B.logi

יָדוֹ שֶׁל הָאֶחָד

בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָצָר בַּיָּמִים

אוֹתוֹ שהכבידו שָׁנִים

אֲרֻכּוֹת

אָחוּז בְּזֶה שֶׁטֶּרֶם בָּשַׁל 

לִצְעֹד

אָחוּזִים זֶה בְּזֶה

נֶאֱלָמִים

מוּל אֹפֶק החולש עַל עַד

מֵאַיִן סוֹף נִפְעָמִים

כנמהלים בְּגַלָּיו

שְּׁקָפִים מְעַרְפֵּל

מְתַעְתֵּעַ הַיָּם

הַיַשְׁאִירוּ חוֹתָם

I AM A CHILD Tom Sierak 1950 American ageless images

מסעות לעולמות רחוקים ובידיוניים פותחים בפנינו את האפשרות למתוח ביקורת על החברה האנושית, והיות ואין לנו אלא את השפה שלנו ואת אוצר הדימויים האנושי האוניברסאלי שלנו, סיפורים פנטסטיים עד כמה שיהיו תמיד יבואו מתוך אוצר החוויה האנושית של בן האנוש שכתב אותם.

על אחת כמה וכמה, אם בן אנוש זה יודע להרחיק אותנו כל כך עד שאנחנו מתעניינים בגורל גיבוריו, נכנסים לעומק חווייתם וחווים עימם את החוויות.

כשלסופר יש את כל הנתונים האלה וגם הומור יוצא מן הכלל הוא יכול לומר לנו את דעתו על החברה האנושית בצורה חדה ביותר מבלי להסתכן בהעללות ופגיעות, הוא הרי כתב את זה על הקופים.

ובחברת הקופים יש שימפנזים, אורנג אוטנגים וגורילות ואפשר לזרוק עליהם הכל מבלי לפגוע וגם נשאר עוד קצת הומור עצמי וביקורת עצמית שהיא כל כך נוחה כשהיא על ה'אחר'. זה הרי לא אנחנו, זה 'הם'.

”בהיותם מנופחים, אפופי הדרת כבוד, פדנטים, חסרי מקוריות, נטולי ספקנות, דבקים בדעות קדומות, עיוורים וחירשים לכל דבר חדש, מעריצים של קלישאות שחוקות ושל נוסחאות מוכנות, הם מהווים את תשתית הסגל המדעי

בכל האקדמיות,

הואיל והם מחוננים בזיכרון מעולה, הם לומדים בעל-פה כמויות עצומות של חומר שקראו בספרים, לאחר מכן הם עצמם כותבים ספרים, ובהם הם חוזרים על מה שקראו, ועקב כך זוכים בהוקרה מצד עמיתיהם האורנגאוטנגים".

עלילת הספר הקצר, כ-147 עמודים, סוחפת ומעניינת, עם זאת הסופר משקיע הרבה מהידע שלו מעולם המדע, ובדמיון עתידני לא הזוי יותר מידי הוא ומחזיר אותנו לעצמנו.

ספר משובח. את הסרט לא ראיתי ולא אראה, כי לטעמי אין צורך בהמחשת יתר של הקוף מתנהג כאדם על מנת להבין את המסר, להיפך זה רק מרחיק את הצופה האסתטי מהסיפור ומפריע לו להתחבר לדמויות.

" זה נכון הבטחתי לזירה לעזור לך לברוח – הוא אומר – ואעשה את זה אפילו אם אצטרך לאבד את עבודתי כך גם אמלא את חובתי בתור קוף ”

כוכב הקופים - http://www.hasifria.org.il/gdera/heb/libbooks/libbook/?Id=2340197

כוכב הקופים  כשמדובר על שימפנזים, גורילות ואורנג-אוטנים אנחנו יותר פתוחים לקבל סיפור שיש בו הומור רב, ואיתו גם ביקורת חברתית

היום מצאתי בבלוג שלי בלון קטן אדום ליד האיקון  

הייתכן שישראבלוג ציין את יום הולדתו של בלוגי?

הוא נולד ב-16.5.2013 בשעה 17:22 טובה ומוצלחת

היום בלוגי בן 3

זר בוגונוויליות 

מי שחושב שבהפליגו בספרי המדע הבדיוני הוא בורח מהמציאות צפויה לו הפתעה. גודמֶן מאוכזב מהחברה בה חי, הוא מחפש לתקן בה תיקונים וחש חסר אונים כשאיננו מצליח. חבֵרתו לא מתרשמת מהיותו כה ישר דרך ונישאת דווקא למתנגדו זה שבחר להונות בהצלחה רבה את החברה אותה רצה לתקן.

