היום ה-24

באירופה גלי אנטישמיות - לא נבהלתי ולא הופתעתי. זה לא בגלל המלחמה, זו הזדמנות לגלות את האמת, מי באמת אנטישמי ויוצא מהארון בהזדמנות הראשונה שנקרית לו.

תעמולה - נוצרים לא צריכים להבין אותנו, ואיני מצפה לאמפטיה מצידם, די אם יראו איך האיסלאם רומס את הנוצרים בתחומיו ובישראל,

חופש דיבור - "...העם הוא פראייר מטומטם...” http://www.haaretz. מי שמשתמש במילים בוטות מאבד את קולי בזכות לחופש הביטוי. זה אלים, זה מזמין לאלימות. אחר כך הוא יזעק כגוזל שתו לי אכלו לי, אבל למה הוא עושה זאת מלכתחילה, אני שואלת? כדי להזמין את האלימות? אולי הוא לא באמת בטוח בדיעותיו?

ר.א.ה  - זו הזדמנות למספר ראשי יען היושבים בציון להוציא את ראשם מהחול, להבין שהאנטישמיות לא הלכה לשום מקום, 'לראות' את המנהרות, (בתנאי שלא עצמו את עיניהם כשהיכניסו אותו לשם) להתנצל בפני זועקי חמאס, למצוא מכנה משותף.

_______________________

* - ר.א.ה מלשון I see – אני מבין

דברי חכמים בנחת נשמעים: - http://mekomit  - 1  " אפשר לדאוג לאזרחי עזה בלי ליצור את התחושה שאנו אטומים לכאב של אזרחי ישראל...” 2. ”... מבלי לרמוז על סבלנות יתרה וסלחנות מקוממת ללאומנים אלימים ולארגוני טרור, ואפשר גם – להוקיע את הימין הקיצוני וקריאותיו האלימות מבלי לפגוע בימין כולו. זו, למשל, יכולה להיות הזדמנות נהדרת לבניית גשרים...”3. - משמרת מחאה - יהודים וערבים בגליל מסרבים להיות אוייבים!

להתיישר - אין צורך להתיישר עם דעת הרוב, אין צורך להתעקם, צריך רק לבטא את עצמך בהקשבה לאחר, למניעיו, לדיעותיו, לומר את דעתך, תוך כבוד הדדי. לא לצפות לשכנע. זה לא יקרה.

נורא - הרמטכ"ל לתושבי עזה: "מומלץ לכם להתרחק ממקומות שחמאס פועל בהם כי אנחנו נגיע לשם, וכשנגיע זה יכאב" http://news.walla ומה עושה חמאס?

- ממלכד משפחות, כובל אותן לאתרים המדוברים,

• יורה פגז טועה מתוך בית חולים שנופל על אותו בית החולים,

• זרק אנשי פתח מהגגות כשכבש את השילטון בעזה מידי הפתח,

• פלסטינים יצאו להפגין נגד חמאס - והוצאו להורג http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1072361

• צפו בחדשות בדקה: נעצרו מיידי אבנים לעבר הלווית חייל https://www.facebook.com/photo.php?v=722818427754358

כאילו דה ?  - רביב דרוקר  | 30 ביולי 2014 http://drucker10.net/?p=2323  "בחמש וחצי השנים מאז ״עופרת יצוקה״ האם הקבינט הישראלי התכנס אי פעם לדיון מחודש על החוכמה במצור על עזה? האם מישהו העז להעלות את האפשרות באותן שנים ליזום מהלך בינלאומי לפירוז עזה תמורת הסרת המצור?"

                                                          התשובה בגוף השאלה !!!

מיצוי - הנשיא לשעבר פרס: "המלחמה מיצתה את עצמה, צריך למצוא דרך לסיימה"  "הפתרון הוא להחזיר את השלטון בעזה לאבו מאזן ולפעול עם כל העולם על מנת לשקם אותה" http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1072496 משהו במשפט הזה כל כך מכעיס אותי עד שאין ביכולתי לסדר את מחשבותי ולהעלותן על הכתב. אולי כשארגע אצליח להבין מי בעד מי, ומי נגד מי ברעיון, עד שאוכל לשקול בשום שכל ולראות אם זה טוב ליהודים אם לא, עד שאוכל להתמודד בנחת עם הרעיון, שמא אומר דברים שאתחרט עליהם אחר כך, שמא אדליק מדורה נוספת ומיותרת, שמא אתקומם אקים, אקומם.

