B.logi

   אי שם,

מלב הר געש, צמח אי קטן,

התקררו הטרשים

באי המוקף מים סוערים

התישבו אנשים

שעוד רבות יסופר על אילו מכשולים

גברו בטרם היגיעו אליו בודדים,

חלושים אך חדורי ניצוץ חיים

   האי הוקם לתפארת יושביו,

איש ואיש היו קמים השכם לעמל כפיו

יחדים התאחדו לזוגות, זוגות הולידו ילדים, מנהיג קם לשכלל את בנייתם,

הוא השכיל להעצים,

להעשיר, להוריש,

שפע ותורה לילדים שגדלו על ברכיהם, שיבואו אחריהם.

שמח בחלקו הי כל איש.

   בשיבה טובה

הלך יום עצוב אחד

המנהיג הדגול לעולמו.

ימים רבים התאבלו על לכתו,

עד שראו כי ללא מנהיג

להמשיך לא ישכלו.

דנו, התלבטו, התווכחו,

ולא נמצא המחליף כמותו,

ביאושם כי רב חשבו כי יוכלו

להמשיך בחייהם כפי שצלחו

עד כה

   יום אחד קם אדם ואמר

'' לא ייתכן כדבר הזה,

אמנם חיינו מתנהלים,

אבל אם נצטרך להחלטות קשות,

אם נצטרך לגבור על הגלים,

אם יפלשו קנאים

לרכושנו נזדקק למנהיג

וטובה שעה אחת קודם,

   הן צריך להיערך "

רבים היו הוויכוחים,

מועמדים הוזכרו שמותיהם

אך לכל מועמד

נמצא איזה אדם

למצוא בו פגם

אחד נזכרו כי עשה............

שני שאמר ......

שלישי שרצה ..........

   ישבו לטכס עצה

דבר נפל בסופה.

על בחירות חשאיות הוחלט,

שאיש יציע מועמד כראות עינייו,

ייספרו הקולות,

המקבל את רובן יהיה המנהיג

לארבע השנים תמימות.

   ברוב זעום נבחר מנהיג

שלא היה מקובל על רובם,

המועמדים שליטים בעיני רוחם

לא יכלו לסבול את הצניחה במעמדם

לחשו שמועות מחדרי חדריו

הסיפורים עברו מפה לאוזן,

במפגשים חברתיים

ובכיכר.

   נאמני המועמדים שמאסו בעבודה,

בעיני רוחם, שהזו עצמם בתפקידם,

שיגרו שליחים

לתלות שלטים

בהם יסופרו מעלליהם

של הזוג המדובר

… לפי המסופר

 

   קבוצות נאספו סביב המודעות,

ליגלגו וצחקו למראות

רבים זעקו חמס, קיללו הדמויות

היו שהאשימו אותם בבטלה שגברה ,

אחרים בקוצר ידם

למצוא לעצמם מחסה ליום הקרה.

והמהומה רק הלכה וגברה,

   לפתע פרצה קריאה:

” ראו את תסרוקתה ...

צחק השני: “ ראו את שימלתה !

צעק שלישי: “ שימעו מה אמרה לפני שעה !

• : “ שמעתי ! כן !

  גם ראיתי בידה ...

  כוס יין חצי מלאה !

• : “ שמעתי מפוארת הייתה !

  המסיבה בביתה !

   ופתאום :  “ הס !

הושלכה דממה

" הניחו אישה ! " קרא

" הראיתם את דמותכם במראה ?

את עצמכם אתם דוברים

הביטו בהשתקפויותיכם

בחלונות הראווה !

לאספסוף נדמיתם

אוי לבושה "

   ובכה מרה

   הצפיה בסרט 'וויפלש' העלתה בי זכרונות ותחושות ששכחתי מקיומם. תמונות מהימים הראשונים שלי במקהלה צפו בתוכי.  למקהלה היה אז ותק של 25 שנים, אני הצטרפתי כשילדי עזבו לעיסוקיהם ולבניית חייהם. הייתה לי הזדמנות יקרה מפז להגשים חלום. המקהלה עמדה אז לפני הופעה חשובה, תחרות או משהו, ולמנצח, המלחין והמעבד היה חשוב הדיוק המירבי. הוא אסף בנפרד קבוצות קול, הופעתי לחזרות של הסופרן, לא ידעתי מה מצפה לי. לאחר שירה משותפת, הוא עצר בסימן קל, וביקש מכל אחת לשיר פיסקה בנפרד. ככה. סולו לאויר העולם.

   נחרדתי. וכשהיגיע תורי שרתי וזייפתי כהוגן, הוא אמר לי 'את אל תשירי' הוא אמר לעוד אחת את אותו המשפט. כשהוא נתן סימן לקבוצה להתחיל לשיר את הפיסקה - שרתי דווקא. הרי כבר לא היה לי מה להפסיד, ידעתי שאני בתור 'לעוף', אבל גם ידעתי שבקבוצה אהיה פחות חרדה ואשיר נכון. 'טוב אני רואה שאת שרה', הוא אמר 'אז תשירי'. שרתי. האחרת לא העזה לשיר 'דווקא' ואכן עפה מהמקהלה.

