את''חירות''קראתי טאבולה
ראסה כמו שאומרים,
זכרתי רק שהספר
הופיע די זמן ברשימת רבי המכר מה שתמיד
מוסיף לרזומה של ספר לטעמי,
גם עניין
ה'חירות'
משך אותי.
חירות,
הדגל של היהדות
והבשורה שלה לאומות העולם. ואם
הישגנו אותה,
את החירות
האולטימטיבית,
אז מדוע איננו
חשים בהאנחנו שואלים
את עצמנו?
זו השאלה שמעלה
פראנזן בספר הזה ולטעמי הוא עשה זאת
ובגדול.
בדרך לא מטיפנית,
בדרך הספרותית,
משהו שאני מצפה
לו מספרות בכלל.
"מה
תעשה כשזה ייגמר?”
"אני
כבר אמצא משהו.
אני
מסתדר די טוב.”
"אתה
דואג לילדים שלך?”
"כן,
לפעמים.
אבל
יש להם אמהות טובות שיודעות לטפל בהם.
אני
לא שווה הרבה בתחום הזה. סוף
סוף הבנתי את זה.
אני
יודע רק לדאוג לעצמי.”
-
"אתה
אדם חופשי.”
-
"זה
מה שאני.”
פראנזן
מספר סיפור ואנחנו מלווים את הגיבורים
במהלך חייהם,
מתמודדים עם
השאלה יחד איתם.
פטי בטוחה
שאם היא תתנתק מהוריה ואחיה האינטלקטואלים
הציניים ה'לא
מבינים'
והלא תומכים
כשהיא זקוקה להם יותר מכל,
שאם תשקע במתת
האל שלה -
הספורט והתחרותיות
בחיק הקבוצה והמאמנת התומכת,
ואם תקדיש את
חייה לילדיה כאם האולטימטיבית טובה יותר
מהוריה -
החירות הזאת
תציל אותה,
אבל כבר מתחילת
המסע שלה אנחנו חשים שמשהו בבחירה שלה
איננו חופשי באמת,
שהוא נעשה
בתגובה ל...
ושצפויות
התמודדויות ושתיתקל בקשיים בעת שתמצא את
עצמה מול האמת הזאת יותר מפוקחת,
כאשר בנה ג'ואי
ילמד אותה משהו בהילכות חירות.
עלילות
הבן ג'ואי
תורמים עוד פן של התמודדות עם חירות
שמתנגשת בחירויות של אחרים,
ההתמודדות שלו
מתנגשת מוסרית בחירותה של חברתו הנאמנה
וברעיון החירות לעסקים שנעשים על גבם של
לוחמים אמריקניים שנקלעו לאיזור שלנו.
במהלך
היצירה אנחנו גם פוגשים בדמותו המתפתחת
של ריצ'רד
כץ,
מוסיקאי
אולטימטיבי ששמר על חירות היצירה כפי
שראה אותה,
חי אותה,
אבל גם בנשים
הוא השתמש בחירות .
ובוולטר,בעלה של פטי,
שחירות הציפורים
ובמיוחד זו של הסבכי התכול חשובה לו כל
כך עד שבאיבחה של חירות הוא מחליט להקדיש
לחירותם את חייו.
לציפור,
סמל החירות.
הסופר מקצין
ומגחיך את ההתמודדות עד כדי אבסורד:
"חתולים
הורגים ציפורים"
אמרה
לינדה.
זה
מה שהם עושים,
זה
פשוט חלק מהטבע"
…
"גם
לי יש ילדים ואני מבין את זה,”
אמר
וולטר,
“אבל
אנחנו רק מדברים על זה שתחזיקי את בובי
שלך בתוך הבית,
אלא
אם כן יש לך שפה משותפת עם בובי,
אני
לא מבין איך את יודעת שמפריע לו שמחזיקים
אותו בבית.”
…
"חתולים
אוהבים להיות בחוץ.
כולם
אוהבים להיות בחוץ.
כשמזג
האוויר מתחמם בובי עומד ליד הדלת ורוצה
לצאת.
אני
לא צריכה לדבר איתו כדי להבין את זה.”
הקריאה
בספר קולחת ומעניינת ואת שש מאות ומשהו
העמודים שלו צלחתי בקלות וללא תחושת זמן.
במהלך הקריאה
קפצתי למחשב לחפש את הנופים בהם מתרחשת
העלילה,
נופים קסומים
באיזורים שפחות מוכרים לצופה בסרטים
האמריקניים או לקורא ספרות הקלאסית שלהם,
הסופרים היו
נמשכים לאירופה והסרטים מתמקדים בדרך
כלל במקומות כמו ניויורק,
טקסס,
לואיזיאנה,
מיאמי,
לוס אנג'לס. כאן
אנחנו מבלים גם במינסוטה ובוירג'יניה.