עולם תחתון - אמרה חברתי, וכל הזכויות שמורות לה, הזדמנות לבדוק את מקור המונח, אם לא הבנו אותו עדיין.

זעם - עכשיו, אחרי שביטאתי חלק מהמצב הבלתי אפשרי שלא נותן לי מנוח, אנצל הזדמנות לפרוק מעט תיסכול וזעם: על השדרנית מצרית: שאמרה "להשמיד את חמאס בפעולה צבאית" http://www.youtube.com/watch?v=NGvcnQ32jqI&feature=youtu.be

" … הלו ? שדרנית? מי את מצפה שיעשה את העבודה? את מי תשלחי לעשות זאת? נאה דורש נאה מקיים, אז אולי את בעצמך ???...”

השוואות - זוהיר בהלול: "יש לנו זכות להתנגד להרג חפים מפשע שהפכו למחנות ריכוז, לתאי גזים ולמחנות השמדה" זוהיר בהלול על קריאתו של השר ליברמן להחרים חנויות של ערבים "אינני עושה השוואה, אבל היהודים סבלו מחרמות שהפכו למחנות ריכוז, לתאי גזים ולמחנות השמדה".

                                                                                 אז אל תשווה !!!

איך לא חשבנו על זה קודם? - אמש בראיון לשאלה של גיל תמרי זרקה ג'ואן ריברס רעיון : " לעשות להם ניתוח פלסטי באף, לכולם, שיחששו להוציא אותו מן האדמה, לחפש קרבות, כי ירצו מאד לשמרו על האף החדש שלהם"

היום השמונה עשרה 

שמיים אפורים מבשרים טיפות תקווה, ואני מתכוונת לצאת השכם, לפני הנץ החמה.

אך אור קורץ, שולח ניצוץ מבעד ענן, שמש מבטיחה אגלי זיעה, 

רגע אני רצה לכיוון המטריה ובמישנהו לכיוון השימשיה,

מה יגן על ראשי אם אשמע אזעקה?

שאסמוך על הכיפה? שמא אחבוש קסדה?

אצא כך, אפילו משקפי שמש לא אקח

אוויר צח מקדם את פני, ואני אוספת ניחוחות, אוצרת, מחדשת מטהרת

- רק לכמה דקות, אולי שלושים, אולי שעה אני נותנת מרפא,

מוהלת את מישקעי

מעלה בהם ארוכה,

ולו לרגע ולו לשעה.

כלבלבים טופפים מולי עדנות,

בזנב מורם אלעל הם מקבלים את פני,

בעליהם מחייכים בתקווה, שואלים:

“מה נשמע?"

עוד מעט אחזור, עם כוחות מאוששים,

אשמע הרבה

אדאג המון

אדע קצת 

      ציור : דבורה מור 

טרם מלאני ליבי לפתוח רדיו או טלויזיה. מאז הקיצי הבוקר השכם ועד עכשו - לא שמעתי חדשות. '''אזעקה אם תהיה'' חשבתי ''אשמע, אולי אדע איזה דבר מאנשים שאפגוש במהלך היום. ירצו יספרו. אני לא שואלת'' סיכמתי לעצמי. וכמו בתוך עמי אני יושבת, מסך טלויזיה שנגלה לעיני, מסך אדום\שחור ענק של בית קפה חרוץ שעברתי בסמוך לו הציג ערוץ רדיו של גלי צה"ל. המכשיר השמיע שירים. ישראליים בלבד. עיתון לא קראתי. גם לא אקרא, אפילו לפייס אינני נכנסת, שוב אני חשה כמו כאן אלא שהפעם אני לא חשה בזעם, אלא במועקה שאינני יכולה להגדיר. אינני יודעת כמה זמן יארך הניתוק הזה שלי. המקום היחיד בו אני מסוגלת להתעדכן הוא ישראבלוג, ודי לי בכך. 

הפוסט של חגית  הציף אותי בקולות שהידהדו בראשי, קולות שלאורך המבצע הנוכחי ניסיתי לדחוק ללא הצלחה - קולותיהם של שלומי אלדר ושל ידידו הרופא מעזה זה שבמבצע עופרת יצוקה נפגע ביתו וילדותיו נהרגו. את זעקות השבר שמעתי לגמרי במקרה עת שודרו לראשונה בשידור חי. ליבי נקרע. אחר כך הישמיעו את ההקלטה שוב... ושוב...

