B.logi

     אני קוראת על האישה שסבלה מאד בילדותה, הסבל השאיר בה חותם בל יימחה, היא לא מסוגלת לשכוח.

     הפוגע הוא אביה שהיה אמור להוות דמות מגוננת ומחסנת מפני העולם, התחושה של לא מוגנת, חשופה לכל רוח השתרשה בה עקב כך אבל היא כבר בת למעלה מחמישים שנים, יש לה ילדים, הילדים למדו ליהנות מהסבים, הם נקשרו זה לזה, אז למה היא ניתקה קשר עם כל המשפחה שלא מצליחה לפייסה ולהסכים עם תחושותיה.

     יש אמת בתחושותיה, אבל מה יצא לה מהנתק הזה ויותר מכך - מהפירסום, היא נותרה כשהייתה - לא מוגנת וחשופה לביקורת - זה רק מחזיר ומחזק את עמדת המוצא שלה, אבל יתרון או רווח אני לא מוצאת כאן, ואם הייתה רוצה להציל נפש ואפילו נפש ילד אלמוני אחד כדי להציל עולם, הייתה צריכה לחשוב קודם כל על ילדי משפחתה שלה

     גם #משכילה פירסמה את כל תהפוכותיה שלה בתוך משפחתה, הסיפור באמת קשה ומכמיר לב. בשני המקרים. גם של #עוז וגם של #וסטאובר אבל מה הועיל הפירסום, וקודם כל לנפשה של #טארה_וסטאובר ? אנחנו למדנו עליה, על המורמונים, על הפסיכולוגיה, על השיקום שלה על התחושה של הילד הלא מוגן שתתקבע בו לכל חייו, אך עצם הפירסום בפנים גלויות, לא חיסנה אותה, אלא הפכה אותה לחשופה עוד יותר, ולא רק אותה - גם את כל משפחתה

     לטעמי מי שרוצה באמת ללמד בלי להפיל חללים בדרך, יפרסם הכל כסיפור דוקומטרי אך בשמות בדויים, בלי להצביע ולהכפיש בראש חוצות, כי לטעמי כאשר אדם מכפיש את משפחתו הוא מכפיש גם את עצמו ואנחנו אם נקרא את הסיפור הדוקומטרי אך בעילום שם את עלילות הילד ומשפחתו נתרשם מהסיפור, אם הוא כתוב היטב ניקח מה שניקח מהלקח הנלווה - בלי לפגוע (בתגובות על הנקרא, בלי לנקוט עמדה) ובלי שהכותב/ת תמשיך להיפגע, כך  עשתה אלנה פרנטה סידרת הספרים שלה שנחלה ב #החברה_הגאונה

     וטוב שכך נהגה. בדרך הספרותית מלחמת האחים התוך משפחתית לא תהיה חשופה לכל רוח, ואם במלחמת אחים מדובר, ואפילו היא מילולית, לא לחינם נבחר המונח #מלחמת_אחים אצלנו כמטאפורה למלחמת אזרחים, מלחמה כזו ואפילו היא מלחמה מילולית כשכל מחסומי הכבוד כבר נפרצו, והיא הפכה אלימה מילולית -אין בה כל רווח לאף צד מהניצים המתווכחים ויכוחים אידאולוגים שזולגים להכפשות, כל אחד אולי יזכה בנקודה על כל קרב מילולי קטן אבל בטווח הארוך יפסידו כולם

________________________________

שאולי ואירנה מנמקים מלחמת אזרחים: 👇

הבדיחה - על חשבוננו

https://makostore-vh.akamaihd.net/i/SHORT/TV/Programs/Eretz/S18/EP/14/eretz18_14_06_shaulli/eretz18_14_06_shaulli_,550,.mp4.csmil/master.m3u8

_______________________________

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=207389514343056&id=172455007836507&anchor_composer=false&ref=page_internal

     לאחרונה שמתי ליבי לכך שמוצרים שונים, ובמיוחד מוצרי מזון מתהדרים במה הם לא, או שהם ללא גלוטן, או ללא לקטוז, או ללא נתרן או ללא צבע מאכל מסוים או ללא חשש מחלבון מהחי ו/או ללא שומן, ואז אני מוצאת את עצמי נמשכת אליהם כמו מגנט, מסירה מהמדף ורק בבית אני שמה לב שאמנם במוצר ללא הלקטוז דווקא יש שומן, במוצר ללא השומן יש צבע מאכל, במוצרים ללא הגלוטן וללא חשש לבשר מן החי יש דווקא שומן טראנס, ובנוסף גם חומרי שימור, ומאז שהבחנתי בדבר הקנייה קשה עלי יותר כי אני מוצאת את עצמי מעיינת באותיות קטנות במהלך הקניות כאילו אני בספריה ולא במכולת

