B.logi

הסיפור של הארוחות , הכסאות, הכביסות , ועוד כאלה שטחו אוזני מלשמוע , גרמו לי לתחושה לא נעימה של מיאוס , חוסר רצון להקשיב או להתמצא בפרטים שיש בהם מין תחושה של עליבות על עצם ההתעסקות בהם , חוסר טעם בשל חוסר עניין או תועלת , וגם רחמים ובושה בשביל מי שמתעסק בזה

     כשהתאוששתי מעט מהתחושות האלה מר דה ז"ה וו התערב פתאום כאילו סיפורים כאלה כבר שמעתי . זה היה מוכר טבול בטעם לא נעים שכזה של שמחה לאיד על קטנות . משהו ניסה להיחלץ משורשי זכרוני , אבל זה היה כל כך הזוי ושולי שהיה לי קושי להתמקד

     הנוקש על דלתות זיכרוני נטה בכלל לתחום הבידור , כזה שיש בו  שמחה לאיד לצרות של אחרים שמתפרצות במקומות הכי לא צפויים עד כדי גיחוך , וכשזה מגיע לבתי המשפט , בדלתיים סגורות למרבה המזל , מתפרסמת הפיקנטריה

     החלטתי לכן , לתת למוחי לבדוק ב'מוסיקה' , בתבניות של הדברים וכך אכן נזכרתי בציטוטים דומים מהמדורים האלה בעיתונות (במעריב מביא את סיפורים כאלה יונתן הללי )

     אלה הם בעצם קוריוזים של שולי החיים , קוריוזים של גירושין מבית המשפט לענייני משפחה אוי כמה שזה יצחיק אותם חשב לעצמו כנראה מחבר כותרת הפיתיון . מצפה מקוראים שיהנו בהנאת "לי זה לא יקרה" אבל אני אף פעם לא  צחקתי .

     תמיד ידעתי שסבל מסתתר מאחורי היחסים המקוקלים שפעם היו אהבה גדולה צר היה לי עליהם שאינם מסוגלים אחרת , שאינם מנסים גישור לליבון דברים בצורה מכובדת ומנומסת , וחששתי לילדיהם , פירות האהבה שפגה

     להלן "הרי את מגורשת לי" : מן העיתונות , משפטי הגירושין המוזרים ביותר בעולם :

האישה שהתגרשה מבעלה בגלל סטטוס בפייסבוק

הגבר שניקה יותר מדי

והזוג שרצה להתגרש בגלל מזלג

לי זכורים משפטים שפורסמו כמו 'היא אכלה שום. . . '

'היא ישנה בחדר אחר . . . '

'היא בישלה בכוונה מאכלים שאיני אוהב . . . '

'היא קנתה לעצמה יותר מידי נעליים . . . '

'הוא מזמין חברים בלי להסכים איתי . . .  ואני צריכה להכין . . . ולצאת מהבית . . . '

בהצהרות ההזויות הנ"ל איש אינו יוצא נשכר , ריגשות הטינה גוברות ואם יש ילדים שתלויים בתוצאות יש סבל

     יש לי תחושה שכל המדיה פרוצה ואין מתעניינים יותר בטוב , במאבק ברע , בין מותר לאסור . הכדאי והמכובד נשאר מוזנח בודד מאחור , הכל הותר , כולל כבוד האדם

    פרט לעיתונאים מסוימים שנלחמים כך על לחמם , המרוויחים היחידים מהטפשוטת הזו הם עורכי הדין , שכמו רופא שינים נלהב יעודד ב'תנו לו בשינים' להשיג לקוחות .

