לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

B.logi


"אילו היו כל בני האדם נלחמים רק לפי השקפותיהם, לא הייתה מלחמה בעולם" מלחמה ושלום


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2014    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2014

עטופים בדימויים


 

   הייתי רוצה לשמוע מה יש ליושבי עוטף עזה לומר על הדימויים המימיים על הטיפטופים, על ה'זליגה' (ברמת הגולן למשל) על הספיגה (ספוג סופג רקטות?), על מט"ח שלא יזכו לא, אבל מטח רקטות זכו גם זכו.

ומה יש ליושבי יהודה ושומרון לומר על האבנים שמשליכים עליהם, כי מה שהם בעצם סופגים הם סלעים. לא פחות.

תמהתי למה המל"ט לא זכה למזל"ט (מזל טוב יותר מזה שחטף כשנפל באירן), ואת אובמה הייתי רוצה לשאול למה התכוון כשדיבר על 'מזרח תיכון חדש' אני בטוחה שלא כיוון למזרח תיכון חדע"ש – (כל הזכויות להברקה שמורות לביבי)

 

   במשך חמישים היום הקשים שעברו עלינו חשבתי יותר מכל על ילדי העוטף ואני עדיין חושבת עליהם, איך הם סבלו שנים מהטיפטופים, איך זה שילדים שנולדו לתוך הטיפטופים הם בני ארבע עשרה היום. בכל פעם שמזדמן לי לראות בטלויזיה את הילדים האלה אני בולעת את הראיונות איתם בשקיקה, מנסה להבין איך חיים עם הדבר הזה, מה זה עושה לילד, מחשל? מפחיד? מרתיע? אבל באף אחד מהראיונות לא ראיתי ולא שמעתי מה עונים ההורים לילדים האלה שלהם ושגורם להם לרצות לחזור למקום הקשה הזה שהם רואים בו בית לכל דבר. הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר בבית של ילד מהעוטף, לשמוע אותו שואל את אבא אמא למה אנחנו גרים כאן? למה עוד לא עזבנו? למה סבא וסבתא ממשיכים לגור כאן למרות הסכנה האורבת בכל מקום, לשמוע את התשובות וללמוד.

   הייתי רוצה ללמוד ולדעת איך מגדלים דור כזה, חסין, חסון ודבוק מטרה, דור שגדל על ערכים שהפחד לא מעוור ומשתק אותם, אפילו שיש לי כבוד לאותם גיבורים ששהות מסויימת במקום הספיקה להם, כתורמים, שספגו על להתמלא.

 


 

פצועה קל מזריקת אבנים על רכב בוואדי ג'וז בירושלים http://www.0404.co.il/post/18035

 

נכתב על ידי , 31/8/2014 12:46   בקטגוריות אזרחית קטנה, פורום ישראבלוג, תולדות ארץ ישראל, אהבה ויחסים, אקטואליה  
הקטע משוייך לנושא החם: שינויים ופתיחת שנת הלימודים
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מישהו לריב איתו


 

 תוך כדי הקרבות חשתי בהחלט כמו במלחמה,  כאילו "אף פעם לא הרגשנו ככה" היתה בזה השלמה עם מציאות, התפכחות
מחלומות של
Happily ever after , חרדה לחיילים שעוד לא הייתה כמוה וחשש גדול מהמנהרות.

יחד עם התקווה לסיום מהיר ללא נפגעים חפים משני הצדדים, אפילו שהייתה צדקת הדרך, חששתי ולא רק אני – ממה יהיה אחרי, איך נתחיל לאכול אחד את השני אחרי, איך יתחילו בתוכנו ההאשמות, קריאות לוועדות חקירה.

אבל שום דבר לא הכין אותי לכך שיהיו אנשים שבלהט הוויכוח, ישכחו שהם פוגעים בלא אחרים מאשר בחיילי צה"ל ובמשפחותיהם, שיהיו שיאמרו שאפשר היה בלי מלחמה, ובעקיפין יגרמו לחיילים לחוש כאילו לחמו לשווא, שלא לדבר על משפחות חללים.