אדם שלא מגיע לו שאזכיר את שמו בהקשר הזה החליט שזה לא מוסרי ולא מידתי להפגיז את עזה מהאוויר. למרות שחטפו, ירו טילים, בדרישה לקבל חזרה את משוחררי שליט. האיש פירסם את דבריו, פגע קשות בטייסינו, אולי גרם בעקיפין לזירוז הכניסה הקרקעית, לוחמים מצויים בסכנה כפולה ומכופלת, ערים לקונפליקט בלתי אפשרי, בגלל הכלת המוסר על תושבי עזה אני חוששת להם כל כך.

ראיתי ברשת סירטונים של ילדים ערבים, כנראה מעזה, הם בני שש ומתפארים בכך שהם מוכנים להקריב את חייהם. הם רוצים להסתכן ולמות, בטוחים שיזכו עקב כך לחיי נצח בעולם אחר. הסרטון מזעזע כל כך, אין בכוחי להראות אותו כאן. באכזריות הצינית שאין דומה לה מנצל החמאס את המוסר המכיל של מיטב בנינו, של החיילים שלנו. החמאס עלול למלכד ילדים ולהעמיד את החיילים במצב בלתי אפשרי, להסס חלילה בזמן אמת.

 לכל התיחכום שבעולם זקוק צבא בתנאים אלה על מנת שיהיה מוסרי. צה"ל מתמודד עם אתגרים שהפכו אותו לצבא המוסרי מעולם. ולא – אינני רואה כשל לוגי במשפט הזה, הצבא שלנו הוא אכן הצבא המוסרי ביותר מכל הצבאות בעולם כיום. אין צבא שיכול  מ ע ו ל ם  לדילמות האלה, אין צבא שמצפונו נקי משלנו שהתמודד עימן ושיכל לרובן כמו צה"ל.

באוירה ההזויה כשכולנו מגויסים נפשית או פיזית, מישהו עלול לגזור לעצמו קופון. גורם שלקח על עצמו לוותר על השידור הציבורי אולי יחוש מרוויח אבל המפסידים נהיה כולנו, הפסד לדורות.

כבר זמן שקול ישראל מפרסם את העומד לקרות לשידור הציבורי, בג'נטלמניות האופניינית לו, העניינית והאינטליגנטית, הלא מתלהמת הוא מספר לנו איך נפסיד כולנו אם לא נשמע מה יש לשידור הציבורי לומר על ... האות ב' למשל.

יש לי תחושה שרק כותרות מפוצצות מושכות את תשומת הלב בימינו, שרק כותרות פרובוקטיביות, סקסיסטיות יכולות להתחרות בהן. מוצפת ב'אובר דוז' של סנסציות אני מעדיפה לעבור להקשיב לסיקור של רשת ב' לאירועים. כל מילה בתקשורת מחושבת כאילו לא יהיה לה סף גירוי נורא נורא, יפסיד השדר את המזפזפ לערוץ האחר.

עת פרסומת מקפיצה לערוץ הראשון שם הסיקור האינטליגנטי הלא סנסציוני והלא מתלהם כובש (אותי לפחות) הסקירה המאוזנת אוספת אותי אל חיקה, פעימות הלב כתוצאה מעוררות-היתר-הבלתי-נשלטת (בלתי נשלטת שלי, אבל נשלטת ועוד איך של רודפי הרייטינג) מתרחקות מעט זו מזו, ואני יכולה להקשיב, להבין ולחשוב על הנאמר. ואם עוד אנשים חשים ופועלים כך מאד יתכן שהשידור הציבורי באמת מפריע למישהו

מידתיות השידור הציבורי עלולה להפסיד את התודעה הציבורית כי היא לא כובשת אותה גם כשהיא נאבקת על תשומת לב, היא לא אונסת את עצמה במניפולציות על הרגש, אלא פונה לתבונתנו ומשזו נכנסה להילוך נמוך, ל'הולד'. שבויה סנסציות של ערוצים אחרים, השידור הציבורי עלול להפסידאת תודעתנו במאבק לגייס אותנו למענה, למעננו. 

