בדרך כלל אינני נוהגת ללעוג ולצחוק למעידות, וכשאני שומעת אנשים פולטים איזו שטות ברשות הרבים אני אפילו מרחמת.

אבל במקרה הזה אני חשה שאין לי כלים, שמשהו גדול עלי ושאינני מאמינה שהתופעה אמיתית ובכל רגע אני בטוחה שאיזה במאי פיספוסים יקפוץ לתוך פריים ויאמר 'עבדתי עליכם'.

מכיוון שהפייסבוק שוב עושה לי בעיות ואינני יכולה לבצע share אני מביאה כאן במלואה כתבה שהביאה אותי לפרצי צחוק בלתי נשלטים.

אני עדיין לא בטוחה אם הן פקחיות ומשחקות מצויין עם המעט קלפים שקיבלו, או אם שנולדו עם חכמה מעטה וחוצפה גדולה. מה שבטוח, אינני לועגת להן והן בהחלט תופעה ובכלל לא מעציבה או ראויה לחמלה ורחמים, כי הן נהנות מכל רגע, כמו שייאמר בלשון משפטית:

"זה נהנה וזה לא חסר":

תגידו, אתן אמיתיות?

הן טוענות שהן חולקות מוח אחד, ובכל זאת קצת קשה להאמין לפעמים שהתאומות מירב והודיה מלול לא רק משחקות אותה – אלא באמת יוצאות לחפש בעזריאלי נעל מזכוכית "כמו של סינדרלה" ומתלבטות מי מבוגר יותר, נסיך החלומות או אבא שלו. בשיחה לא מבוימת הן מספרות על המודל לחיקוי והשאיפות לעתיד, וגם מדברות על ילדות לא פשוטה בשכונה לא קלה. הקוראת ליידי גאגא, אגב, צריכה להתחיל להיזהר                                                                                                                                                                     ארי פינס | מגזין mako | פורסם 27/02/14 17:07:08

אני עסוקה בפופיק שלנו וחושבת שכל הנושאים ב'הנושא החם' הם במרכז חיינו ושעל כך יקום ויעמוד העולם והנה העולם מתהפך, באוקראינה בחר העם אחרי ייסורים באישה יפהפיה כמורת דרכו הבאה.

עוד אני חושבת לעצמי מה יהיה על הנבואה האחרונה, הנורדית הפעם, שקובעת כי ה-22 בפברואר 2014 יגיע העולם, ועוד אני מרשה לעצמי ליהנות מה'גאלה' של ההחלקה בסוצ'י' ואני לא זוכרת עם סוצ'י זה באוקראינה ולמה לפוטין יש say בנושא, ומתברר לי שלא רק קייב בלהבות, כל אוקראינה כבר עם האופוזיציה. נשארה רק קייב, ואני לא יודעת על מה המהומה ולמה, אוי לבושה ועכשיו צריך להתעדכן ולהבין מה הולך שם ואם זה טוב או רע ליהודי. ומי זו היפהפיה הזו, ולמה גם הסקנדל וגם הפסטיבל נחגגים בו זמנית ברוסית ובאוקראינית.

כי אני חשבתי שגאולתנו באיחוד המסגרות החינוכיות, שאם החינוך יתאחד, יתאחד גם העם אז במקום זה מגייסים חרדים שאולי בימות המשיח -2017, יתגשם החלום בגיבוש צבאי.

ועוד אני חולמת על ימות המשיח, פיצוצים ברחובות, כי איך אפשר בלי? כבר התמכרנו, ואני שומעת את החוכמולוגים ליד שולחנות הכתיבה המתנפלים על השוטרים שעושים עבודת קודש למעננו, על המשטרה ומפוררים אותה מבפנים, כורתים הענף עליו אנחנו יושבים, ומתפלאים למה המשטרה נחלשת.

הזוי מעט הפופיק שלנו,

וכאילו לא די בכל זאת מזג האויר מטריף את הגוף ואת הדעת, ואני רוצה קצת יציבות, אבל מה פתאום יציבות בארץ הקיטובים שלנו, על מה נריב? אם לא נריב איך נדע שעולם כמנהגו נוהג?

ואם קורה משהו את מי נאשים? כי הרי לא ייתכן שקורה משהו ואין אצבע מאשימה.