 אני בהחלט בעד חופש ביטוי, אבל אני נגד הפקרות. לטעמי קללות, עלבונות, מושגים שחוקים שהושאלו ממקום זוועתי אחר כמו פאשיזם, ונאציזם יביאו רק לאנטגוניזם, חוסר הקשבה, שנאה. אנחנו כל כך נפגעים כשזרים אומרים את זה עלינו, אז למה אנחנו מדברים על עצמנו בחוסר תבונה או אינטליגנציה או ידע, מערבבים מין שאינו במינו, ונותנים פתחון פה לאויבים?

 אינני מבינה דבר וחצי דבר בתורת הלחימה, לא התנסיתי בה אלא כמחפשת מקלט, או מאבדת, ולכן אינני מעבירה ביקורת על צה"ל, ואני מצפה שגם אחרים ינהגו כמוני. לטעמי הביקורת על צה"ל איננה אלא חוצפה וכריתת הענף שאנו יושבים עליו.

לדעתי כל אחד במדינה הזו חייב תודה לחיילים, 'לראותם בלבד' ואם יש למישהו איזה דבר לומר שיבטא את דעתו בדחילו ורחימו.

 

 חששותי התאמתו. כאילו לא די במלחמות לחיים ולמוות החלו מלחמות בתוכנושכנים שוברים את הדלת של מעון המשפחה שלנו, מבצרנו היחיד, ואנחנו רבים בינינו לבין עצמנו תוך כדי, מעליבים את הקרובים לנו ביותר, פוגעים, מאשימים אותם באשלייה שכאן, לאור הסלון בתוך ביתנו הפרוץ יימצא הפתרון. אנחנו נחלשים להתמודדות עם החשכה המאיימת מבחוץ.

 לסגור רדיו וטלויזיה ולא לקרוא עיתונים איננו פתרון רלוונטיהבעייה לא תיעלם. מאז הקוטביות, שרצחה את רבין, כשלא ידענו מאיפה נפל עלינו האסון ולמה, החלטתי שאעשה כל מה שביכולתי המצומצמת להוריד את גובה הלהבותלמצוא פתח לדיאלוג לא פוגעני, לא אלים, דיאלוג לא מזלזל, כזה שמכבד את דבריו של האחר. אפילו רציתי להציע את הדיבר האחד עשרה:

כבד את רעך".

 כשמצאתי את הכתובת הזו http://mishu.s3-website-us-east-1.amazonaws.com/ תחת בכותרת מישהו לריב איתו, מצאתי שאולי יש פתח לתקווה, להזדמנות להידבר ללא התלהמות.

 התחפשתי לימנית, ואיש מהצד הנגדי לא התחבר. ניסיתי שוב, ושוב – לאחר כמה נסיונות כושלים, התחפשתי לשמאלני והנה השיחה:

 

דיון הראשון:ה שלי באתר:

 

ימני מחובר. שיהיה בהצלחה

ימניאהלן

שמאלניאהלן, אפשר לדבר מבלי להשתמש בקלישאות?

ימנייאללה

ימניתתחיל

שמאלנילמה אתה כועס על האנשים שמבקשים להפסיק הקרבות בשלב הזה?

ימנילמה החלטת שאני כועס?

שמאלניכי זה מה שאומרים עח הימנים, שהם פאשיסטים ועוד כל מיני דברים מהסוג שאינני מסכימה עליו

ימניועל שמאלנים אומרים שהם עוכרי ישראל. את מסכימה איתי שזה לא נכון?

שמאלניבודאי שלא, רק מאהבה ודאגה לישראל אנחנו באים, להימנע מהרג משני הצדדים, להעשיר את סוחרי הנשק, כי אולי הם מאחורי הכל?

