התדרדרות תכניות הטלויזיה במורד הרדידות אילצה אותי להעביר לאופציית הרדיו בשלט, כמה אפשר לראות אנשים לועסים ומריירים מאכלים שהזיעו עליהם קודם לכן ?

   וראה זה פלא, לא אלמן ישראל, לאחר כמה נסיונות והאזנה תוך כדי קריאה, למוזיקה ( מכל הסוגים, הכל אני אוהבת באיכות שתתאים לטעמי כמובן ) בין צליל לצליל גיליתי שיש לרדיו משהו לומר

   זה התחיל ממסע בוקר אחד עם ביתי, היא כיוונה ל'שי ודרור' בתחילה הם גירו את בלוטות הצחוק שלי ואחר כך מצאתי שבדרכים כדאי לשמוע אותם הם אקטואליים ( כך גיליתי שאפשר לדלג על צפייה בחדשות לעוסות ששיקולי רייטינג עיקרן ) הם שנונים, דעתניים, שפויים ברמות ומשלימים זה את זה בצורה יוצאת מן הכלל, כך שכשפני מועדות לאנשהו בין שבע לתשע בבוקר אני מאזינה להם, מה עוד שהם תמיד פוצחים בשירה עליזה

   ברשת ב גיליתי מאוחר בלילה את יצחק לבני המראיין האולטימטיבי, ואני יכולה לשמוע אותו גם במשך היום באתר, לפניו מצאתי תוכנית נהדרת על גילגולו של שיר (אפשר למצוא באתר)

   בימי ג' בעשר בערב אני נהנית לשמוע את ערן סבאג מדבר בגלי צה ל על ג'אז ובלוז בצהלה התלהבות ובקיאות מדבקות

בימי שישי בבוקר אפשר לשמוע ברצף את אלון גל ודיאטנית, עד לפני זמן קצר הייתה אולגה רז שהתאהבתי בה, חבל שגיליתי כ כ מאוחר

ברשת א אפשר לשמוע תוכניות מאלפות על ספרות ובכל שש בבוקר אוניברסיטה משודרת – התעמלות מוח על הבוקר, יופי של ספורט.

   גם דידי הררי שנון ויודע לעשות שמח

   מידי בוקר ( כמעט ) ק ט נ י ואנוכי מאזינים לצלילי 'קול המוסיקה' או ל'מצו', תלוי ברמת המלודיה, הוא כבר מתנועע לצלילי מוסיקה ואח כ - יוצאים

אני מקווה ומצפה לגלות עוד במסע ההרפתקאות והגילויים שלי ברדיו

   חשבתי ששמעתי וראיתי כבר ה-כל, שהרוע האולטימטיבי כבר כאן, שאי אפשר להזדעזע יותר, שסיחרור המאורעות מטשטש כל רגש, שעוד לא מספיקים לעכל, ובודאי שלא – להבין, שרק מה שקורה כאן נוגע, והנה בחורה חביבה שעשתה רק טוב, נרצחה באיבחה

   טרם זכיתי להכיר אותה, את חברת הפרלמנט הבריטי הצעירה, ואני מתוודעת לקיומה רק בעקבות הרצח, אני רואה את התמונות ושומעת את הקולות ורוצה להכיר אותה יותר, והיא נוגעת בי כאילו זה המקרה העצוב הראשון ששמעתי עליו ואפילו טרם ביררתי את גיל ילדיה

גלקסיית ESO 137-001 נמצאת בקבוצת הכוכבים משולש דרומי,

 והיא נעה ברחבי החלל כה מהר, עד כדי כך שהיא מאבדת כוכבים בדרכה 

את הצילום מצאתי הבוקר ב"בא במייל'

הפוסט מוקדש לג'ו קוקס ממפלגת הלייבור נפצעה אנושות עת שהותקפה סמוך ללידס, לאחר מכן מתה מפצעיה. קוקס היתה תומכת נלהבת בהישארותה של בריטניה באיחוד האירופי

   ים העצב אין לו סוף וכמעט ואני צוללת, רוצה לחזור אחורה ולהתענג על סוף שבוע אחד, זה היה סוף השבוע האחרון שהיה אמור למלא את המצברים שלי להמשך.

   ביום חמישי שעבר, אספתי את נפשי בכפי, התעלמתי מהבולענים ומהשבר הסורי אפריקני ונסעתי לסופש בים המלח

בדרך נזכרתי בנופי ילדותי ונעורי, נופים שלומדים להתאהב בהם, ולנצור אותם ואת כל נפש החי הנדירה שנקרית בדרך.

   היגרלנו לנו חום בלתי נסבל, בעצם היינו בסוג של עוצר בתוך המלון, אבל עוצר מפנק, רק השכם השכם בבוקר אפשר היה להוציא את האף ולרדת לים המיוחד הכחול ירוק הזה, העטוף בגווני חום וכמה קבוצות ראשים בתוכו כנציבי ברונזה נראו, טורסוס שחורים בתוך השמש הזורחת.

   ושקט

   פעם אחת העזתי לצאת למרפסת המלון לשאוף מרחב, פגשתי חיים שתחילה צייצו ומשכו את תשומת ליבי מן החום הנורא, הייתי בטוחה שאני מזהה את הטריסטרמית שרק שם אפשר לפגוש, אבל לא, זה היה רק זוג מיינות ששיעשעו זו את זו, כשהאחת פרחה לה, השנייה טיילה כבתוך שלה, ערה לחשיבותה כבעל חיים נדיר במקום השמם הזה,

   מצאה חן בעיני עמידתה האיתנה, כבעלת המקום נראתה לעצמה, מציצה פנימה לאולם האנשים, ורק לה הזכות להחליט אם כדאי להיכנס, ואם היצורים האלה ראויים למאמציה