  ועכשיו מששמתי את ליבי לדמיון המנייריסטי החיצוני בהתנהלות בדיני המחוזות והכביסות (פעם זה היה חלב וגלידות , היה גם סיפור על מיטה בטיסות) שרק בית המשפט מהווה גורם משותף דומה בצרמוניה הזו , אני חשה שאיש לא ינצח כאן , הרבה לכלוך יתפזר במרחב הציבורי שלנו והילדים בתמונה השניה הזו הם אנחנו האזרחים השוחים במדמנה הזו

     אני מקווה שאיננו עומדים להפסיד בגדול , בעיקר להפסיד כבוד עצמי , הרבה הרבה כבוד עצמי , ואין ילד שיתקע אצבע בסכר לעצור את ההחלקה במדרון

לא צריך להחליט

עכשיו

ולא להתלבט

עיצרו רעשי הרקע

קיפאו הדברים

ככה

כאן ועכשיו

רק רינת ציוצים

ופטפוטי תינוקות

יחדרו לאוזני

יופי אראה

אהנה רק ממנו

כשיקלע לעיני

עת אטבע בירק

אנשום אותו עמוקות

ותיטהר נשימתי

לעד

     מנהג נפוץ וידוע הוא שאמא לתאומים זקוקה ליד נוספת בטיפול בהם שלא נאמר על שלישיה שאז צריך לאדם נוסף שישמש כעזר כנגד כולם - השלישיה והמטפלים .

     מי שנולדו לו כבר שניים קטנטנים , ואפילו לא תאומים , אלא רק כשנה שנתיים מפרידות ביניהם , יודע שלאחד תהיה זו משימה קשה לספק את צרכיהם , שהאופטימום לכך הוא 1 על אחד , מבוגר 1 על פיצקוש 1

     אם. למשל קטני 1 חש לא מובן , בוכה וצריך לשלול סיבות לבכייתו כמה זמן זה יקח ומה יעשה השני בינתיים ? נושיב אותו בלול , ואז גם הוא יבכה כי הוא אמנם במקום מוגן , רואה את אימו , כל עולמו , דאוגה עם תינוק בכיין , ואז עצוב לו , והוא בוכה גם .

     עם התמונה הבהחלט רגילה ומתקבלת על הדעת הזו בכל בית עם פעוטות , אני מנסה לדמיין לי. קבוצה יותר גדולה של תינוקות , הרבה יותר גדולה  - בפעוטון . נאמר עשרה , כשבמצב האופטימלי ואולי אפילו החוקי 3 יטפלו בהם . אז מתגבשת בדמיוני תמונה עגומה שאיני רוצה לראות . ובדימיוני אני רואה האכלה , החלפת חיתולים , אולי שיר , סיפור - בשיטת הסרט הנע , תינוקות שוכבים או יושבים בלולים מחכים כל אחד לתורו . אין מה לבכות , אמא לא כאן , עוד מעט יגיעו אלי ויעשו בי מה שיעשו , והזמן יעבור עד שאמא או אבא או סבתא יבואו

     עצובה לי התמונה , עצובה לי הרבה יותר בגלל הידיעה שילד עד גיל 3 אימו היא כ-ל עולמו , וכשאמא לא כאן היא . . . איננה !

     תינוקות עד גיל שנה בערך לא יודעים כי דבר מוסתר מעיניהם ממשיך להיות קיים , ואז אין אמא ( או סבתא או אבא , או מטפל אחראי ) ותחושת נטישה שהילד לא יוכל לבטאה במילים עלולה להתקבע בו חלילה ל ת מ י ד אם יחוש שלא מבינים אותו , או עסוקים בתינוקות אחרים

     אחד הדברים הראשונים שעשו עלי רושם כביר בלימודי הפסיכולוגיה ההתפתחותית בצעירותי בסמינר והשאירו בי רושם בל יימחה , היה המניפולציות שיכול לעשות תינוק בן יומו על אימו ואין לו בכלל אמצעים או יכולות

     אין לו ? והנה ההפתעה אם הוא לא מרוצה מהטיפול בו , הוא עלול לפתח עצירות כעונש , והמתנה היפה ביותר שהוא יכול לגמול לאימו זה חיתול מלא        . גדול ונרחב הוא הידע שנרכש במשך השנים על תינוקות , על ילדים חסרי כושר ביטוי , אפילו אם הם כבר מדברים הם עדיין אינם מודעים לרגשות ולא יכולים להביעם במילים  ( ואז לפי הצבעים שהם בוחרים אפשר 'לקרוא' למשל את מצב רוחם ולפי הציור את תפיסת עולמם ) . לאחרונה התפרסמו מחקרים על השפעות חיצוניות אפילו על עוברים בבטן אימם .