ימניכדי להימנע מהרג חפים מפשע צריך לנקוט פעולות. זו המציאות

שמאלניאבל לנו יש כיפת ברזל, ואנחנו שורדים, אז למה להילחם ולהפריע את מנוחת השכנים?

ימניכיפת ברזל היא לא פיתרון. היא הדרך

ימניהאזרחים לא צריכים לחיות בפחד מטילים ופצצות

שמאלנידרך? אז אולי ניתן גם להם כיפת ברזל, וישחקו הנערים לפנינו?

ימניתני לי סיבה אחת מדוע לתת להם את כיפת ברזל

שמאלניכבר כתבתי למעלה, לחסוך בנשק, לא להעשיר סוחרי הנשק, למנוע הרג, מי שרוצה שישחק במלחמה ואנשים תמימים לא ייהרגו

ימניאת מסכימה איתי שהצבא יורה למטרות ספציפיות שהוא בוחר. לא כמו הטילים שנורים מעזה שיפגע איפה שיפגע?

שמאלניימני חביב, המציאות מעיפה אותי לעיסוקי, היה כיף לשוחח, ולנסות לדבר כמו שמאלנית, למרות שאינני לא זה ולא זה, אני מהצד שרוצה להביא לדיאלוג, לראות אם שמאלני יכול להגיע לדיאלוג עם ימני כפי שהוא דורש שהימני יעשה עם חמאס. להמשך שיחה אני מוכנה שתפנה אלי כאן - http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=690765&blogcode=14174845 - כי אלה דברי - ביי, היה כיף

ימניהיה כיף

ימניתעשי חיים

שמאלניתודה, גפ את\ה, וזה מה שמעתי תוך כדי,https://www.youtube.com/watch?v=dDI7x1nwTUw&list=UUa_4DcdTB9QfK0LY9-7qWuQ&index=31

יום טוב


דיון שני:

 

כדי להיות מאוזנת, לא ויתרתי, ותוך כדי כתיבת הפוסט התחברתי שוב, הפעם כימנית, שניים איכזבו אותי קשות, אבל האחרונה – השאירה לי פתח ענק לתקווה לשלום בית. 

 

שמאלני מחובר. שיהיה בהצלחה

שמאלניהיי

ימניהיי טרילילי, למה אתם נותניפ לחיילי צה"ל תחושה שנלחמו לשוא שלא לדבר על משפחות החללים?

שמאלני"אתם" נותנים? זה ביב נותן את התחושה הזו.

ימניאוי איך הפכת את העובדות, החיילים כבר נלחמו, עכשיו לומר להם שנלחמו לשוא זה עושה השמאל

שמאלני התנתק


דיון שלישי

 

שמאלני מחובר. שיהיה בהצלחה

ימניהיי שמאלני, מדוע שמאלנים קוראים לימנים פאשיסטים ונאצים?

שמאלני התנתק


א חרון חביב 

 

שמאלני מחובר. שיהיה בהצלחה

שמאלנישלום

ימניהלואי ויהיה שלום בינינו תחילה, היי שמאלני, מדוע שמאלנים קוראים לימנים פאשיסטים ונאצים?

שמאלניאני לא קוראת לאף אחד ככה... מדוע ימנים קוראים לשמאלנים סמולנים מסריחים עוכרי ישראל ?

שמאלנימה הקטע של הסמול בכלל... אני חושבת שהניצחון האמיתי שלכם הוא בעובדה שהיא אפשר לכתוב ימין בשגיאות

שמאלני*שאי

ימניאני שמחה שאת לא מדברת ככה, אני חושבת שאפילו שימנים מדברים ככה הם צריכים להראות שהם יודעים לדבר ולהנמיך להבות כפי שהם מציעים לימני לעשות מול חמאס

שמאלנינכון

ימניוואלה, אני לא מאמינה שהיגענו להסכמה

שמאלניבכלל אני חושבת שימין שמאל זה לא כזה משנה זה הקיצוניים שהורסים הכול לכולם

ימנימסכימה לגמרי

שמאלניחחחחח כן

ימנישבת שלום, יש תקווה

שמאלנישבת שלום גם לך :)

