אינני נוהגת ואינני אוהבת להגיב 'מהמותן' אבל מרגע שקראתי את הפוסט של מריאט אינני מוצאת לעצמי מנוחה

עוד לא התאוששתי מסגירת מעריב שהייתי מחוברת אליו מיום שלמדתי לקרוא, שלימד אותי כמעט את כל מה שאני יודעת ובראשי מתרוצצות עדיין מחשבות קונספירציה, שהן תתהליך של פרידה ואבל:

1. הכחשה

• פניה לגורם על אנושי

• חיפוש הסברים, אשמים

• תחושת אשמה

   

• 2. כעס

• 3. עצב עמוק

4. השלמה,

 

עוד אני מתפללת לחייו של הערוץ הראשון, עודני בשלב הראשון של ההכחשה, מנסה להבין למה? למי יש אינטרס ? איך זה שהארץ חבר לידיעות (דה מראקר) מדפיס של ישראל היום ( בהוצאת הדפוס שלו) שהוא בעצם עיתון תואם מעריב, זועק מולי בפייסבוק מאמר המערכת של ישראבלוג שכתבה מריאט ואני מתחילה לחוש כאילו

The Fugees - Killing Me Softly With His Song - YouTube

1.  

    

www.youtube.com/watch?v=oKOtzIo-uYw‏

ומשתובבות בי מחשבות, שאולי איזו יד מכוונת מנסה להרוג את השליח, שאולי מישהו חושש שתקשורת מאוזנת שמדווחת אמת – מסוכנת לו, ומשתמש בחופש שמציעה הדמוקרטיה לרעה, מוצא גורמים בעלי כוח (הון?) לסתום פיות שיזיקו להשקפת עולמו כביכול.

ושוב משתלטות עלי מחשבות על מי שמחזיק בעצם את התקשורת, ומי שקובע בעצם את סדר היום התקשורתי - המפרסמים,

ואני פונה אליהם בבקשה: אנא שימרו על התוכן, אנא, דאגו לאיכות, אנא אל תזלזלו בשאיפה שלנו להתרומם מעט מעל הבלי היום יום, סימכו קצת יותר על טעמנו האמנותי, על אנינותו והפסיקו להאכיל אותנו מהReady-Made המעובד והלעוס הזה, שכל כך זול לקנות ולבלוע, שהרי נוכחנו שהוא משמין את הגוף - אבל לא את החלקים הבריאים שלו, שהוא ממכר, ממסטל.

היה אתה המפרסם הראשון שלא נופל בפח, למד מזה שהיה לו האומץ לצאת נגד תעשיית האופנה ובאמונה התפלה וההורגת שלה שדוגמנית רזה מוכרת, למד מ עדי ברקן שיצא להציל את הדוגמניות וחקיניותיהן שהירעיבו את עצמן למוות עבור תעתוע.

אינני נוהגת להגיב מהמותן, ואני נוהגת להקדיש את השבת למשפחה הפרטית. היום התגייסתי למשפחתי החשובה לי מאד גם היא - לישראבלוג

העצומה למען ישראבלוג

http://www.atzuma.co.il/blogimisraelim

בטעות פרסמתי הפוסט פעמיים,

אז אני מוחקת אחד מהם

והנה התגובות מהפוסט התאום:

אתכם הסליחה דפנה ושושארק

ב.לוגי

תגובות לקטע: keeling me softly  הוספת תגובה חדשה

The Shawshank Redemption (האתר שלי) , 18:26 29/3/2014:
אני מקווה ופועל לטוב - שכן חשוב עד מאד מקום זה עבורי - ואת יודעת כמה... 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

אוגניה (האתר שלי) , 22:38 29/3/2014:
אוי מאד

גם לי

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

  (האתר שלי) , 22:40 29/3/2014

הסיפור סובב סביב דמות מוכשרת, יש לו מבט מפוקח ידעני וענייני על העולם, הוא חרוץ ומתרגם את חריצותו לחיים נוחים.

הוא אוהב נשים, לא נקשר לאף אחת ומנהל מערכות יחסים מקבילות, למרות זאת המראה החיצוני שלו לא מצודד ביותר, הוא נמוך שמנמן ומקריח.