אז אני מציעה

בואו נאשים ת'שמש, שהסערות על פניה היו צפויות, שהיא שגורמת למזג האויר להשתגע, וגם לנו,

אני נכנסת ל'נושא החם' ורואה שכבר שכחתי מה בער כאן אתמול ושלשום, את החרמות, את הדסה, בכמה נמכר הwhatsapp, ואת המהפך ה'חברתי' שהתאדה,

אבל אין חשש, בביקורי הבא בסופר אמצא שם 'קלמנטינות' ב-6.90 שהאמורות להיות פרי העונה, שהקליפה שלהן בלתי קליפה, שטעמן כתפוז, ושאם אמצא תולעת בתפוח כבר אי אפשר להחזיר. את המחיר על הסחורה הפגומה כבר שילמתי.

אז עם כל הכבוד לאוקראינה ולקים ג'ון איל שמפתח לנו ת'רעה הבאה, לחרדים, למשטרה, לפייסבוק, לוולנטיינס די שחמק לו, לורטה ולספיר סבח, ולאפליה כן או לא, לעוד ששכחתי ששכחתי – הפופיק ומה שמאחוריו הם שייקבעו את הכאן ועכשיו את מה שהעסיקים אותי באמת, אין שערוריה שתשכיח ממני את העוולות הכלכליות שגורמות לכסף שלי לאבד מכוח הקניה שלו.

טוב שיש ספרים טובים להנעמת הזמן, ומה שנשאר מאולימפיאדת החורף.

ומוסיקה

עיקר נזכרתי - מה קרה עם אלה מבניימינה שמכרו חלקים לאירנים? ומה עם זאת משדרות שחשפה את טויוטה?

נ"ג - מרקל בדרך אלינו או שאני הוזה?

 הבעת דיעה פוליטית איננה חינוך לפלורליזם

ושוב מתערבים בענייני חינוך אנשים שאין להם מושג בחינוך.

ובמרחב החינוכי יש הפוחדים מדעת הקהל ומעדיפים להתיישר עם מי שצועק הכי חזק.

כבר ניסיתי להסביר כאן את עמדתי. כולנו מסכימים, שלחינוך צריך להתייחס ברצינות המירבית, לשם כך נועדו מוסדות להכשרת המורים, ורובם המכריע בוחרים בעבודה הזו לא בגלל שהם מאותגרים שכלית וזה מה שמוצע להם, כפי שאומרים לפעמים, אלא מתוך שליחות.

הם יוצאים לשטח ומנסים ליישם את שייעדו לעצמם, לשלב הייעוד בידע, למצוא ולגלות דרכים חדשות.

הם אינם אמורים לשתף את התלמידים במחשבותיהם הכמוסות, בהתלבטויותיהם האישיות ואפילו לא הפוליטיות. הם לא צריכים לספר את מי הם אוהבים או מתעבים ולמה, איזה צבע אהוב עליהם ביותר, או איזה צבע דגל אהוב עליהם ביותר. הם צריכים לחשוף את התלמידים למגוון עובדות ולתהליכים שגיבשו את הדיעות, לתת לתלמידים את הכלים לדברר את הדיעות האלה ולעודד את התלמידים להיות אמיצים לבטא את דיעותיהם בחברה ללא חשש,

המחנכים צריכים לעמת תלמידים עם דיעות מנוגדות. להרחיקם מחשיבה דו קוטבית של שחור ולב ולאמנם להביע את דעתם עד כמה שאפשר ללא רגשנות יתר לעורר בהם עיניין להקשיב לאחר ולדיעותיו, ליצור איוורור וחשיפה של דיעות ללא שיפוט.

אצל תלמידים שנחשפים לדעה פוליטית של מחנך עלולות להיווצר שתי סיטואציות, האחת בה הם יסכימו מן הפה ולחוץ לדברי המחנך הנמצא בעמדת כוח, הם ירצו למצוא חן ולקבל ציונים טובים,

יש שידכאו את מחשבותיהם מחשש ללעג החברים כי המנהיג/המורה אמר כך. ויש שיחששו לבטא את מחשבותיהם. הקונפורמיסטים ילכו אחריו כמו אחרי החלילן. לא יתאמצו לחשוב אלא להיגרר ולציית לסמכות. היות ודעותיהם עדיין אינן מגובשות ותפיסת העולם שלהם לוקה רק בחוסר ניסיון וידע, נוטים תלמידים להזדנב אחרי מנהיג דומיננטי, בעל ניסיון, הם חוששים להיות מחוץ 'לחבורה' ומנסים 'להתיישר'.