ימניאם תרצי לראות הרחבה של דברי נא היכנסתי בגוגל ל'אוגניה ישראבלוג' אני בשלבי כתיבת פוסט בנושא, עשית לי סוויץ' נעים באמצע הפוסט

שמאלניאוקיי אני אכנס... שמחתי לעשות סוויץ

ימניהפוסט העדכני גם יהיה לטעמך, לפי שיחתנו, החדש ייכנס עוד כשעתיים. חיבוק

שמאלניבחזרה :)


 



הצילום:

           Joe Bowler On My Way                                                                                                                   

 

 

נכתב על ידי , 15/8/2014 12:07   בקטגוריות חירות ללא הפקרות, יחסים בין בלוגרים, לשנה החדשה, מה טעון תיקון במדינה שלי, מניעת אלימות, סובלנות, עם אחד, שינוי תפיסה, תקוה חדשה, אהבה ויחסים, אופטימי, אינטרנט, אקטואליה  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



האור שבקצה


 

פעם חשבתי שאם אתנהג יפה יתנהגו אלי יפה בחזרה, כשבגרתי מעט למדתי שיש עוד משתנים למשוואה, שיש שינצלו את טוב ליבי, לכן ניסיתי להבין את עומק נפשם, וחשבתי – מה שהיום מובן לי כהתנשאות – שיש בהם סבל שהם נושאים עימם ולכן הם אכזריים.

לאחר ניסיונות כושלים עם בני אדם מסוימים, הבנתי שמה שנכון לילדים אינו נכון בהתנהגותם של אנשים בוגרים, שאל ילדים אפשר חייך בהתנשאות קלה של ניסיון חיים, של הנאה מתמימות, לבחון מאין הם אוגרים זעם, לדובב ואפילו לעודד, אבל כשזה נוגע למבוגרים - יש שהם סגורים באופיים ובדיעותיהם, שכבר גיבשו להם השקפת עולם לפי נסיון חייהם, שכבר קשה לשנות את עמדותיהם.

יש שתחושות הקיפוח שלהם כל כך עמוקות שאפילו אם יבינו מקרה אחד מתוך מכלול המכלול עדיין ישאר מתוך עמדה של קיפוח, מתוך חשדנות, חוסר אמון, והם יצאו לעולם עטויים בשריון או בקוצים.

אז לקחתי את עצמי בידיים, ואחרי מספר נסיונות כושלים להתחבר עם אנשים שראיתי שאיני מצליחה להתחבר אליהם המשכתי בחיי, התחלתי לנהוג לפי הבנתי מבלי לנסות לנחש מה הם חשים ומה יקרה אם אעמיד דברים על מקומם ובזמן הנכון.

בקיצור הפסקתי להיות קורבן להתנהגות של אחרים למחשבות שמא אפגע במישהו אם אביע את דעתי, והפכתי להיות עצמאית בשטח, למדתי לומר את דעתי מתוך עצמי ללא השוואות, ללא הטפות, ולפעמים ללא הסברים, מבלי לראות באחר נחות או מסכן ממני, או לחילופין נישא ממני.

הייתי לאדם חופשי, חשתי חרות לבחור חברים ולמדתי לא לצפות מאנשים ליותר מידי. למדתי לסלוח, להמשיך הלאה, לא מתוך עליונות אלא מתוך הבנה שלא כולם חושבים כמוני, שאולי לא יחשבו אף פעם כמוני, וככה לאט לאט, באמת לאט, למדתי את העולם על כל מרכיביו, ואני עדיין לומדת.

למדתי גם ליהנות מהשיש, לאגור כוחות לימים גשומים.