הוא לא מוכן לדאוג לסדר או לניקיון של סביבתו האישית אבל אוהב להתפזר עם חפציו במקומות מסודרים ומעניקים ותמיד מצליח למצוא כאלה.

הוא יודע ליצור קשרים חברתיים אך לא קשור לאיש, הוא איננו מבטא רגשות, אפילו לא כלפי עצמו, הוא אף פעם לא מאושר או אומלל, שמח או עצוב וברוב כישרון והתמדה תמיד יודע להשיג את שחפץ בו. הוא יודע לגבור על מכשולים וכחתול תמיד יחזור לעמוד על רגליו.

אז מה כל כך מרתק בדמות הזו? הוא הרי לא מעורר אמפתיה או הזדהות – רק דבר אחד ייאמר לזכותו - הוא מחויב להצלת הכדור ולכן, למרות האנטגוניזם שהוא מייצר כדמות ספרותית, (שהרי סובביו לא ערים לאדישותו כי הוא מצליח לשחק את המצליח) אני נהנית בינתיים מהכתיבה העילית, הסטירית והמצחיקה לעיתים עד דמעות, של הסופר המשובח הזה.

מייקל בירד מעורר סקרנות, מעניין אותי אם יצליח בחייו המנוכרים, יחד עם זאת אני מקווה שמחוייבותו לכדור נושאת עימה איזה צורך, איזו נאמנות שאולי חבויה בו, רגשות רדומים שיפרצו סוף סוף מתישהו, שיתברר שהוא לא רק מוח.

 סולאר איאן מקיואן

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%A8

אמנם סגרו את מעריב, ומאיימים על סגירת הערוץ הראשון, אבל שלי הזכירה לי שהצחוק בפורים הוא מצווה

אז הרגשתי מצווה ומיכיוון שהוא גם יפה לבריאות, בחרתי להציע תחרות:

• תחרות הבדיחה הקורעת

   

• תחרות בעל החיים המתחפש

לקינוח הוספתי כמה דברים - את הקטע הספרותי שהכי הצחיק אותי, את הקטע שמצחיק אותי כל פעם מחדש, ואת מסיבת הפורים הכי שנונה בשכונה

הבדיחה שהכי 'קרעה' אותי

בחורה נכנסת לחנות מכולת, ובוחרת לחם אחד, קרטון חלב אחד, אבל של חצי ליטר, קרואסון אחד,,, וניגשת לקופה

מסתכל הזבן המאוכזב ושואל:

• “ תגידי, את רווקה?"

• 
  

• "כן" עונה לו, “איך ידעת?"

• "את מכוערת!"

בדיחה מצחיקה תשמח את פושקין:

וזה מה שקרה לבדיחה לא מצחיקה:

בהצלחה

@ @ @

התחפושת הכי מוצלחת של בעל חיים

 ps://www.facebook.com/photo.php?v=665461450193306

בהצלחה

@ @ @

קטע ספרותי שהכי הצחיק אותי

לפני כעשרים שנה זכה ביירד בפרס נובל לפיסיקה, זה הספיק לראש ממשלת בריטניה להעניק לו משרה ולבנות לו אתר לפרוייקט "קולולו" לחיסכון באנרגיה. הוא נשוי פעם חמישית אחרי שבגד בארבע נשותיו, עכשיו הוא בן חמישים ואשתו פטריס בת שלושים ומשהו בוגדת בו, אבל הוא לא יכול לחשוב על משהו אחר, והוא גם מנומס:

הוא נכנס לחדרו, וכששמע שהיא מגיעהה הביתה, הוא החליש מעט את קול הקריינית, וענה לה בקולו משפט מהרצאתו, ושוב הגביר קול הקריינית ושוב ענה,

אח"כ נכנס למקלחת,

יצא התלחשש עם עצמו, והוסיף בידיו טיפופים על המדרגות, וכל זאת כדי שתשמע ותקנא ואולי ככה יפתה אותה לחזור אליו

אהובה המשפץ היכה אותה, וביירד רוצה להראות לו מה זה, הוא נוסע לשכונת המשפץ נעול נעלים שיגביהו את 168 הסנטימטרים שלו, נעמד מול המשפץ ומתכנן בעיטה, אבל המשפץ רואה את התכונה, כי הוא מומחה באמנויות לחימה, ומצליח לסתור לו ואומר: “ בפעם הבאה זה יכאב"

בירד חוזר עם אזניים מצלצלות למכוניתו וכשהמשפץ מתקרב, הוא נותן גז ובורח.

