B.logi

     מצאתי בפייסבוק שיתוף של מאמר ישן* המאמר מצטט דברים דבורים על אופנם, בתבונה ובניתוח מעמיק של הגורמים המשפיעים בשכונתנו המרוטה - מצוטטים מפי עמוס עוז. הדברים התאימו לזמנם, שיכנעו רבים וסחפו אותי אל התקוה

   אלא שמאז השתנתה התמונה והתהפכה, גורמים אכזריים שלא צפינו להם היו למציאות חדשה אכזרית רעה ומסוכנת יותר ויותר לדורשי השלום. גם לדוחקי וממקשי השלום היא אינה מוסיפה אך לצערי הם לא מבינים זאת.

     ההיגיון התבוני מהם והלאה נימוקים זרים משפיעים על שיקול דעתם. אולי אפילו של בעלי עניין שטרם ירדנו לעומקו?

     הבנתי שעמוס עוז הבין זאת. בספר "הבשורה על פי יהודה" הוא שם בפי הגיבורים דברים שאפשר להקיש מהם את ההתפכחות שלו. הוא מעתיק את הסיטואציה לסיטואציה אחרת, משנה את שמות הגיבורים, מעתיק את את האירועים לבמה שונה אך הקורא הנבון רואה את ההיקש, את החרטה ואפילו התייסרות.

    הייתי אם כן מצפה שבעלי העניין המצטטים מאמרים ישנים יחוסו על התבונה שלנו, יכירו באינטליגנציה שלנו, שאיננו רוצים בפוליטיקת היען ושיפסיקו לצטט סיסמאות שפג תוקפן. שלא ינצלו את האבל שלנו ניצול ציני וישאו את שמו של עמוס עוז לשוא.

-

* https://www.davar1.co.il/166895/?utm_source=fb&utm_medium=166895&utm_campaign=d1&fbclid=IwAR3sbyU15w9CbGIgAD6accIAfCxMZOPxkmV7cXLkJFg9uM-yfOZKWYyZre4

     מוקדש ל'שדות' באהבה וירטואלית

בעצב שלא נגמר ובגעגועי אין סוף

       החיים של הגיבורות בספר הרביעי * בסדרה ''החברה הגאונה'' מאת אלונה פרנטה ולרוב גם בשלושה הקודמים, כל כך אינטנסיביים וסוערים כאילו הם חיים על 'פי הר געש' מה שנכון גם עובדתית. הכל סובב סביב נפולי העיר שלרגלי הווזוב "כאן קיים הווזוב, שמזכיר כל יום שאת הפרויקטים המאתגרים ביותר, של אנשים רבי עוצמה, את היצירות הכי נהדרות, יכולים האש, רעידת האדמה, האפר והים, להפוך ללא-כלום בדקות ספורות" *

     החיים האינטנסיביים שלהם מתהפכים כל רגע בדרמות הופכות קרביים, יחד עם זאת הספר כתוב בצורה ייחודית ביותר ומשאיר מקום למחשבה והתלבטות, הסופרת מפרשת כל מקרה כאילו היא כותבת אותו בזמן אמת, אפילו שבהמשך מסקנותיה על אותם אירועים מתהפכות כאשר היא נזכרת בהם במרחק זמן או כאשר היא מבררת דברים.

     האימפולסיביות הזו אופיינית לאופי הדמויות שאינן יכולות לנהוג אחרת אלא בהתפרצויות זעם, אצל הסופרת הדברים מתבררים בדיעבד רוב הדמויות הנפוליטניות (פרט לנינו) כולם פועלים מהבטן.     

     המספרת אלנה , מצליחה להשיט את שלוש בנותיה במים הסוערים האלה בתבונה בהבלגה ובסובלנות. מאז ילדותה שלה היא נזעקת כפותרת בעיות, מצליחה לראות את הדברים ממרחק רואה את הדברים ניכוחה לא כופה את דעתה. פרט לגברים בחייה שמוציאים אותה משלוותה - רק הם מוציאים מתוכה את האגרסיביות הנפוליטנית - לא נמצא אותה מתפרצת. חברת הנפש הגאונה שלה לילה לעומתה סוערת כל כך בתוכה עד כי כל מי שמכיר אותה מתאר את מוחה בצורה גראפית וכמעט כולם משתמשים באותם מונחים לתאר אותו.