כמובן שאינני חושבת שהשידור הציבורי חף מפגמים, שהרי כל עשייה איננה חפה מטעויות, אבל לסגור ערוץ תקשורת שהפך לחלק משמעותי ובלתי נפרד מהדנא של התושבים, אלה שהאזינו לו וצפו בו בלעדית לפני שנות השמונים, מרגיש לי כאילו שביל בחיי נחסם.

אמש שמעתי ואני מקווה שלא בפעם האחרונה, את השידור החי של התזמורת הסימפונית ירושלים היא תזמורת רשות השידור, שמעתי נאום נרגש ואינטליגנטי המבקש את המשך חייה של התזמורת, של הרשות, התקווה נשמעה לפני תחילת השידור

תכניות של רשות השידור כאלה שלא אוכל לראות את עתידי בלעדיה, הפכו לחלק ממחזור הדם שלי: 'מקבלים שבת' עם דב אלבוים, 'יומן' עם איילה חסון בראש הרשימה, והרשימה א ר ו כ ה, יש כמובן גם שידורים בערוצים אחרים שאני אוהבת, אבל לא על חשבון השידור הציבורי האיכותי והמיומן בבקשה.

באוקטובר 1945הוקמה לאחר משא ומתן תנועת המרי העברי שהייתה משותפת להגנה, לאצ"ל וללח"י. 

צוות של תחנת השידור "קול ישראל" מגיע ליד חצר אחורית של בית ונושא משדר במזוודה

קול ישראל הייתה תחנת הרדיו המחתרתית של ארגון ההגנה שפעלה בשתי תקופות: 13 במרץ עד 11 ביוני 1940 ולאחר מכן החל מ-4 באוקטובר 1945 ועד 14 במאי 1948. התחנה הופעלה מבחינה טכנית על ידי טכנאי שירות הקשר הארצי של ההגנה, הקריינים היו שליחי מחלקת התרבות במטה הכללי. כדי לא להיתפס על ידי הבריטים, הייתה התחנה משדרת לסירוגין מדירות שונות בתל אביב ובמקומות נוספים בארץ. כמו כן הקריינים ששידרו בתחנה היו מתחלפים כדי שקולם לא יזוהה ותדרי התחנה היו משתנים. ציוד התחנה היה מועבר ממקום למקום במזוודות וחברי ההגנה באבטחה היקפית היו מזהירים את צוות השידור במקרה שהיו אנשי המשטרה הבריטית מתקרבים למקום. התחנה נקראה בתקופה מסוימת גם תלם שמיר בועז (ראשי תיבות באלפבית צלילי של "תחנת שידור במחתרת"). השידורים היו נפתחים כאשר הקריין או הטכנאי היו שורקים שלוש פעמים את השורה "עוד לא אבדה תקוותנו" מתוך התקווה. http://he.wikipedia.org/wiki/  )

חדר הפיקוח בבניין שירות השידור בירושלים, 1943

ביצוע קונצרט באולפני ירושלים, 1945

הותר לשידור: חושפים את הבונקר שממנו שודרה הכרזת המדינה

עיריית תל אביב-יפו מתלבטת מה לעשות עם מבנה קטן, שבמרתפו נחבאים המשדרים שהפיצו את הבשורה בה' באייר תש''ח. אחרי 65 שנים נחשף הבונקר, ולמרבה השמחה אוצרותיו לא נפגעו. Xnet נכנס לגלות את סודותיו - ולהבין איך מתכוונים לשמר את האתר. צפו בסרטוןhttp://www.xnet.co.il/architecture/article 

הרשות לשדר  מישהו אולי עשוי להרוויח פוליטית מסגירת רשות השידור אבל המפסידים נהיה כולנו ומדובר בהפסד לדורות

הלילה ישנתי כאבן, סמכתי על הצפירה שאם תהיה תעיר אותי. בבוקר השכם זינקתי ממיטתי בתחושות אשמה בגלל שלא היה לי נעים מאחי הישראלים שאולי לא ישנו כל כך טוב.

 תכף ומיד, עם תחושות כבדות בלב וקפה שחור חזק ביד, פתחתי את הפייסבוק להתעדכן ולגלות הזדהות. מה שמזכיר לי: למה שמעתי אותם מאחלים לתל אביבים קצת לחוש מה שהם חשים כי הם חשים סוג ב'. זה הרגיז אותי, מעולם לא איחלתי לאיש לחוש כמוני כשלא חשתי טוב, ובודאי שלא בתקופת הפיגועים בתל אביב, כשיצאנו כמו גדולים בוקר בוקר לעיסוקינו ולא איחלנו לדרומים ש'ירגישו מה זה' כי אנחנו סוג. באמת אילו מחשבות עולות בראשי בני אדם. טוב לא נתפסם בצערם.

