התכוננתי לבלות שבועיים עם הרגל למעלה , אבל התוכניות השתבשו , הניתוחון בשוק הזדהם , ולא ידעתי את נפשי עד שהיה ברור לי שהעצם ניצלה
הדבר חייב אותי בביקורות חוזרות ונישנות , חבישות עצמוניות במשך חודש . לא נעים ? לא . היו ימים שאפילו הרגשתי נורא
אחרי שנרפאה הדלקת בעזרת פגזים של אנטיביוטיקה ומשחות , הבטיחו לי שני מומחים ( שהרי התייעצתי חזור והתייעוץ ) שייקח זמן , חבישות ביציאה לשמש במשך עוד שנה , ואח כ האיזור יתמלא והמקום ייראה יפה וצריך לא להתאמץ יתר על המידה
אז במה מתנחמים בינתיים ? בספרים טובים ויפים ובנכד מתוק ועוד 1 מתוק ממנו .
נשאר זמן פנוי , עייפתי מהתוכניות שקוראות לעצמן חדשות , הקשבתי רק לתקצירים ועברתי לתוכניות טבע ומוסיקה כי מאסתי בכותרות ובפרשנויות של בעלי עניין ובעלי דיעה שכופין עלי את חוות דעתם , תנו לי את העובדות , את האנליזה והסינתזה אוכל לעשות בעצמי .
תודה
והבוקר , בהתחברות תמימה לפייסבוק , נעצבתי אל ליבי עוד יותר ואני חרדה לבאות - שהרי - חשבתי לעצמי , התכנסנו כאן אחרי 2000 או 3000 שנות כדי להפוך לעם , ולאיזה עם ? מה המשותף כאן לכל המתכנסים ? אה , כן , נזכרתי היהדות ! התכנסנו כאן היהודים כדי להפוך לעם
אבל מה שקרה במשך השנים זה שהיהודים לא הצליחו להגדיר את עצמם , פלגים ביהדות בזים זה לזה לאחרונה , אינם מכבדים זה את זה , ציונים מפולגים בדיעותיהם ובדרך הפעולה משמיצים זה את זה , דנים זה את זה לכף חובה . מה שנוצר כאן הוא לא עם אלא פלגים של שנאה במרחב משותף
, יהודים ללא ציביון איבדו את דרכם , תועים בסבך ההגדרות , תוהים אנה יפנו , חוששים זה מדרכו של זה , בודדים איש באובדן דרכו
התיחדנו בשנאה , היא היחידה שמיחדת אותנו עכשיו ואני חוששת שהשסעים רק יתרחבו . התפארות של קבוצה בשלילת האחר אינה תורמת למתפאר ובודאי שלא לדיון. זה רק יוצר אנטגוניזם ומשניא את עצמו , מכניס את המתנגד לעמדת התגונננות והתקפה שלוחת רסן . צביעת הויכוח התרוששה לשני צבעים בלבד , השחור והלבן
ואני תוהה ודואגת לעתיד המצפה כאן לנכדי
למחפש בבתי המשפט את הישועה בענייני דיעה , אוסיף שהוא מסכן את החברה , לטעמי אף יותר , ואולי אקדיש לכך פוסט נפרד
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