     גם לקראת הבחירות הקרבות שלי אני מוצאת את עצמי שומעת את העומדים לבחירה מצהירים כי ומפלגותיהם יפרסמו את עצמם כ- לא ... משהו, הם מבטיחים שלא יעשו קואליציה עם ההוא, שאינם כמו האחר, ומתעקשים לעסוק רק במגרעותיו של אותו אחר ואוזני כבר כל כך נאטמו לדברי השלילה עד שלא נותר בי שום שביב של תשוקה לקרוא את האותיות הקטנות במצעים שלהם

       בנושא המזון אני עדיין יכולה להסתפק בירק והפרי הטרי, ללכת לשוק הצבעוני והחי, לבחור מתוך השפע ובבית לקלף אותם ולקוות שחומרי ההדברה לא נספגו בהם, בנושא הבחירות - כבר אין מה לקלף, כולם קילפו את כולם, כל המועמדים צרובים באותה מידה, חשופים לפגיעה מכל מגע ללא מגן לגופם והמראה - בלשון המעטה - אינו מושך, וההתלבטות כבר אינה במי לבחור אלא אם לצאת לבחור בכלל

https://images.app.goo.gl/8qKhA4nMGti8yBqZA

-

קול הטור - "הלך" לי התיאבון לאחרונה שמתי ליבי לכך שמוצרים... | פייסבוק

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=201515841597090&id=172455007836507&fs=5&focus_composer=0&ref=page_internal

     ביני לבין עצמי החלטתי שבכל יום רביעי בשבוע אעדכן את הטור שלי

     אבל ברביעי זה לא בער בי שום נושא שכפה עלי את רצונו להתפרסם - אז החלטתי לוותר ולדלג

מה שלפעמים אני הייתי מצפה ממהדורות חדשות בטלויזיה שכל כך חשוב להן למלא את השעה וארבעים וחמש הדקות שהקציבו לעצמן עד שהן מאביסות את עצמן ואותנו בויכוחי סרק לעוסים לעייפה.

     אם הייתי הם, הייתי מתמצתת את המהדורה ומשמיעה מוסיקה במקום

     אז הנה קטע שתמיד, בכל האזנה, מלהיב ומקפיץ אותי מחדש כאילו שמעתיו לראשונה

לבריאות

ובברכת רביעי שמח

צפייה ב-'Paganini: Violin Concerto No. 5 In A Minor, MS. 78 - 3. Finale - Rondo. Andantino quasi Allegretto' ב-YouTube

https://youtu.be/lp5kv_LQXlk

_____________________________

קול הטור - 💃➖ רביעי שמח ➖💃 ביני לבין עצמי החלטתי שבכל יום רביעי... | פייסבוק

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=196862578729083&id=172455007836507&fs=5&focus_composer=0&ref=page_internal

     כשאני רואה אותה בראיון הטלוויזיוני אני רואה דמות מכווצת, מתגוננת, ויחד עם זאת אמיצה ואוזרת כל כוח על מנת להזדקף

     כשאני שומעת את דבריה אני מצטמררת, ומנסה להבין מה מרגיש אדם שגדל בתחושה שהוא מטרד, אולי לא שנוא, אבל הוא משוכנע שהוא לא אהוב

     היא מספרת על אבא שכשכעס עליה הגיב להרמות הראש הילדיות שלה באלימות קשה ובדחיה, שאף פעם לא התנצל, לא לקח אחריות על חלקו בכעס ולא התוודה באזניה על אהבתו אותה, ועל אמא שלא מנסה לגונן, מתעלמת, וגם היא לא אומרת "אני אוהבת אותך אבל . . ."

     אני מנסה להבין באיזו אווירה היא גדלה כילדה ואני חושבת שאולי היא גדלה בבית לא מגונן מספיק, לא תומך מספיק, ללא חומל, לא מקבל אותה על הטעויות שלה, אינו מדריך, עוטף או מחסן בפני העולם

     אני מנסה לנחש כיצד, בניצי בגרותה, הוטלה למערבולות המציאות התובעניות והיא חסרת מיגון, חסרת מטען חיוני למסע החיים ושואלת את עצמי האם לנצח תחוש מתגוננת, מאויימת, כחשופית הזו שכל משב רוח, עלה נושר עלול לפצוע אותה, שבימים קשים לא תוכל לשאוב השראה שתהווה לה מזור

    ואני רק יכולה להעריץ את עוז רוחה למצוא תשובה, ולקוות ששירתה תהפוך איתנה ושבעוצמות ששאבה בעיקשותה ומהמעט שקיבלה - תוכל להיות - ולהווה השראה לדור חדש של הורים. ילדים ומטפלים

                                         _ _ _ _ _ _ 

ללא  עוגן

תיטלטלנה נשמות רכות

תיסחפנה

לים הגדול והשיריון

מחורר,

כל משב רוח

יפתח פצע

ישן

מי שאמור היה לעטוף ולחבק

פצע

מי שאמור היה לחזק -

פגע

נשמה עדינה לא בשלה

חשופה

כל משב קל

יצרוב בה

עטויה שיריון-העד-המחורר

מפני הפולשים

אך גם מהבאים אליה

בטוב

לנצח תשוט

נעה ונדה

על לא עוול

בכפה