במסגרת התוועדותי ללילה שפיספסתי, ראיתי את הפילים בספאר מגינים על הגורים בזמן אזעקה ומשהו שקראו לו פעם הגיון, או שכל ישר, נקש על דלתות הכרתי עד שהתחלתי לחוש תחושות לא נוחות עם האיחולים של הדרומים, ורחמים על ילדי עזה שנאלצים לעמוד על הגגות כי לנו יש מצפון אבל שם מתכחשים לאינסטיקטים אנושיים.

קראתי איך סוחרי עכו לא רוצים חרם, וחשבתי לעצמי 'למי מיועדת קריאתם?' אם הם פונים לאחיהם שלא יפגינו ויתלהמו ויעשנו נגדנו, זה מתיישב לי עם ההיגיון, אבל אם הם פונים אלינו כדי שנמשיך לרכוש מהם למרות המתח, אז זה כבר לא כל כך מתיישב עם ההיגיון שלי, כמו שלא מתיישבת עם ההיגיון שלי הפניה של תושבי עזה אלינו בבקשה לעזור להם לבנות חיי שיגרה, לעזור להם מול חמאס, להילחם עבורם, לשלוח את בנינו למען חייהם. לטעמי, תפקיד תושבי עזה לדאוג לשלום עצמם, ואם הם רוצים שנמשיך לספק להם חשמל ומים, שידאגו שבעזרתם לא יופעלו רקטות, ושבני עזה 'הלא מעורבים' שיואילו לא לשבת בחיבוק ידיים במקרה הטוב, או על הגגות במקרה הרע כאילו גורלם הוא וכאילו לא יוכלו לקחת את גורלם בידיהם.

ומצד שני אני חושבת, ואם כן נסכים להפסקת האש? ולא ניכנס לשם. מה זה יועיל? הרי את השקט ינצלו פושעים להצטיידות בנשק נוסף ובכסף שיקבלו, או קיבלו כבר מקטאר, הם ירכשו עוד ועוד טילים. מי צריך לדרוש שהכסף הזה יופנה לצורכי בניה ולא הרס? אנחנו? או תושבי עזה בעצמם?

אם תושבי עזה ה'לא מעורבים' כביכול, אינם רציניים בהתנהלות שלהם אחוש שהם לועגים לנו מהמקפצה, לועגים וצוחקים לנו על מוסר הלחימה שלנו, מנצלים אותו לטובתם בציניות, אוכלים עוגה ומשאירים אותה שלמה בעוד אנחנו מאבדים את הבחנתנו בין נכון ולא נכון, בין טוב לרע, ממשיכים לריב בינינו לבין עצמנו, לא מצליחים לחיות בשלום בתוכנו

אז במקום להתקוטט מול העולם מי יותר מסכן וראוי לרחמיו, אולי כל עם ייקח את המושכות וידאג למוסר של עצמו?

העיתונאי דני קושמרו מציג: כך נראית "שגרה" בדרום

הוכחה נוספת לכך שקושמרו מחזק את צדקתנו הלאומית ליציאה למבצע צוק איתן נמצאו בפייסבוק שלו אמש, כשכתב את הדברים הבאים:

“אמש, רגע לפני שידור שלא נגמר (שכלל פיספוס משחק היסטורי), 

אחרי ששמעתי שוב ושוב את הקלישאה ש״שקט יענה בשקט״ ביקשתי שיבדקו לי מה זה בעצם ״שקט״. 

מה ישראל מחשיבה כ״רגיעה״. 

אז הנה,

ככה נראה היומיום של החברים שלי ושל הילדים שלהם בנגב המערבי בעוטף עזה. 

לא יודע מה הפתרון,

אולי צריך להכנס בהם בכל הכוח ואולי דווקא לדבר איתם,

אבל כמו שאומר מישהו שאני מכיר – לפחות שלא יעבדו עליכם.

עכשיו תעשו שששש.. וקבלו בבקשה ״שקט״:

והנה מה שמעתי לקינוח,

נו באמת: