B.logi

בכבדות יצאתי מביתי

הוחמאתי

קלו רגלי מעט . כי שכחתי

לרגע

קול מחאה

נשמע מבית קפה

סמוך

צריך ... להם !

צריך ... אותם !

חזרו צעדי

ונגררו

נמכה שוב קומתי

עת משכתי את רגלי

למחוז חפצי

שמעתי מילמול תינוקי

ידעתי בליבי מה אמר

ניחשתי

אולי צייץ לציפור

חייכתי ,

חיפשתי הציפור

אם התרשמה

אולי גם היא הבינה ?

אולי תשוב ממעופה

ותענה ?

שב עולמי והיה לחומל ומתוק

תמונת נכדי עלתה בדמיוני

איך קיפצו

כיצד התחכמו

כל מציאותי אמרה רינה

ואז כשממכונית חולפת

הושלכו לכל עבר

דברי

קריין

הודיתי

ביני לבין עצמי

למתנות הזמן שאספתי

בדרכי

שעזרו לי לשאת

את הדברים בכוחות

טריים

_______________________________

הקטע שדמיין ליבי כשקראתי את הקטע הבא :

"... יצאתי לרחוב ברגל קלה, לרגע שכחתי מי אני ומה אני, אלכוהוליסטית בגמילה בלי גרוש על התחת, רוכלת במבה ענייה שאחותה ברוב חסדה מעניקה לה לחם קורת גג. הייתי בהיי כמו אחרי נייס גאי או משהו מהכימיקלים מנסיקי המורל

וחומסי הדעת, רחפתי מעל המדרכה במצב רוח שסובל הכול ולא היה לי זמן נכון מזה ללכת ל'ארזים' ולבקר את אמא ."

מירה מגן מיכאלה כנרת זמורה ביתן 2018

עבותות סמויים

משכו אותי אל המקום

הישן שמחקתי

בכוח

לשכוח

חרדה עמדתי בפני הטרמינל

הקר

חוששת מפני המכיר

והמוכר

חיפשתי את המשקפיים

המקצרות את

ראייתי

שיערפלו מעט

כמו התינוק

המסתתר

בטוח שאם לא יראה

הם לא יהיו ורוצה

שכן

ואני לא

..." לא כל כך מסובך לאסוף מזוודה. אני מסדרת את השיער וטופחת עליו ביד שלי, מרכיבה את המשקפיים בעלי המספר הנמוך, שבהם אני משתמשת כשאני רוצה נוסף על העדשות לשים מסנן בין העיניים שלי ובין העולם."

מתוך "מזל קטן" קלאודיה פיניירו , בהוצאת תשע נשמות , 2016