     התיאורים בחלק מהספר נעשו לפתע עלובים ומשעממים , רק תיאורי שיחות של מי אמר מה ומתי וכשהסערה חזרה אחרי שילדה את ביתה השלישית הבנתי שהיא כתבה באותו הלך רוח שהייתה במשך כל ההריון שלה, מבטה היה מופנה פנימה, לעולם שבחוץ הייתה אדישה. ראיתי בזה מאופי הכתיבה הייחודי שלה כפי שהבנתי אותו - הוא נע כאילו בספירלות מכאן ועכשיו הסובייקטיבי עד למבט האובייקטיבי. זה כבש אותי זו דרך כתיבה מאד מורכבת והלוואי והייתי יודעת לאמץ אותה

     ראייתה ותיאוריה גרמו לי להיזכר בתמונות ילדות ובסיטואציות שלי עם חברות, עם משפחה, עם בני זוג, עם ילדים וזה כבש אותי. נזכרתי בדברים ובהתנהגויות שנשארו בתוכי כמשהו להתחרט עליו, להתבייש בו. שפטתי עצמי לחומרה והנה במרחק זמן כשעלו מהאוב תוך כדי הקריאה, הפרדתי ביני הילדה לבין עצמי עכשיו. הבנתי שהילדה היא אמנם אני אבל אני אחרת שמותר היה לה לטעות לבין אישיותי כפי שהתגבשה עד כה. סלחתי לעצמי. האם זו לא סיבה מספקת לחצות את הנהר רחב הידיים הזה של ארבעת הספרים עבי הכרס האלה?

     לא אסתפק בכך. איכויות רבות מזוויות מבט שונות מצאתי בספר המרתק הזה, וכנראה שאקדיש לו עוד פוסט או יותר

-

* אלנה פרנטה "הסיפור של הילדה האבודה"

                          החלק הרביעי של סדרת הסיפורים.                             

                          הנפוליטניים שהראשון שבהם

                          "החברה הגאונה"

     בזכות הפוסט האחרון של מניפה 'שלושה' * מעזה גם אני לנחות  בעזרת הבלוג על קרקע המציאות בשל שלושה משלי תוצרת עצמית.

     בבוקר יום ב' האחרון הוצאתי שלד של עגלת קניות מתוך עגלת קניות אחרת ( איך הם היגיעו למצב הזה ? כי מה לא עושים בשביל נכדים , כל אחד רוצה עגלה , ממציאים שלד , מלוים אותם עם כל הטראראם והקופסאות לאוטו , הם רוצים רק את 'הכחולה' מכניסים את הקטן לכחולה והגדול מוביל , הם מרוצים.

     בדרך חזרה הביתה מכניסים השלד לכחולה , לבינתיים ,  את הבלגן נסדר מחר) נחתכתי כהוגן מתחתית השלד כשהוצאתי אותו.  צריך לבדוק הטטנוס .

ברז.

     בדרך , עם העגלה השלמה בינתיים בכניסה לסופר עף לי גלגל מהעגלה השלמה . לא היה לי זמן להרהר ב'למה זה קורה לי ומה יש לעגלות נגדי הבוקר' והנה שני אנשים טוענים למומחיות המציאו לי פטנט ותיקנו

יופי.

     עכשיו לשים הקניות בבית לרוץ לבדוק הטטנוס . לא צריך טטנוס קיבלתי לפני שלוש שנים וזה תקף ל - 10 שאזכה , בדרך חזרה עברתי דרך השדרה , לפתע , בדיוק בפינה שליד מעבר החציה י - ם !  ים של יונים ! נוברות מתחת לגדר , נוברות השד יודע במה שהניחו להם שם נסוגותי משהו ועל קצות האצבעות ניסיתי לעקוף,

     אבל היונים ? לא ! הן בבת אחת התרווממו מעלי כמו ענן , אך בשקשוק כנפים, משק הכנפים פרע את שערי - אינסטיקטיבית שמתי ידי על ראשי כאילו זה יעזור במשהו והן - כהרף עין חזרו לנבור ניטעתי על מקומי המומה . צילמתי אותן למזכרת , חציתי את הרחוב בברכים רועדות אך ללא פגע , ללא "לשלוש של מזל" אבל בלב הולם ובתחושה של מה זה הבוקר המשונה הזה ?

     זה בטח סימן. החלטתי , אבל סימן למה ? הרי איני כזו שמחפשת סימנים וחיה על פיהם . ואם אני קוראת הורוסרופ אז רק בדיעבד ליהנות מהשטויות . 