   אני נשארתי במקהלה 13 שנים תמימות, יצרתי קשרים נפלאים עם המנצח הזה שהביא את המקהלה לשירה בגבהים נשגבים, העיבודים שלו למקהלה היו משאת נפש, כל חזרה הייתה חוויה, כל מפגש היה כיתת אומן. הוא היה מוסיקאי גאון ואנחנו הירווחנו. גם כשלא הופענו על במות.

   נזכרתי גם איך היה מתעצבן בחזרות. הוא שאף לשלמות, וכשהיה צריך ללמוד שיר חדש, וקבוצת קול היגיע תורה ללמוד שיר היה צריך להתאמן בניפרד, השאר ממתינים בדממה, ואוי למצייץ. אם לא שרו נכון, היה המנצח מתעצבן, רוקע ברגליים, אבל אנחנו המתנו בחרדת קודש. לפעמים היינו צריכים לשיר בנפרד, קבל עם, שנאנו את זה, הזדהינו זה עם זה, ריחמנו זה על זה.

   יום אחד שמתי לב לעובדה שהוא חושב שהממתינים חסרי סבלנות, ושהם ממתינים בדממה אך חסרי סבלנות ומשועממים. בדחילו ורחימו, ניגשתי אליו בהפסקה, ואמרתי לו עד כמה אני נהנית לשמוע כל קול בנפרד ואחר כך את מיזוג הקולות. הוא אמר 'כן...כן... ההתמזגות של הקולות...' מאז הוא לא התעצבן בחזרות.

   אבל בסרט וויפלש' הסיפור לא מסתיים באפיזודה דומה, המצב שם מחמיר הרבה יותר, המנצח בסרט אכזרי ופוגע עד כדי חולניות ליבי יצא אל הצעירים שניגנו בחרדה. אי אפשר לנגן ככה חשבתי, שהרי המוסיקה אמורה להביא להתרוממות הרוח עד שיידבק בה כל שומע, עד שתורגש אחדות עם הקהל והיקום כולו. זה רגע נשגב שלא יכול לנבוע מחרדה, חשתי כאילו זו אני שם ליבי יצא אל הצעירים השאפתנים בסרט, אוהבי מוסיקה המוכשרים שרצו להתקדם ולהיתמקצע. הוא עלב בהם ללא רחם, על צורתם החיצונית, מוצאם, על נטיותיהם המיניות, זה כבר לא הזכיר לי את המתעמלות הרוסיות הקטנות ורקדניות הבלט שם שבוהנותיהן מדממים (לפי המסופר) זו הייתה התעללות.

   הצפייה בסרט העלתה בי תחושות קשות, כאוהבת מוסיקה וג'אז הפריעו לי הקטיעות במוסיקה, בכל פעם רציתי שימשיכו לנגן, רציתי להשתלב במוסיקה, ההפסקות ברצף הפריעו לי כמעט פיזית. אני מבינה עכשיו שזו הייתה הדרך של הבמאי, ושהיא הייתה נכונה וחיונית לסיטואציה ולסיפור, להביא את הצופה להשתתף.

   ג'אז לא היה לאורך הסרט לא היה אילתור, המוסיקה נקטעה רבות, לא היה תיפוף אמיתי, היו קטעים שהיו אמורים להביע וירטואוזיות רגש. גם מוסיקה אמיתית לא הייתה שם. רק בסוף הסרט זכיתי לשמוע את הג'אז הזה, את האילתור, את ההתמזגות המצופה. אז ניזכרתי בשמו של אהוב נעורי, בשמו של ג'ין קרופה הגדול מכולם, ובנגינתו שחזרה להדהד בתוכי ימים רבים אחר כך.

   לא אסביר כאן את נקודת המפנה, ואיך פתאום נשמעה נגינה מלאה ונשגבת בסרט, זוהי הרי מהות העלילה, אוסיף רק כי בשלב מסויים הופתעתי לשמוע את המורה המוכר לנו מקודם כמתעלל - פורט על פסנתר ברגש, בעדינות ובכשרון כאילו היה אדם אחר.

ג'ין קרופה

ג'יי קיי סימונס, זוכה האוסקר השנה, לתפקיד המשנה בסרט "וויפלש"

   אמש כשצפיתי ב'אנאליסט' עם מתן חודורוב חשתי כאילו אני חוזה באבסורד אם לא בשיא הציניות. התוכנית דנה בחברות הארנק. "חברת הארנק" היא שיטה שבה ניתן, בחסות החוק, להתחמק מלשלם מס אמת: "חוקי אבל לא בטוח שמוסרי" לדברי מתן חודורוב.

