B.logi

וגם

צחקתי הרבה בארץ נהדרת, ציפיתי לתוכנית הזו כי היא בפירוש שנונה ומתוחכמת, חיכיתי לאסי בתור ליברמן - שכבר נראה כמו חיקוי של עצמו ב'ארץ'.

היה כיף לצחוק מהמתמודדים אבל זה עשה לי קצת עצוב כי המקור מגוחך יותר מהבדיחה עליו והבחירות כבר נראות לי כמו קרקס ומיום ליום מתחזקת דעתי לממש את זכותי שלא לבחור, כי גם זו אמירה ואמירה חריפה:

"אני מצביעה 'בעד'. לא 'נגד'. אם אתם רוצים את קולי אתם צריכים להיות ראויים לו, כי בחירות עושים באהבה או לא עושים בכלל" כי המתמודדים צריכים להוכיח חזון כישרון עשייה וחכמה ולא להסתמך על מוגבלותו של היריב או חוסר הפוטנטיות כביכול שלו.

היה עוד משהו שעשה לי עצוב ב'ארץ', משהו שתחילה המם אותי ואח כ הדהד בתודעתי, משהו שהקפיא את צחוקי לכל הבדיחות שבאו אחריו:

ב'מבזקי החדשות' של 'ארץ' אמר אייל קיציס (האחד והיחיד שאני בהחלט מחבבת הוא היה נהדר גם בתור 'השם' בזוהי סדום') טוב אולי הוא לא אשם בדברים שאמר בתכנית האחרונה כי שמו מילים בפיו... מצד שני לא צריך לפחד מסטיריקנים אפשר לפעמים לסרב פקודה ולומר למלך שהוא עירום 

הנה הדברים כפי שנחרתו בזכרוני:

על המסך הופיעה תמונה של חבר כנסת צעיר, אינני בטוחה שאני זוכרת את נכון את שמו אז לא אציין אותו כאן, גם לא כדאי שאקשור אותו שוב לדברים. הפעם אחת שבהם הם נאמרו הייתה גם הפעם אחת יותר מידי לטעמי. אייל אמר לגביו דברים כמו:

מנודה מחברים אחרים?

בתול?

והיציע לו שיתאבד*?

שמעתי נכון?

כבר שמעתי דברים כאלה נאמרים בחטיבות הביניים, תלמידים מתנפלים על תלמיד תורן ומאחלים לו חיים קצרים. כבר ראיתי את זה בפייסבוק, כבר קראתי על ילד ששם קץ לחייו בעקבות זאת.

אולי הייתי צריכה לשמוע את השידור החוזר כדי להיות בטוחה שזה לא סוג של סאטירה, אבל מצד שני עצם הבאת הדברים בסדר שנאמרו דוחים אותי והרעיון להקשיב להם שוב ומעוררים בי סלידה. אלה דברים שנאמרו בחוסר אחריות. אני סומכת על הח"כ המדובר שיידע לשים אותם בפרופורציה, אבל מכיוון שרוב צופי 'ארץ' הם תלמידים בשנות הבגרות, נראה לי לגמרי מיותר להציג הדברים כפי שנאמרו. 

במעברים התכופים שלהם בין בתי ספר, יציבות איננה הדבר שמאפיין את חייהם של הבוגרים, כל שלוש שנים הם צריכים לחזור ולהיאבק מחדש על מקומם בחברה, בגיל התבגרות בעייתי ולא יציב ממילא.

זו איננה דוגמא לבני הנוער, זו לא אמנות, זו גם לא סטירה, אני לא בטוחה שארצה לראות שוב 'ארץ נהדרת' אחרי התחושות הקשות שהיא עוררה בי.