     המפתיע ביותר הוא שיש תופעות והשלכות על התנהגויות של ילד שהן אקסיומות שלא מתיישבות עם ההיגיון של המבוגר . אפילו שלמדתי הרבה , כשנולדה בכורתי 'בלעתי' כל ספר שהיה בנמצא בנוגע לגידול ילדים , הספר האהוב עלי ביותר אז , היה . המקצוע הורים מאת ד"ר דודסון .

      הנושא הזה היה תמיד קרוב לליבי וריתק אותי , אהבתי לצפות בהתנהגויות שלהם וללמוד סיבה ומסובב , תמיד למדתי דברים חדשים , וראיתי איך כל ילד נוהג אחרת בסיטואציות דומות . ריתקה אותי העובדה שאצל כל ילד אראה תוצאות אם אנהג בצורה המתאימה לו

     לפי כל האמור לעיל קשה לי לראות ילדים בפעוטונים , תמיד יש לי תחושה שהם לא מאושרים שם . הדבר הפך לאופנה בקרב הורים צעירים עד כדי לחץ חברתי , הורים עובדים נאלצים לחפש תחליפים לזמן היעדרותם , לפעמים לא יכולים להרשות לעצמם מטפל , ואז הבחירה היא בפעוטון , הדבר הפך לאופנה .         גם מי שלא זקוק אקוטית לחלופה טיפולית חש לא נוח והולך עם הזרם , ואפילו נוצרו אמונות לא נכונות - הילד יתפתח מהר יותר וילמד מהר יותר לדבר . ובכן , זה לא נכון

     גנים ציבוריים ריקים כמעט מילדים מעל לגיל שנה וחצי , ילד מעל שנה וחצי שיגיע לגינה כזו לא יימצא חברת בני גילו ואז נוצר כורח נוסף לצרפו לפעוטון שימצא בו ילדים בני גילו , והוא זקוק להם אפילו שעד גיל 5 ילדים לא מסוגלים לחלוק , לא משחקים יחד אלא זה ליד זה

     אם כך ישאל בצדק קורא שורות אלה והשורות בפוסט הקודם , אם כך למה רשמתי את ילדי בגיל קרוב ל -3 לגני ילדים ולא בגיל 5 כמומלץ בספרי ההמלצות של אז ? מאותה סיבה בדיוק אשר גורמת להורים להכניס היום ילדים לפעוטונים , לחץ חברתי וגינות ציבוריות ריקות מילדים בני גילם                         

-

                                                  " נכתבה שניה בסדרה

________________________ http://reshet.tv/item/news/domestic/education-society/newsitem-718157/

     היתרון הגדול של שילוב פיצים בגן ילדים בגיל שלוש , או קרוב לשלוש , היא יכולת הדיבור , הביטוי ואוצר המילים שלהם , ומכיון שידעתי שילדי תמיד יוכלו להביע את עצמם ולספר אם משהו חריג קורה להם בתחומי הגן ובסוף היום יספו גם בבית לקחתי אותם , כל פיץ לגנו , בנפש חפצה . וכך גם היה . הגננות מאד אהבו את אוצר המילים וכושר הביטוי המפותח שלהם . ובבית תמיד ביטאו אם חשו במחסור כלשהו בגן .

