B.logi

פימה הוא הוזה-חוזה, הוא 'רואה' שמבין את הבאות ומתריע את יקיריו אך הוא מצליח רק להטריד אותם ולא להעיר אותם משלוותם שנראית לו מדומה או לשבש את מהלך חייהם ולהחדיר לתודעתם את מה שברור לו כל כך.

.

בחכמה עושה עמוס עוז כשהוא מציג את הדעות 'השמאלניות' לאנשים שאינם רוצים לשמוע או להקשיב בפיו של המטיף בשער המגוחך לו אנחנו כן מקשיבים, חומלים עליו, זה הרי 'הוא' ואפילו אם לא נסכים איתו - שהוא הרי משוגע - אנחנו לפחות שומעים את טיעוניו, מצטמררים מגודל הדיוק של החזון כשהחדשות בדבר הנער הערבי המוכה בכיכר ירושלים נושפות בעורפנו.

המחזה מבוסס בגאוניות על פי ספרו של עמוס עוז 'המצב השלישי', הוא שנון ואנחנו צוחקים ולא חשים שאנחנו צוחקים על עצמנו. המשחק של כל צוות השחקנים מצויין, לעילא ולעילא, הבימוי משובח והתפאורה משרתת את המחזה. כבוד גדול אני חשה לתיאטרון אנסמבל הרצליה שהרים כפפה זו כי למרות שהרוב לרוב איננו רוצה לשמוע ולהיות מודע למציאות הולך לתיאטרון כדי לברוח למחוזות אחרים – המחזה שובה את הקהל, מרתק ומזכך.

מומלץ מאד. 

- - -

את הקטע אני מקדישה גם ליום השנה לisrablog. ולסיבה שפתחתי בלוג. תמיד רציתי לשתף לספר ולנמק מדוע אני אוהבת ספר מחזה או סרט. קיוויתי שבישראבלוג אמצא קהל לתחביבי זה, ואכן מצאתי. שהרי התחלתי עם 'כשאתם אומרים שלום למה אתם מתכוונים' כשחשתי שאני 'רואה' משהו אחר – מה שמחבר אותי לדמות ההוגה הוזה של פימה.

מה שמביא אותי להזכיר את אבי - שתמיד רציתי לעשות שלום עם הדעות הימניות המוצקות שלו – מה שמחבר  ליום השנה למותו שחל היום והוא לפחות זכה לקרוא את הדברים מעל גבי העיתון ללא אנטגוניזם, לרוות מעט נחת ולהשוויץ קצת אצל חבריו.

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=668290&blogcode=13424222

ל'העולם מצחיק' הרבה דימיון תעוזה ופנטסיה  יחד נגיעה בלב הישראלי, משולבות בו דמויות רבות ששואפות שמשהו ישתנה בחייהן, הסיפורים שלהן שלובים זה בזה ובחיי עיירה שלמראית עין יש לה הכל - ים, נופים היסטוריה, תיירות, אבל התושבים חשים שאין להם הרבה, הם חשים נידחים. הם חשים מנותקים.

למרות הניתוק אנו מזהים בסיפוריהם ובהוויתם מיקרוקוסמוס ישראלי עם הרבה אהבה וחמלה של היוצר שמי זרחין לדמויות.

הסרט שופע גימיקים, כמה מהם מחוות לסרטים שראינו, בכמה נזהה אפילו טמפרמנט עם ניחוח איטלקי אבל ברובו אחווה וקריצה לצופה הישראלי : 'זה שלנו וזר לא יבין זאת'.

מצאו חן בעיני במיוחד הסיפורים עם זאב רווח וקטורזה, מאד מצא חן בעיני המשחק המצויין של אבי גרייניק ושל משה אשכנזי שמגלם את נסי בסרט. את פולי הייתי רוצה לראות בעוד סרטים, ואת המשחק הבלתי נשכח של אלי פיניש – אני ממליצה שלא להחמיץ.

_______________________________________________________________________________

את הפוסט הזה אני מקדישה

לגדליהו

איש ארץ ישראל הותיקה, צבר, פלמחניק, 

איש יקר שכן יקר וידיד קשוב,

שהלך לעולמו אחרי הצהרים בשיבה כמעט הכי טובה

מוקף בבני משפחתו. 

_____________________________________________________________________________________

כשאנשים ונשים בגוונים שונים ומכל העולם מתגודדים יחד בשמחה באיצטדיון אחד,
והם נושאים בידיהם את דגליהם המתנוססים של שלל צבעיהם וסמליהן של שלל האומות

האין זו תמונה של שלום עולמי?

צפון קוריאה, וסין, מדינות המערב ומדינות ערב, אירן וישראל

הרי לא חלמתי, ראיתי זאת במו עיני, בשידור חי המועבר בו זמנית לכל אותן אומות ללא הבדל דת גזע מין או השקפת עולם, וכולנו צפינו בזה יחד. אודה על האמת חלק גדול ראיתי למחרת, בכ"ז קצת מאוחר.

והחגיגה, חגיגה של שמחה שנוהלה בטוב טעם ובעושר - כולם יחד,

נושאי מדליות וכאלה שלא זכו במדליה אבל הייתה להם זכות

להשתתף

באותה המסיבה, באותו הגובה על אותו המשטח. חגיגה של שיוויון. 

בריטניה נתנה לנו שיעור בחגיגה שמחה שיוויונית, עליזה מכובדת

 זו הפעם הראשונה שאני זוכה לראות ישראלי זוכה במקום ראשון בשידור חי. תחושה נפלאה. 

אני חייבת לומר שאני בעניינים, שאני יודעת ומכירה את המתעמלים הבולטים על שמותיהם, ביצועיהם, אני אפילו צופה באולימפיאדה, אבל בצד הנראה קצת לי יותר אמנותי \ יצירתי שלה: בקפיצות למים, בהתעמלויות מכשירים. אבל אתמול לגמרי במקרה בעודי ממתינה לשידור חצי גמר קפיצות למיים 3 מטר נשים, זכיתי לראות את לי קורזיץ משייטת מובילה בפער ניכר שייטות המזדנבות הרחק ממנה ומסיימת במקום הראשון שייט שמיני בסדרה. הייתי גאה עבורה.

ואחר כך זכיתי להיות עדה לרגע בהחלט יחיד במינו. ציפיתי בשידור קפיצות למים 3 מטר נשים חצי גמר, ראיתי את  המדליסטית האיטלקיה, טניה קניוטו  Tania_Cagnotto
ביתו של קופץ מים מדליסט אביה המאמןGiorgio Cagnotto  שזכה ב - 4 מדליות האולימפיות שלו לפני 40 שנה. מיד הזדהיתי ורציתי לראות בניצחונה, ואכן הביצוע של קפיצות המים שלה היה יפה ואלגנטי.

אבל בקפיצה הלפני אחרונה בסדרה. מי שהצליחה לעצור את הזמן, כאילו כדור הארץ עצר ממהלכו לחלקיק שניה, הייתה Wu

 Minxia  ( תמונות - Wikipedia )

זה לא היה רק  ספורט, זו הייתה אמנות.