המורה שהטיף למרוד בסמכות, כאילו הבעת דיעותיו הוא חינוך להבעה, גרם לחשיבה עדרית

על רקע הדברים האלה אני משבחת את ספיר שידעה לצאת ולגונן על עמדותיה. להבנתי, לא יצאה ספיר נגד דברי המחנך, אלא יצאה נגד הבעת דעתו הפוליטית בתוך המסגרת החינוכית. ועל כך אני מסכימה איתה.

יש המבקשים לעשות בעקרונות דמוקרטיה 'קרדום לחפור בו', כאילו הויכוח כאן הוא על הבעת דיעות של ספיר מול המחנך. ולטעמי אין זה כך, אינני נכנסת לרעיונות הפוליטיים, שלה או של המורה  הרי הדברים שעליהם הם מתווכחים הולבשו ב'סיסמתיזם' – קבוצה פוליטית קפצה על ההזדמנות למשוך בטלית וקבוצה אחרת קפצה על ההזדמנות למשוך גם היא לכיוון הנגדי. מסתובבים סביב נושא נותנים לו שמות אבל לא מגדירים את הבעיה האמיתית.

שתי הקבוצות יוצרות רעש, מקשטות את הנושא בסיסמאות שאולות מתחום המוסר, כמו זכויות ודמוקרטיה, מנסים לתת למציאות כותרת שאיננה מתאימה לה, כשהמציאות מכתיבה את עצמה ולא הסיסמאות

ורטה ניהל אמנם דיון ראוי כשלעצמי הייתי שמחה להיות נוכחת בו, אבל כשנשאל לדעתו אמר ורטה "ואני אמרתי להם שיש לדעתי מעשים של צה"ל שהם לא מוסריים". כמורה לפילוסופיה הייתי מצפה ממנו לא לדבר בהכללות ולא את כל צה"ל תחת כותרת מעורפלת. כשאמר שלדעתו צה"ל מבצע מעשים לא מוסריים הוא לא דייק, לא ציין אם כוונתו באג'נדה הפוליטית שצה"ל מבצע כצבא הכפוף לממשל, או אם כיוון למספר חייליפ שמבצעים מעשים לא מוסריים עליהם הם נשפטים. חוסר הדיוק שלו השאיר פתח נרחב לתסיסה ופרשנות בנוסח 'עיני המתבונן' בנושא טעון. 

זה ויכוח על חינוך ועל זהירות של מחנך להשתמש במעמדו כדי להביע דיעות מוגמרות בפני תלמידים, שמא ייסחפו אחרי דבריו אלה שאינם בשלים, שעדיין לא גיבשו לעצמם השקפת עולם.

מרופ מור יוסף נכנס לתודעה הציבורית עם דיווחיו על אריאל שרון ז"ל עת אושפז בהדסה לפני שמונה שנים, אז מור היה יוסף מנהל בית חולים, הוא זכור כי תבע בתודעתנו את המונח 'עצמוני' ובזכות חיקויו הנהדר של אסי כהן ב'ארץ נהדרת'

משעזב את תפקידו ומונה למנהל הביטוח הלאומי, לקח על עצמו מור יוסף ליעל את המוסד כך שאם היו אזרחים שעד כה התענו בלך ושוב לצורך מימוש זכויותיהם ושהיו צריכים להשתמש בחברות פרטיות לצורך קיצור הליכים בתמורה לכ-20 אחוזים דמי טיפול, יכולים עתה ליהנות מקיצור הליכים בתוך מסגרת הביטוח הלאומי.

זהו צעד גדול ונכבד שכולו מראה על עשיה, חריצות, יזמה וכוונות טובות.

אלא שעם פרוץ משבר בית החולים הדסה נמצאו מי שמפנים אצבע מאשימה דווקא למור יוסף, כאילו הוא בניהולו הקודם גרם לגירעונות.

עוד לא יבשה הדיו בכתבי השירוריה החדשה בביה"ח הדסה, וכבר מתחיל עליהום.

צירוף המקרים לא נראה לי. היות והבדיקה בהדסה בעינה ולא גובשו עדיין תוצאות חד משמעיות, ולאור התנהלותו הראויה לשבח של מור יוסף כמנהל הביטוח הלאומי לא נראה לי ראוי להפריע לו במימוש ההליך החיוני שהחל בו, ולהזיק לו באודו באיבו

וגם -

יש לי שאלה לפרשנים הכלכליים ומומחי הכלכלה והאוצר: אם נסכם את סך כל תשלומי האזרחים לביטוחי הבריאות בקופות החולים, לאיזה סכום נגיע? נגבה מאיתנו  הון עתק במשך שנים. האם אנחנו מקבלים את מלוא התמורה לביטוח הזה שהיקף התשלומים החודשיים שלו זהים כמעט להיקף הביטוחים הפרטיים? למה אין גמישות בבחירת הרופאים? 

למה התורים הארוכים?

שפע ברכות לנישואי בני הבלוגר הותיק (האתר שלי) 

https://plus.google.com/105814383571180205334/posts

לא חשבתי שאתעמק בנושא אבל ככל שהימים חולפים, אני לומדת עוד ועוד על מה אמרו ומה עשו אחינועם ניני ואריאל זילבר. שניהם זמרים נפלאים זילבר בשיריו שלפני המטמורפוזה שעבר היו עליזים מקפיצים וחכמים וניני בעלת קול נפלא שרק עוד ועוד ממנו רציתי לשמוע.

לפתע זכו שניהם בפרס אקו"ם והכל התעקם. זאת לא רצתה הפרס כי גם הוא מקבל, קמה מהומת אלוהים של מעריצי שני הצדדים

ומכיוון שרק עובדה תגבש דיעה, הזכירה לנו דליה רבין שזילבר בעוונותיו היה בעד שחרור יגאל עמיר

והבוקר אני 'מגלה' בפייסבוק של ידידתי על אחינועם ניני ועל הופעותיה בפני הורים שכולים של מחבלים ומרצחי יהודים דווקא בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

העובדות החדשות הנ"ל מעוררות אצלי שתי שאלות.

1. למה לחלק פרסים לנושא אמנותי?

2. למה נבחרו זילבר וניני להיפגש במתן פרס?

3. למה לערבב מוסיקה בפוליטיקה?

לגבי השאלה הראשונה – כבר בעצם השאלה אפשר למצוא את התשובה, אמנות היא תמיד בעיני המתבונן, וכל אחד באשר הוא יכול לזכות בפרס את האמן ולקנות את יצירותיו. לטעמי אין צורך שועדה ציבורית תיתן פרס לאמן שהוכיח את עצמו והוא מוכר וידוע בציבור, אלא אם כן ראוי להביאו לתודעת הציבור שמא יימוג בים התקשורת החדשה.

השאלה המתבקשת השנייה אם כן היא - מדוע נבחרו דווקא שניהם באותה השנה לאותה הבמה שהרי הם כבר זכו לשם, אהדה וברכה במשלח ידם? למה שני אמנים בעלי דיעות קיצוניות כל כך חוברו לנו יחדיו? יש לי תחושה שעל מנת ליצור את המהומה התקשורתית, שאכן נוצרה.

אני שונאת תיאוריות קונספירציה, אבל במקרה הזה העובדות זועקות לשמיים. מישהו שיש לו יד ורגל, החליט ליצור כאן מהומה. לא אדע מדוע עשה זאת אלא אם כן אשאל אותו/ה, אשאל אותה/ו ישירות ואברר אם אכן רצה ליצור דיון בין קצוות פוליטיים? ולמה?

מה שאני בטוחה בו זה שאני ש ו נ א ת מניפולציות מסוג זה. תמיד אעדיף שיח תרבותי מאשר שילהוב רוחות, שגורם להקצנת עמדות של שני הצדדים. התבצרות בעמדות קודמות איננו שיח ציבורי בעיני. בעיני זהו שילהוב רוחות שאפשר לדעת את תחילתו אך איך לדעת להיכן יוביל. סוג של מלחמה. היפוכה הגמור של האמנות.

ומכיוון שהאמת אף פעם לא עשויה מקשה אחת, או צבועה בצבע אחד ויש לה גוונים אין ספור נראה לי שהיה זה אך מיותר לגרום לאנשים להתבצר בעמדה שחורה או לבנה (אני תמיד, אבל תמיד לבן, והאחר – תמיד יהיה השחור), כל המהומה מיותרת לגמרי, אלא אם בדרך נס ייווצר דיאלוג.

תשע המוזות במיתולוגיה היוונית
אוטרפה • קאליופה • קליאו • אראטו מלפומנה • פוליהימניה • טרפסיכורה • תאליה • אוראניה

מהי מוזיקה

http://www.eshelnet.com/OLD/var/www/html/Class/OritDueiv/Projects/2013/music/perek1.htm

למה לערבב?  אני שונאת תיאוריות קונספירציה, אבל במקרה הזה העובדות זועקות לשמיים. מישהו החליט ליצור כאן מהומה