את
הספר אקרא גם באנגלית,
זה יהיה הספר
הראשון שאקרא באנגלית,
וזאת בשל דברי
המתרגמת המשבחת את הלשון הפיוטית המשובצת
בשירים אמריקאיים ושהיה לה מסובך להעביר
בתרגום לעברית.
הערב בערוץ הוט 3 ישודר פרק המשך בסדרה פרייקט מסלול. זו סידרה שאני צופה בה כבר זמן רב והשתדלתי שלא להחמיץ ולו פרק. שידור חוזר יום ד' לפנה"צ.
הסידרה היא סידרת מציאות וזו סידרת המציאות היחידה שאני מוכנה לצפות בה היות ובסוף כל פרק, למרות התחרות וההדחה יש דיון מעמיק, כן, מעמיק, יש דבר כזה באופנה מסתבר, אבל בשביל להאמין כדאי לראות את הסידרה. מסתבר שאופנה יכולה להיות אמנות.
הסידרה ערוכה יוצא מן הכלל ולמרות שזהו כבר מחזור 9 של הסידרה העריכה האולטימטיבית עדיין עובדת. המשתתפים מתחרים על עיצוב כשלכל פרק כותרת יצירתית אחרת. המשימות מעניינות ומאתגרות בטירוף, הדינמיקה בין האנשים היא דינמיקה של עשיה, ולמרות שיש חיכוכים, יישוב הסיכסוכים נאמן לחוקי הסידרה. הסידרה איננה בנויה על ליבוי יצרים אלא על יצירה.
טים גאן הוא המאמן. בחליפה הנצחית הוא מנצח על התיזמור באינטליגנציה רהיטות חכמה ידע דיקציה והומור יוצאי דופן ואנחנו יכולים לראות את שלבי קבלת ה-Garment את העור וגידים שלו משלב השירטוט ועד לגמר. בהנחייתו של גאן והאימון המקצועי והאומנותי שלו, 'Make It Work' היא הסיסמא שלו, הוא לעולם איננו פוגע, ותמיד תמיד ינחה בצורה חיובית ומעודדת שלעולם לא תפגע ביצירתיות של המעצב. השפה והדיקציה שלו הם משהו אחר, מן שילוב של אמריקאית אנגלית. עונג לאוזן השומעת.
השופטים לעיתים מחמירים, אבל מלמדים הרבה בנושא הלבוש ויש הרבה מה ללמוד מנימוקיהם. לא תמיד אני מסכימה איתם, אבל בסך הכל אני נהנית לשמוע אותם. בכל פרק מופיע כשופט ידוען אורח. יש שם תרבות ויכוח יוצאת מן הכלל, המתמודדים מקבלים שיעור באיך לא להיעלב, ואיך לקבל ביקורת מבלי להיפגע יותר מידי. הם לומדים איך להתמודד עם לקוחות עתידיים, ואיך למנף אכזבה ליצירה חדשה.
יש פרקים בהם אחד המשתתפים יזכה שעבודתו תתנוסס על חלון ענק של מותג ענק בניויורק, או שעבודתו תזכה להופיע בשער מגזין אופנה, או שידוען ילבש אותה לאירוע. בפרק הקודם חבורת רוק לבשה להופעה את המערכת שהלביש אותם צוות עבודה מתוך 2. הם לומדים לעבוד בצוות, ומקבלים ניקוד גם על כך. לעיתים הם מלבישים האימא, לעיתים הבעל בא כדי להלביש את האישה.
לפרק הסיום מגיעים 3 מעצבים ש 12 עבודות שלהם יופיעו בתצוגת אופנה יוקרתית בניויורק, שם ייבחר האחד שיקבל פרס שיממן לו פתיחת עסק משלו.
בפרק מיוחד לפני ה'פינאלה' של התצוגה הסופית מבקר טים גאן בבתיהם של 3 המעצבים הנבחרים ומאמן אותם לקראת המופע הסופי. הוא פוגש את המשפחות המפוזרות ברחבי ארה"ב, וזוהי הזדמנות נהדר להכיר את המגוון האנושי האמריקאי.
היידי קלום מתוקה, מדיחה במתיקות, ולמרות המבטא המצחיק משהו שלה היא מנחה נעימה בהחלט.
בתוכנית ייצוג נכבד לקהילה הגאה אך אין מתעסקים בנושא, הגאים שבתוכנית מיוצגים בא בכבוד כמעצבים, על שלל התכונות האנושיות האוניברסליות שלהם.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