      לא הצלחתי להירגע סיפרתי , סימסתי , קיבלתי חיזוקים , "היונים הן סמל השלום' אמרו לי. המצאתי לעצמי עתיד מזהיר .

נרגעתי .

     הסיפור במשך הזמן נדחק מתודעתי והנה בשל השלושה של מניפה - הוא כאן

* השלושה של מניפה :

https://kmomenifa.wordpress.com/2018/12/21/%d7%a9%d7%9c%d7%a9%d7%94/

מזמן לא עידכנתי , האוירה הציבורית כבדה ומכבידה עלי עד כי השתיקה בי קולות אחרים

הערב נתקלתי בפייסבוק בכותרת המקוממת של המאמר הזה , קראתי שוב , יש לציין בריפרוף כי הדברים חוזרים על עצמם ובאוססיביות כבר שנים וחשתי צורך בלתי נשלט להגיב למאמר :

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=2492216110806544&id=137106982984147&fs=0&focus_composer=0

אני חושבת שיש מכנה 1 משותף בין יאיר נתניהו ונועה רוטמן והוא ששניהם מבוצרים כל אחד בתמונה שיצר לעצמו

יאיר נתניהו לא מפסיק לגונן על משפחתו וכבול בזה

ונועה רוטמן לא רואה את האמת האובייקטיבית , היא יצרה לעצמה דמות של דמון בדמות חצי עם שלדעתה לעצבוני , שמח שסביה נרצח ואינה רואה את התמונה המורכבת

היא בטוחה שנתניהו אשם ברצח רבין , ואחריה נסחפים חצי עם

ואילו יאיר נתניהו מנסה לגונן על משפחתו מהדמון הזה

אני בטוחה שנועה מאד אהבה את סביה. ואינה מוצאת נחמה

גם אני אהבתי אותו כל כך שאין לתאר , והוא אפילו לא יודע מי אני ואני בטוחה שרבים רבין במחנה הימין חשים כמוני.

אהבתי את כל מה שייצג. מה שעשה ואת דמותו הצנועה והכריזמטית כפי שהיכרתי דרך כל אמצעי התקשורת שתיארו את פועלו , אהבתי לשמוע אותו להקשיב לו , לצפות בדמותו

את התסבוכת שנוצרה בעקבות הסכמי אוסלו - לא אהבתי והתנגדתי לה

מותר לי ומותר לרבים , זה עדיין לא אומר שלא התאבלנו על רבין ועל המדינה

צריך לצאת מהלופ של המריבה הפנימית העקרה הזאת ולהתקדם . לטובת כולנו

אם הבנתי שנועה דורשת שנתניהו יבקש סליחה , איני מבינה את הדרישה הזאת לאור הטחת ההאשמה הזאת בואני חושבת שיש מכנה 1 משותף בין יאיר נתניהו ונועה רוטמן והוא ששניהם מבוצרים כל אחד בתמונה שיצר לעצמו

יאיר נתניהו לא מפסיק לגונן על משפחתו וכבול בזה

ונועה רוטמן לא רואה את האמת האובייקטיבית , היא יצרה לעצמה דמות של דמון בדמות חצי עם שלדעתה לעצבוני , שמח שסביה נרצח ואינה רואה את התמונה המורכבת

היא בטוחה שנתניהו אשם ברצח רבין , ואחריה נסחפים חצי עם

ואילו יאיר נתניהו מנסה לגונן על משפחתו מהדמון הזה

אני בטוחה שנועה מאד אהבה את סביה. ואינה מוצאת נחמה

גם אני אהבתי אותו כל כך שאין לתאר , והוא אפילו לא היה מודע לקיומי , ואני בטוחה שרבים רבין במחנה הימין חשים כמוני.

אהבתי את כל מה שייצג. מה שעשה ואת דמותו הצנועה והכריזמטית כפי שהיכרתי דרך כל אמצעי התקשורת שתיארו את פועלו

את התסבוכת שנוצרה בעקבות הסכמי אוסלו - לא אהבתי והתנגדתי לה

מותר לי ומותר לרבים ,

זה עדיין לא אומר שלא התאבלנו על רבין ועל המדינה

צריך לצאת מהלופ של המריבה הפנימית העקרה הזאת ולהתקדם . לטובת כולנו

אם הבנתי שנועה דורשת שנתניהו יבקש סליחה , איני מבינה את הדרישה הזאת לאור הטחת ההאשמה הזאת בו