B.logi

שלום רב,

דבורה לא מצליחה להיכנס לבלוג שלה, לתשומת לבם של ישראבלוג

אי לכך, אני מארחת בכיף את דבריה כאן, כפי שנשלחו לי ככתבם וכלשונם

ולאחר שאקרא - אגיב גם אני

על הפעמים שהרגשתי שאני יכולה להצליח .

בפעם ראשונה שהשתוקקתי לנסוע באוטובוס לסבתא שלי מבת – ים לתל אביב ואבא הרשה לי ...

אהבתי מאד את סבתי היחידה והמרשימה , אם אבי .

סבתא היתה מגיעה אלינו רק בחגים ואני השתוקקתי לראותה

יותר . לשמוע את סיפוריה המקסימים , שספרה לי בערבית כששתינו מכורבלות באותה הסמיכה ובאותה המיטה ...

היא היתה אשה גבוהה שיערה הכסוף היה עטוף במטפחת לבנה מעוטרת שניצים צבעוניים , לבשה שמלות ארוכות כהות התהלכה תמיד כמו מלכה , נשענת על מקל מעץ מגולף היא התגוררה ברחוב פינס מספר אחת בתל אביב .

בעיניי , עיני ילדה כבת שש נראה הבית הזה כמו מבצר .

מהמדרכה נכנסו אל הבית בעל שתי הדיותות ,דרך שער מגולף חלוד וחורק . אחת עשרה מדרגות העבירו את הבאים לעולם אחר , לתוך ריבוע ענק מרוצף ברצפה מעוטרת בצבעי אדמה .

הדבר הראשון שנגלה לעין היתה בריכה דגים עגולה שבה צמח עץ גבוה ובין השרכים שטו להנאתם דגי זהב .

ואם הסתכלת למעלה , ראית את השמים במלוא הדרם .

סביב הקירות העבים היו יחידות דיור שכללו חדר ומטבח בם השתכנו משפחות שלמות , את כולם הכרתי .

מכיוון שהחדר צר היה מלהכיל את כל בני המשפחה , הוציאו אל הרחבה כל אחד ליד דלת הכניסה ,שהיתה אגב ,תמיד פתוחה מזרונים והשתרעו עליהם בשעות היום והלילה .

כאשר התגעגעתי אליה ביקשתי מאבי לנסוע אליה באוטובוס של 'דרום יהודה' .

אבא הסכים בתנאי אחד, שאפרט לו במדויק איך אני מגיעה לרחוב של סבתא, אחרי שאני יורדת מהאוטובוס .

שמחתי לפרט : אני יורדת בתחנה ברחוב הרצל פינת הקישון , הולכת עד לגמנסיה 'הרצליה ' נכנסת לרחוב שבזי ובפניה הראשונה פונה ימינה , זה רחוב פינס .

בקצה המורד נמצא הבית .

אחרי שעברתי את מבחן הניווט אצל אבי

עשיתי זאת .

הרגשתי גדולה ואחראית .

בפעם הראשונה שהלכתי לסבתי , מבלי ליידע את אמי ...

בפעם ראשונה שהבנתי שאני מסוגלת לכתוב חיבור, יותר טוב מכל מה שכתבתי קודם

   מאז חורבן הבית והגלות הייתה היהדות למופשט שלא כל אחד יכול לרדת לעומקו. אני די לי בהבנה הזו, במופשט, כי אינני מתיימרת להכיר את היהדות כולה, אבל אוסיף רק כי היהדות החרדית היא המייצגת את מופשט עד כי לא תאמין בביאת המשיח לא תצפה לו, ולכן בקיצוניות המקלקלת את השורה בגלל שלא תאמין במדינת ישראל, היא תתנגד לה.

אבו אלמוג', ממאמרו המשובח כמה מילים טובות על  הדת  הבנת שלא צריך להיות דתי כדי להיות רוצח, כבר היו מלחמות, ומהנוראות ביותר, ולא בשם הדת, והיו רציחות בשם תבונה חופש שיוויון והאחווה.

   לאפשר לרוצחי תינוק או נערה בת 16 להתחבא מאחורי הפרוכת זה עלבון לתורה. אלה רוצחים שהיו רוצחים גם אם היו מאמינים בפאנאטיות בדבר אחר.

   לצערי, כמו שכתבתי בפוסט הקודם שלי, בשטחים מלחמה על הבית ( ראה הנמשל לפי מקונרד לורנץ ) ושאר הדיבורים המיותרים והסיסמאות נראים לי כנסיון אומלל לשכנע במינוחים חצי אמיתיים מתחום המוסר כל אחד את קהל היעד שלו. עד שלא תיפתר בעיית השטחים, ועד שיימצא מי מייצג את הפלשתינים כדי שאפשר להגיע עימו להסכמים המצב הנורא הזה יימשך

   אראל סגל במעריב השווה את החיוך המצמרר של ילדי תג מחיר של היום לחיוכו של יגאל עמיר. אני מסכימה להשוואה ואוסיף כי יש לי תחושה שאם לא היו מייחסים ליגאל עמיר כוחות על כמו 'רצח שלום' בזמנו, והיו מטפלים בבעיה נקודתית דהיינו – טרור לא היינו מגיעים לשנאת אחים כפי שחווינו בשנים האחרונות.