מאובזרת בתובנות האלה מתוך תחושה שאני יכולה לשוחח עם כל אדם, ובלבד שיהיה בר שיחה, קשוב ובעל נימוסין, הצלחתי להחליף תחושות עם בחור ערבי, התוצאות היו מרגשות ומפתיעות:

בכל שישי שני אני מזמינה משלוח ירקות מחנות מסויימת. המשלוחן, ערבי לפי מבטאו תמיד מגיע באותה השעה של השישי ואני מזכה אותו בטיפון (אפילו ששילמתי על המשלוח) וכמו ההוא עם הידים על העיניים, האזניים אני מברכת אותו בשבת שלום והוא עונה כנ"ל.

כמה ימי שישי יצא שהמשלוח חיכה לי ליד הדלת, ולכן, פיציתי את המשלוחן בסכומים מכופלים בשבועות שאחרי. גם כשהייתי קצרה במטבעות, הוא ידע שלא יישאר מקופח ויפוצה.

ככה נוצרו בינינו יחסי אמון. לאחרונה כשהוא מגיע, הוא כבר יודע היכן לשים את הדברים הכבדים יותר, אנחנו מקבלים זה את זה בסבר פנים יפות.

בשישי האחרון הוא היגיע באחת עשרה וחצי, שאלתי מה קרה שיש איחור? ידעתי שלא יקבל את שאלתי כביקורת אלא כהתעניינות, והוא אמר שהמצב קשה והלוואי ותיגמר כבר המלחמה.

שאלתי אותו בפליאה:

"אתה 'איתנו?

לצידנו'?”

להפתעתי הרבה הוא ענה לי:

"חבל על החיילים שלנו"

דמעות עמדו לי בעיניים, הוא כבר היה ליד המעלית, התאוששתי מהר, רצתי אליו עם הטיפון, ואמרתי

"הלואי כולם כמוך"

 

בשישי הבא אשאל אותו לשמו.


 


 


 

 

 

 

 

המלחמה הזאת מטיחה בנו הישר בפנים הרבה מאד אמיתות, חלקן כואבות,חלקן מבעיטות וחלקן מעוררות השתאות ומסמנות בעיני את האור בקצה המנהרה. בשיתוף התמונה הזו, אני מבקש להזכיר לכולנו שבמדינת ישראל יש לא מעט ערבים מוסלמים נאמנים ומוקירי תודה למה שהמדינה הזו מספקת להם כמדינה יהודית ודמוקרטית. למרות שלא הכל מושלם כאן, ויש עוד הרבה עבודה לעשות. האיש היקר הזה תושב הפזורה הבדווית הגיע לפני זמן קצר לסורוקה עם פרחים וממתקים לבקר חיילים שנפצעו במערכה. אני מבקש מכולנו בואו נחבק ונחזק את הרוב הדומם, ובו בזמן נעקור בלי רחמים מתוכנו את הבוגדים (במסגרת החוק כמובן...) רק ככה נמשיך להתפתח כחברה חזקה ומאוחדת.

תודה רבה לדוקטור Rotem Tsur שהביא את העניין לתשומת ליבי.שתפו שתפו שתפו.

 

 

 

 

 


 

מסעב חסן יוסוף מחבר הספר בן החמאס

 


https://www.youtube.com/watch?v=CVDVLWKeLys

 

 


 
יחסי אמון 
יחסי אמון 
דמעות עמדו לי בעיניים, הוא כבר היה ליד המעלית, התאוששתי מהר, רצתי אליו עם הטיפון, ואמרתי "הלואי כולם כמוך"

 

נכתב על ידי , 5/8/2014 12:07   בקטגוריות אזרחית קטנה, אנשים טובים באמצע הדרך, זעקה, מה טעון תיקון במדינה שלי, מניעת אלימות, מעברים, סובלנות, שינוי תפיסה, תקוה חדשה, אהבה ויחסים, אופטימי, אקטואליה, פורום ישראבלוג  
הקטע משוייך לנושא החם: שנאת חינם
36 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   3 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 14

Google:  http://israblog.co.il/690765

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , פילוסופיית חיים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאוגניה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אוגניה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)