שר האוצר האחרון שלנו, יאיר לפיד, היה גם הוא בעליה של חברה כזו. לפיד : "אני לא מנוע צמיחה ואפילו לא מעסיק אף אחד פרט לעצמי... אני שואל את עצמי למה המדינה מעניקה לי פרסים שלא ביקשתי... בזמן שהמדינה ממשיכה להתעלל בחלשים... “

   לפיד היה אמנם ער לעיוות וב 2012 ביטל את חברת הארנק שלו ומתן חודורוב טוען שלפיד הוא לא האיש הרע בסיפור, אבל לי זה נראה כאילו הקדמת הבחירות ( את ה'פוטץ' - מישהו זוכר ? ) אצה לו יותר מתיקון העיוות

NEWS.NANA10.CO.IL

תחקיר אנליסט חושף: חברות הארנק של בכירי המשק, המסדרות להם תשלום מס נמוך

   כשראיתי ברשת, בפייסבוק למען האמת תמונה מייצגת של הסירטון הזה https://www.youtube.com/watch?v=qhbyRb8fu44 הבנתי במה מדובר. מהכותרות, וחסכתי מעצמי צפייה.

   התגובה הראשונה שלי, ביני לביני הייתה : 'מי שונא את מי יותר ? הקיצוניים משמאל את הימין או להיפך ? ' אפילו רשמתי את התגובה הזו, בצר לי, באתר החדשותי שפרסם אותה. לא יכולתי לשתוק, לא יכולתי לעבור על זה לסדר היום, אינני יכולה להתעלם מביטויי השנאה האלה שסופם מי ישורנו.

   ואני ממשיכה לתהות, ולהתייסר, ולשאול את עצמי מה גרם לביטויי השנאה, למה קיצונים מימין חושבים את הקיצונים משמאל לאויביהם ומשווים אותם לנאצים שפגעו גם באלה וגם באלה, ומדוע הקיצונים משמאל, אלה המחרימים, מוציאים את קיצפם על אחיהם כבנות היענה הטומנות ראשן בחול ולא מוכנים לראות את התמונה המלאה, שמים עצמם כהומניסטים, מקצינים את הימין במחוותיהם עוד יותר עד שחלילה הנבואה תגשים את עצמה והלהבות יגיעו לשמים.

   אני יודעת שאני לא לבד בתחושות האלה, אמש בקבוצה חובבים, חוג ספרות, מצאה המרצה את החבורה אוהבת הספרות, אנשים שהתכנסו באופן אקראי לגמרי, נפולי פנים, היא שאלה אותנו מה קרה? מה נמיכות הרוח הזו? נושא הבחירות עלה, פניה נפלו גם, ואז אמרה :”בואו נעזוב פוליטיקה, נמשיך בענייננו".

   הייאוש, תחושת המיאוס, הבושה, התחושה שאיש לא מייצג אותי ב'סואו קולד' דמוקרטיה שלנו, פגה אט אט כשפנינו לנושא לשמו התכנסנו.

   ואני שואלת, עד כמה תקצין מפלגה לפני בחירות, כדי להראות את פניו המוקצנות של האחר? עד כמה ידברו אלינו ב'שחור ולבן' וילבו קיצונים מכל צד?

   האין פלג באוכלוסיה שיכול להתהדר במעשיו ? רק באמצעות שלילת האחר תבוא ישועתו ?

   ומפלגה ששמה לדיגלה את העבודה והכלכלה השיוויונית, מדוע תגייס למסע הבחירות שלה צוות פירסומאים יקר להחריד ? מדוע לא תתרום הכספים האלה לנזקקים ? כספי מיסים יקרים מתמסמסים על תעמולות שנאה של הפרד ומשול, המציאות אפורה, רבת גוונים ההקצנה היא קריקטורה מעוותת רעה ולא חכמה של המציאות הזו

את עצמנו פינקנו בקפה.

לצל עץ, ישבנו,

בדרך לאי שם,

עת עצרנו לתידלוק,

בלב ישימון, 

מתוך פינת אדם הקטנה,

שפע ציבעוני קורץ ומפתה

ריחות קפה מהביל ומאפה

המשב הקל שריחף לעברנו

נהמת דרכים שקטה,

לא בלע את הבחש העליז

של העלים מעל

את ציוץ הציפורים כל אחת בתורה,

כאילו מספרות זו לזו חוויה עליזה,

שירת הטבע

כה מתוזמרת ומרנינה.

                         _ _ _

   שתוקים מחויה מרטיטה

   שבנו עורגים לאותה הפינה

   שלל השפע בפינת האדם

   סינוור את עינינו המושפלות

   לקרקע

   צופרים צרמו,

   עורב קרע עוד פיסת שלווה

   מהומה נשמעה

   מתוך העלווה.