________________________________________________________________________________

26/12/12

* אנסטסיה מיכאלי: "הומואים? מסכנים שמתאבדים בגיל 40"

ארץ מביכה כותבי התוכנית הרשו לעצמם לעבור את גבול הטעם הטוב כאשר התנהגו כמו אחרון הבריונים שמציקים לחלש

התעוררתי, מתחתי איברים, הסתכלתי מבעד בחלון, אפילו סערה לא הסתכלה עלי בחזרה, פתחתי הדלת שם חיכה לי מעריב התאריך 21 לדצמבר אלפיים ושתיים עשרה, למטה הספר כבר גוזז, הוא נראה כמו אתמול, כך גם בחנות הירקות, בסופר לחלות ריח טרי, בקופה מישהו שאל אם הוא יכול לעבור לפני כי יש לו רק דבר אחד, ומישהי צעקה שהיא הייתה כבר קודם, הרגשתי ביטחון מסויים עולם כמנהגו נוהג,

ואולי אני ביקום מקביל?

כמו הרשלי שרצה לראות עולם, יצא לדרך, הלך והלך, שרק לעצמו מנגינות, לעת ערב החליט כי היגיע זמן לישון ולאגור כוחות למחר להמשך המסע.

השתרע לו, הוציא לעצמו ציוד שינה, ואז חשב,

'וכשאקום בבוקר כיצד אדע את הכיוון הנכון להמשך מסעי?'

חלץ את נעליו ושם אותן כשחרטומן לכיוון הנכון, מערבה.

בשנתו חלפה עגלה רתומה לסוסים, והעגלה הפכה את כיוון הנעליים.

התעורר הרשלי, מתח איברים, שם לב לכיוון הנעליים ארז חפציו, נעל נעליו ויצא לדרך,

והנה הוא מגיע לעיירה, ושם הנפח מקיש ומצלצל בכלי מלאכתו, והנה מתפללים בדרך כשספרי תורה מתחת לבתי שחיים, תרנגולת כשלה את רגליו כירכרה וקיקרה ואיבדה נוצה,

והנה... אישה, שתי טיפות מים חיה פרומה רצה אחרי העז לחליבה

חשב לעצמו הרשלי: 'למה זה עזבתי את כת'ריליבקה, אם העולם נראה בדיוק כמוה?'

ככה נראה עולמנו, קצת מהמאיה, קצת מיקומים מקבילים וקצת מהרשלי

חג יום חורף ראשון 2012 שמח!

רוחו הפורה של שדות הפיחה בי את המילים הבאות:

ואפילו

שאיננו 'מכירים'

אנחנו מכירים

וקרובים

בנפשנו 

יותר

מאשר אל אלה 

שאת דיוקנם

אנחנו
רואים 

ואנחנו חשים שייכים 

לעוד שמבינים לליבנו,

ואנחנו
מפרים זה את זה

(אני
מקווה שאני כן)

ומופרים
זה ע"י
זה,

ואנו
מפיחים רוח חיים

זה בזה

ומחסנים

זה את זה

במשא בחיים

מידי פעם ראיתי כיצד חוגגים חגים מסורתיים בארצות שונות בעולם, בתלבושות מסורתיות עתיקות שהם משמרים לדורות ועם הווי ייחודי אוטנטי, ברצף ההסטוריה שלנו לא הצלחנו לפתח חגיגות רחוב שיש בהן שילוב של שמחה, מסורת תלבושות ומוסיקה עתיקי יומין.

החג של החגים  בעיר היפה חיפה, הוא מין פסטיבל ברוח כזו - הוא מקורי, המסר שלו אופטימי ובשטח הוא אפילו מוכיח שזה אפשרי, שכן אנשים משלוש דתות שדיממו בעבר זו את זו מצאו שאין צורך בכך, שאפשר לכבד זה את אמונתו של זה, לחיות יחד, להפסיק לפחד זה מזה ואפילו לחגוג ביחד הוא נחוג כבר 19 שנים ויש לו כל הנתונים ליהפך לפסטיבל אוטנטי.

ניסיתי למצוא מוטיב  משותף לשלושת החגים שהתאחדו בזמן הזה ברחבי תבל - חנוכה, חג הקרבן והכריסטמס  –  בשלושתם מצאתי את מוטיב הנתינה:

אנחנו נותנים מעות,

הסנטה מחלק מתנות

ובחג הקורבן מחלקים בשר לעניים