או - סינדרלה נישאת לנסיך אקדמיה
פרט לכתוב על עטיפת הספר, לא קראתי עליו דבר, אפילו לא סיימתי אותו אבל הצורך לשתף בתחושותי לגבי הספר העוצמתי הזה משתלטים עלי
על הספר הזה אני מוצאת את עצמי משקיפה בכמה דרכים, אם בדרך החמלה, העוקבת אחרי ילדה כלואה שלא על דעתה, להעריץ את יציאתה לעולם, לגילויו, לראות את העולם החדש עבורה דרך עיניה, העולם שאולי מובן מאיליו בעינינו כאילו הוא האפשרות הבלבדית לחיים בריאים ופוריים.
אני מנסה לבחון את הסיפור שלה במבט על - כמו בנוסחה של המעשייה העממית, של סינדרלה למשל, היא גדלה בכלא על עבודה עבדות, צניעות, היא מרופטת שנתקלת בדרך נס בעולם הידע אותו מייצגת ההשכלה הפורמלית, בסופה של הדרך היא "נישאת" לאקדמיה ומוצאת בה את אושרה
אפשר לראות בהוריה כהתגלמות ההשפעה השלילית עליה ועל אחיה, שיש ללמוד מסיפורה שצריך להיכנס לתאים כאלה ולהציל את הילדים האלה מגורל מר כי לא יוכלו לעשות זאת לעצמם ובעצמם, ואז להקיש מכך על כל חברה סגורה, להתנשא מעליה, כאילו אנחנו והחברה שלנו הם ורק הם האלטרנטיבה לחיים האולטימטיביים.
אבל אני רואה בסיפור שלה דברים נוספים, היא אמנם קיבלה תמיכה נפלאה מאנשים בעולם שבחוץ, שעזרו לה לצאת מהעולם הסגור של משפחתה, אבל לולא הכוחות, הידע העצום, המיומנויות והנסיון שקיבלה ממשפחתה לא הייתה יכולה להתמודד עם כל כך הרבה שינויים, ולהסתגל לתוך החיים החדשים שבחרה לעצמה
לפעמים, מבט אחר על סיפורה, הדבר נראה לי דומה לכל מתבגר שמגלה את העולם החיצוני למשפחתו שעד עכשיו הייתה כל עולמו - שכדי לצאת לדרך עצמאית צריך להתנתק מהוריו, הוא לא יודע איך, הוא בטוח שעליו למחוק את כל עברו, את משפחתו שגדל וצמח בתוכה - להתכחש למשפחה התובענית ומסכנת החיים הזו כדי לבנות את חייו -
רק אחרי שהוא מגיע ליעדו והוא מפויס הוא מסוגל להביט לאחור ולראות במה דו·שן והושקה ועל ידי מי לאורך כל ילדותו. ואולי גם לסלוח
במבט מקרוב, אביה היה אכן טוטאליטרי בדרישותיו שהיו לרוב מושפעות מדעות נחרצות על העולם ואלוהיו. הוא היה טוטאליטארי עד כדי סכנת נפשות, ואילו אימה נראתה ככנועה משלימה ומסכימה עם הדרך, אבל בתוך המציאות הבלתי אפשרית הצליחה להמציא את עצמה.
המשפחה, האם, אחיה ואחיותיה חיו בתוך סוג של טרור אידיאולוגי לפעמים אחוז במציאות, לפעמים מנותק ממנה לחלוטין, אבל הטרור יושם בצורה של הטפות, די בנועם הייתי אומרת אפילו, ועל כן גם דואלי בהשפעתו, היה קל הרבה יותר לצאת מהמסגרת הזו לולא הדרך בה נעשתה. ויש גם את ההיבט הפסיכולוגי, אבל ההיבט הזה אינו דומיננטי ובחכמה אינו משתלט על שלל ההבטים והתובנות של הספר
(ואם אני בוחנת את הסיפור לאור קו התפר הבריאותי והאפוקליפטי ההזוי שנקלענו אליו היום, המציאות נראית פחות ודאית, היא מתעתעת והאבא הדומיננטי הזה נראה פתאום קצת פחות הזוי)
ויש גם נקודה יהודית, והיא מכמירת לב
טארה מספרת את סיפורה בגוף ראשון, בכשרון תבונה ומודעות היא מתארת את השלבים בהם התנגשו נאמנותה למשפחה ולדרכה בעולם החיצוני, על ההתמרדות ההשלמה ועל החמלה. הספר הוא גם מסמך חשוב, יש בו קיצוניות כמעט מיתית מצד אחד ויחד עם זאת הוא אוניברסלי במובן של יחסי הורים ילדים, ובסיפור ההתפתחות וההעצמה האישיים שלה.
https://simania.co.il/bookdetails.php?
item_id
8
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