בייאושו הוא הולך לבאר ושם בעודו מתנחם בכוסית שתיה הוא שומע סמוך אליו מישהו מספר על כוכב הלכת האוטופי.

הוא מעז לשוחח עימו, ומסתבר לו שהוא משוחח עם קברניט ספינת חלל בעבר שמספר לו על הכוכב בו הכל מושלם. וכאדם שרואה רק מה אפשר לתקן ושחוסר התיקון גורם לו אך סבל הוא מחליט למכור את כל רכושו ולהפליג בדרכים לא דרכים ובין כוכבים ופלנטות נידחות לכוכב האוטופי.

ואכן כשהוא מגיע הוא מתקבל בסבר ובנדיבות וכבר נמצאה לו כלה יפהפיה ("ז'אנה הסכימה עם כל מה שאמר, היה נעים לגלות שכל חריף בנערה יפה כל כך") ומוצע לו להיות שליט המקום.

אך הוא שם לב שהנשים לא מזדקנות בכוכב הזה כי הגברים מכניסים אותן למעין בועת זמן - והוא מאמין בשיוויון, והוא פוגש קבצן בתוך בלויי סחבות ונרעש הוא מתפלא שהרי נאמר לו שקיבוץ הנדבות הוא לא חוקי כאן, אז הקבצן מראה לו את מספר הרישיון שלו בתחתית הספל. וכששואלו מדוע הוא לבוש כך הרי העוני אסור, הוא עונה הקבצן שאלה בגדי העבודה שלו, כי כיצד יתפרנס בזיקנתו, ובבית היפה והמפואר שלו יש לו דווקא בגדים מהודרים...

מישהו שודד אותו ומסביר לו לפני שלקח את כספו שאכן אין בתי משפט ואין פשע זה לא אומר שאי אפשר לשדוד. שהוא חייב גם כי נשאר ללא מזומנים.

..."כן כן, אמר גודמן, התחיל להימאס עלי הפזמון החוזר הזה – אבל איך יכול להיות שאין פשיעה על טרנאי אם שדדו אותי?

 =זה מובן מאיליו, על טרנאי שוד אינו פשע.

- אבל שוד הוא תמיד פשע

=באיזה צבע הייתה המסכה שלו?

 גודמן חשב רגע

-שחור. היא הייתה ממשי שחור,

 המוזג הנהן בראש

 =זה אומר שהוא גובה המיסים של המדינה"...

סיפור העלילה החכם והמשעשע קולח ומפתיע עד סופו. זהו הסיפור השני בספר 'כוכב הקופים' שיצא לאור לאחרונה בהוצאת "ספרות יפה". ל'כוכב הקופים" אקדיש פוסט נפרד.

__________________________________________________________________

כוכב הקופים - http://www.hasifria.org.il/gdera/heb/libbooks/libbook/?Id=2340197

את הקטע למטה (שבטעות פורסם כפוסט קודם נפרד. אצבעי הייתה קלה על הקליק) קיבלתי הבוקר במייל. התחושה הראשונה שלי הייתה הזדהות, אבל אז נזכרתי ב'גבר החדש'. אני מכירה כמה זוגות צעירים שכאלה, שמדברים בלשון אנחנו (בהריון למשל), שהם שותפים בבית לכל דבר, שאין מלאכה שנראית נשית או גברית, ושאין מלאכת בית נשית בזויה על הגבר. 

שכששני בני הזוג עובדים מחוץ לבית, מלאכות הבית מתחלקות בין הגבר לאישה או ששוכרים עוד כמה נשים הביתה, אחת לטיפול בילדים, אחת לבישול, אחת לנקיון, ואז כל המשכורת של האישה הולכת לשם... טוב התפזרתי מעט...

ופתאום חשתי סוג של ארכאיות.

אומרים שאצל זוגות דתיים עדיין נשמרת הדיכוטומיה, אבל יש לי תחושה שלא, שאולי אצל החרדים, אבל שם באמת שאין לי דריסת רגל ואינני יכולה להעיד.

מה שמזכיר לי יולדות חרדיות שפגשתי בבית חולים שהתיידדנו כל כך, שאחת הייתה צעירה ממני והייתה זו לידתה החמישית והיא בכתה שאיננה יכולה יותר והיא יודעת שככה עליה להמשיך ויולדת אחרת, חרדית גם היא שהתיידדנו מאד אבל לא יכולנו להחליף מספרי טלפון כאילו היא גרה מעבר להררי.

עד היום אני מתגעגעת אליה.