     אבל כיצד היגעתי לכך ולמה רשמתי אותם לגנים בגיל הזה ? כיצד לא נכנעתי ללחץ החברתי ? - בגלל טעיה , ועוד ניסוי ועוד מכשלה היגעתי למסקנה הבלתי נמנעת מבחינתי :

     כשנולדה בכורתי הייתי מועסקת קבועה של משרד החינוך ולאחר חופשת הלידה נאלצתי לחזור לעבודה והקטנה רק בת שישה חודשים . הנימוק הכלכלי גם הוא שיחק תפקיד . היינו בתחילת דרכנו . ראיינתי מטפלות , מצאה חן בעיני אחת , העסקתי אותה , ופעם אחת בחופשת מחלה שלי , נחתי בחדר השינה . . .

     הייתי נוהגת לחתל את ביתי על.מתקן בגובה נוח באמבטיה . שמעתי את המטפלת אומרת לה , לבת החצי שנה , אל תזוזי , והיא הלכה רגע לחדר אחר להביא איזה דבר מפקירה התינוקת על המתקן וחזרה מיד .

     קפאתי מתחת לשמיכות  , מתפללת שהכל יעבור בשלום , הרי ממילא לא הייתי מספיקה להגיע . חששתי לזוז , להרעיש , שמא התינוקת תזוז חלילה לשמיכות. כך הלכה לה מטפלת אחת ,

     באה אחרת , חמה , חכמה , המלצות . אבא של התינוקת חזר מוקדם מעבודתו , עבר במקרה בגינה ציבורית , ראה את המטפלת ה'חדשה' משוחחת עם חברותיה , התינוקת רתומה , ערה , עצובה , בעגלה .

     החלטתי לקחת את הפיצי איתי לעבודה , שם מעבר לגדר מצאתי אישה שנראתה לי אמינה , הקטע הזה עבר בשלום .

     כשנולד בני כבר לא הייתי מוכנה להפקיר את ילדי בידי אנשים לא מיומנים , לא מקצועיים , חסרי הכשרה או ידע מקצועי שבעצם לי יש , ולא הייתי מוכנה לטפח ילדי אחרים במחיר ההפקרה של ילדי שלי .

     גידלתי אותם בעצמי , כלכלית זה פגע בפנסיה שלי , בזמן אמת ממילא המשכורת הלכה למטפלים .

     כשהיגיעה השלישית לגיל שנתיים וחצי ועוד קצת , רשמתי אותה לגן ילדים . אותו הגיל בו רשמתי את שני ה'גדולים' . היות והם ילידי קיץ , הם נכנסו לגנים אחרי חופשת הפסח , הם היו החדשים היחידים בגניהם וטופחו ע"י הצוות ואפילו הקטנים האחרים . הם התאקלמו במהירות הבזק . לא הייתה טראומה של בכיות או מקהלת צווחות של התאקלמות ראשונה של. פיצקים אחרים , זה נחסך מהם . הגננות היו מוסמכות משרד החינוך .

    רוני דניאל אמר על מירי רגב , שאמרה על , או נכון יותר צווחה , לכל הכיוונים לחפש אשמים

     יעל דיין מתלכלכת עם ועל המוסד הישראלי

      תינוקות נמחצים בפעוטונים כדי להרדימם ולזכות במעט שקט

     הכותרות האלה מחפות על הכל , כותרות אמורות לשקף את האווירה במדינה אבל אני לא מרגישה שהן משקפות אותי , את חברי , משפחתי ומכרי , את האזרח הקם בבוקר למחייתו

     אני לא מבינה מה קורה כאן , אבל חשה כאילו שתי מדינות נפרדו כאן למדינת השכל הישר ולמדינה של ריקנות רוע ואכזריות

     אני מנסה להבין על מה ולמה קרה וקורה כל זה , מה התיקון ומה המרפא ומחזיקה בכוח את הרכבת מלעזוב את התחנה

     והיא כל כך כבדה ולבדי לא אוכל