המתארת בצורה ציורית כיצד נלכדתי גם אני והתמכרתי למתיקות הזו בלי יכולת להפסיק לינוק אותה עד כלות, להישאב לתוכה בלי יכולת להינתק ממנה.

הרי לא אפסיק לנסוע במכונית ולנצל את יתרונותיה המיידיים, כמו שלא אפסיק ליהנות מהטלפון הסלולארי, כמו שאז לא חשבו מה יקרה אם ימשיכו להפיק אנרגיה לתעשיה ולפינוקים היומיומיים מפחם, ואחר כך מהאנרגייה של האטום.

   מי חשב על שחיקה של כורים אטומיים בעתיד, ואם חשבו אז חשבו לטווח הקצר והשאירו את הנקיון לדורות הבאים והדורות הבאים נולדו לפינוקים, לא רואים את עצמם בלעדיהם,

   כך נואשו מחשבותי, וכבר ראיתי את המבול הבא והבלתי נמנע

   בהמשך הערב שמעתי את החדשות האחרונות בדבר ועידת כדור הארץ ולהפתעתי ושמחתי הוברר לי שהאיש יקר, במלוא המשמעות של המילה, ביל גייטס שמו החליט לתרום סכום אסטרונומי למחקר שימצא אנרגיה חלופית ולא מזהמת

אני כל כך מקווה שהתהליך לא ייקח זמן רב מידי, שלא עברנו את נקודת האל חזור להצלת הכדור

שלא החפצנו את הכדור כמו את האישה השברירית בשירה של שלי http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=230023

שבירה / רחל בכר

אִשָּׁה זְכוּכִית

עוֹבֶרֶת מִיָּד לְיָד.

נִשְׁקֶלֶת בְּכַף יָד שְׂעִירָה

נֶחְקֶרֶת בִּמְגֻיֵּדֶת

לְהַעֲרִיךְ אֶת שָׁוְיָהּ הַשָּׁבִיר,

לְמַשֵּׁשׁ אֶת שָׁוְיָהּ הַשָּׁלֵם.

כָּל זִיז מַפְחִית אֶַּת עֶרְכָּהּ

כָּל סֶדֶק מַשְׁחִית אֶת הָאוֹר

(הַכָּלוּא בְּתוֹכָהּ)

פּוֹתֵחַ לָהֶם בְּרֵרָה

לְהָפְכָהּ חוֹל

   גם אני בהקרנה ופגשתי את עדה ורותי, אבל אסתי לא הזכירה אותי, למה ? כי את הקרובים יותר שוכחים, עובדה, גם את יוסי לא הזכירה ( בדיחה פנימית, לקורדליה הפתרונים )

היא עמדה בפתח

חייכה אליו בהיכנסו

הוא הופתע

ועיוות חיוך מאולץ בחזרה

היא הרחיבה את חיוכה בעידוד

והוא העז וקרב

היא פרשה את זרועותיה

בחום

הוא זקף ראשו וסחבותיו נראו

לפתע

כלבוש עליו

הוא שמט את מיטלטליו

קרב עוד בהעזה

היא הושיטה את לחיה לנשיקה

והוא נגס בה

מופתעת פערה עיניים

דם ניגר לפיה

חונק את זעקתה

L'Empire des sens ou l'art de bander encore pour le 7éme art…

   תמונות ההצפות באשקלון הדהימו אותי, עוררו את חמלתי אבל גם תהייה על האבסורד הזה, על עיר חוף והיא מלאה, ומים שאינם מוצאים את דרכם לים

   דבר ראשון שעשיתי היה לבדוק לשלום חברתי באשקלון ואם הרחוב שלה הוצף, היא אמנם גרה בקומה, אבל חראם על המכונית, מה היא לא בן אדם ?

   תשובתה נחתה עלי. היא אמרה שהאיזור שהוצף ( לא ליד ביתה יבורך שומר מכוניות ) היה פעם בִּצָּה, אגם היקוות לקינון ונדידה של חסידות שהיו נוהגות לחנות בו בדרכן לאפריקה.

   הופתעתי שנית. הן מרחק לא רב מאשקלון יושבת עירי הרצלייה שהשכילה להסב  באסה לפארק ענק שציפורים מבלות בו, אנשים באים לצפות בהן והפארק ירוק להפליא. מרחבים של ירוק מהנים את התושבים במסלולי הליכה, ריצה, אופניים, ספורטק אירועים וקונצרטים של קיץ

   לעומת הרצלייה ההיגיון של אשקלון – הסיק ויישם מחשבות קצרות לטווח הרווח הקל. כמו שרמזתי בפוסט הקודם - כשהרווח הכספי זמין ומהיר, מה לנו לשלכות ולהטבע 

▶ 4:41

https://www.youtube.com/watch?v=zYbWa50tFdE

---

הרשמו עכשיו וקבלו את המבזקים החמים שלנו