איאן מקיואן סלולאר http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=955997

הקטע המנצח את הזמן

מתי כספי - מוריס והיונים Lyrics

www.releaselyrics.com/2dd0/מתי-כספי-מוריס-והיונים/  

http://www.releaselyrics.com/2dd0/%D7%9E%D7%AA%D7%99-%D7%9B%D7%A1%D7%A4%D7%99-%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%A1-%D7%95%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D/

מסיבת הפורים הכי שנונה בשכונה 

פורים בכור האירני - mako

www.mako.co.il/tv-erez.../8be30e0f779a4310?...

כל המציל

אני גרגר החול

חברתי לידידי

והיינו ללבנה

לבניין

אני הפרפר,

חסר המשקל,

ימי ספורים, אך הנעתי גל רוח קטן,

חברי התאספו אלי

נשבנו גלים שיצרו

אקלים

אני התא,

נקשרתי לתאים דומים, שונים,

טובים ורעים

חכמים ופחות

היינו לגוף

שלמד וזכר

שחשב ובנה

שרגש ויצר

את שיישאר

"הוצא אותי" אמר הגרגר - ולא היה הבית,

"רסס אותי" אמר הפרפר – רוח וגשם אין

"חסל אותי" אמר התא

והותרת חלל

כי חלק מהעולם אני

כגרגר וכפרפר -

כתא חי שחבר לעולמי,

שלולא חלק לפירורים כמוני

לא היה מתהווה

ולא היה נשאר

       - ...ואיך הייתה מסיבת ההפתעה?

• - היו מעט חברים קרובים היא כל כך שמחה, סתם ישבנו ודיברנו עד מאוחר, אבל היה כיף

   

• - את מזכירה לי את ימי הבילויים שלי, בלי טלויזיה, בלי טלפון, והבילוי  העיקרי היה לשבת בבתים של חברים לדבר ולהתכבד (קראו לזה אז 'להעניש', את מי 'מענישים' היום? אצל מי יושבים היום? - היינו אומרים) וזה היה הבילוי הכי מהנה שאפשר לחשוב עליו, שום שואו מרהיב לא ישווה לו.

• 
  

• - כ-ן... וואלה...

   

• - ומה שלומו שם בחו"ל?

• - דיברנו בסקייפ' עד שנרדמנו...

   

• - ההההההה... - ואיך התעוררתם?...

• - אני התעוררתי עם הפרצוף על המקלדת

• - ההההההה

איך הבנזוג התעורר כבר לא שמעתי. הדברים נבלעו בצחוק שלי

• - יהיה לכם מה לספר לילדים

• 
  

• - כ-ן ... הם כבר ישגרו את עצמם, ואנחנו נספר להם אי-זה כי-ף היה פ-עם, איך פעם ההורים שלהם דיברו דרך מכשיר גדול ומסורבל כזה ...

                                           ____________

                                                ________

אני כל כך רוצה שיהיה להם טוב, שלפעמים אני שוכחת שאפשר לסמוך עליהם, שידעו למצות את מה שיש עם מה שיש, שטכנולוגיה היא לא תמיד קרה ומנתקת, שאפשר להיות מחוברים, מתוקשרים, קרובים ולנהל דיאלוג קשוב גם באמצעות החידושים,

 שהחידושים לא תמיד מרחיקים, הנה, גם אני מצאתי דרך נוספת של קירבה כאן בבלוג, כשהמסכה מגלה גם כשלא רואים פייס טו פייס, ואפילו כשלא מכירים, אבל בעצם מכירים יותר מאשר את המכר