אבו אלמוג: "אין לחילוני שום יתרון על הדתי והחרדי, לא בחוסר אמונתו, שאינה 'רציונלית' יותר מאמונת הדתי, ולא במערכת הערכים שלו. לא נלך למקומות ממש אפלים, אבל שלטון הטרור של המהפכה הצרפתית הראה לנו בדיוק מה אפשר לעשות בשם התבונה"

   הרציחות הנוראות של סטאלין בשם האידיאולוגיה הקומוניסטית לא היה להן רקע דתי, הן רצו לחסל את הדתות, והתנהגו כלפי אמונתם הסוציאליסטית כדת לכל דבר

   במשפחות רבות מתפתחת מלחמה על הבית כאשר נקלעים למאבק הגירושין, במעטות מהן מתגלה פרצופו של הגבר של מסוגל To let go וזמנים קשים של חוסר הבנה לא התייחסו אליהם כפושעים לכל דבר, החזירו אותם הביתה מתוך זלזול בחיי האישה והילדים. שנים וקורבנות רבים נזקקו לרשויות החוק להבין שיש כאן עסק עם פושעים ושכך צריך לנהוג בהם. עד ששום דת לא הייתה להם להתחבא מאחוריה.  

אבו אלמוג  כמה מילים טובות על הדת:

https://abualmog.wordpress.com/2015/08/06/%D7%9B%D7%9E%D7%94-%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%93%D7%AA/

   קונרד לורנץ בספרו 'הרע לכאורה' מתאר את ההתנהגות הכלבית המתונה אך ככל שיתקרב אל מלונתו יסתכן בנפשו שכן יהיה הכלב מסוכן יותר ויותר, ואנחנו בעל החיים החושב גם אנחנו נעמוד על רגלינו האחוריות ונעשה הכל לשמור על נוינו

   המאורעות האחרונים, אולי החרמות על התוצרת המאיימוים על היושבים בשטחים ועל מקור מחייתם, מרמזות על סכנה צפויה – כי מסתתר מאחוריה איום על המשך ישיבתם שם וככל שהאיום קרב תחושת הסכנה גוברת, אלימות מתפרצת וכדי להצדיק את עצמם מוסרית כנגד הדרישה המוסרית הם נאחזים בקרנות המזבח

   הם מחפשים בכתובים הצדקה למעשיהם האלימים ומוצאים אותה בכוונה לבניית בית המקדש במהרה בימינו. הם נאחזים בממשות השטחית של רבנים יהודים שלא משכילים ( שמא אינם מעוניינים ?) ללמד את צאן מרעיתם את עומק המחשבה היהודית

   מאז חורבן בית המקדש והגלות לבשה היהדות את פניה הנשגבות יותר, החליפה את הקורבן בתפילה "ונשלמה פרים שפתינו...", עזבה את החומר הממשי והתפתחה לעמקי מחשבה וחקר, ואת היומיום חיה כאילו יבוא – אפילו שלא יבוא ( המשיח ). זוהי מהות היהדות לטעמי - לעשות את הטוב ללא ציפיה לתמורה.

.

   מי שבאמת מכבד את היהדות ורוצה להבין את הסתירות בה, בין דרישות היהודים המחפשים ממשות לבין המסר העמוק שלה ימצא אותו כבר במקרא, שמשה מקום קבורתו לא נודע – שמא חלילה נעבוד את המקום הממשי, ושמקום מתן תורה נשאר ערטילאי עד היום, והתורה היא הממשות היחידה שיש ללכת לאורה

    שלמה המלך בנאומו בחנוכת המשכן מל"א ח 1-61 ":  27. כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ? הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ - לא יכילו אותך -  אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אשֶׁר בָּנִיתִי?

   והנה קמו לנגד עיני בני אדם הקוראים לעצמם יהודים וכנבלים ברשות התורה עוצמים עין לאמת, בוחרים לעצמם את הנוח להם מתוך הכתובים ובאים עלינו לכלותנו

נאום חנוכת בית ה'

 אָז אָמַר שְׁלֹמֹה:  יְהוָה אָמַר לִשְׁכֹּן בָּערָפֶל. 13. בָּנֹהבָנִיתִי בֵּית זְבֻל - בית נישא - לָךְ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים - לנצח

?

 - והוא יודע, כי הבית שבנה לו אינו אלא דרך משל

http://www.mikra-ahuvia.co.il/index2.php-id=201&lang=HEB&catId=13.html

- ... על סמך המובא בתלמוד בשם רבי הלל, כמוזכר לעיל, שטען שהמשיח לא יבוא

       https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97

שלום מצפת (מושקוביץ),   -  סולם יעקב