תחילת שנת הלימודים מהווה הזדמנות לפרוק תלונות ומענות. אל מערכת החינוך , להביע ציפיות . זיכרונות אישיים מבית הספר מציפים ,
הזיכרונות הפחות טובים מתקופת הלימודים , מעלים חששות לילדים הפרטיים שיוצאים ללמוד יש החשים זאת בינם לבין עצמם , כמחנכת וכאם חשתי בזאת גם אני , ויש המביעים את החששות שלהם בחוסר אמון במערכת החינוך - מעל גבי העיתון או ברשת
לאורך השנים שלי כאם לתלמידים הבנתי שהדרך הטובה ביותר לתווך בין הילד לבית הספר היא שיתוף פעולה והבעת אמון במורה - וחשוב יותר - הבעת אמון בכוחו של הילד הפרטי להתמודד עם קשיים
לפני שרצתי למורים מלאת טענות/חרדות/סערת רגשות (היום מוואצאפים. ישירות , חראם על המורים) הייתי אומרת לילדי "מה שאמרתם לי עכשיו אימרו למורה"
אם חזרו הילד או הילדה ואמרו "המורה לא שמע/ה אותי " אמרתי "שימו פתק על שולחן המורה"
וזה תמיד עבד , לעיתים רחוקות התערבתי , רק כשחשתי שלא נותנים אמון בילדי
מנסיוני כמחנכת הייתי רוצה גם לשתף את ההבנה שלי לאורך השנים , את הכרתי הבלתי מעורערת בכך שתלמיד , ילד שאינו גורר לבית הספר דאגות , עצב , חרדות להורים , לאחים , יהיה פנוי לגמרי ללמידה יקשיב , יבין , יישם , ייתעניין מעבר , יעשה אנאלוגיות .
ילד שרגשותיו מציפים אותו לא יהיה פנוי ללמידה , מחשבות ודאגות יציפו אותו , הוא עלול להתכנס בעצמו והתוצאות של זה יתבטאו במבחנים , ילד אחר יבטא כעס שעלול לשבש את יחסיו עם המורה
בעולם מושלם אין דאגות , הכל זורם על מי מנוחות , אין מתחים אין חילוקי דיעות בין ההורים , אין להם בעיות בעבודה , עם שכנים , משפחה
בריאות לכולם והחדשות צוכר
איש אינו חי בעולם מושלם . אין דבר כזה . החיים מזמנים מכשולים צפויים ולא צפויים , אם כך איך יבוא הילד לכיתה וראשו פנוי ללמידה ?
אם הורים ימצאו פנאי להיות קשובים לילד , לאוורר יחד איתו את חוויות היום , יקשיבו לחרדותיו , לחששותיו , יבנו יחד איתו כלים להתמודדות ישאלו לדעתו , לא יצחקו או ילעגו , מאמרו זה כלום .אלא יכבדו אותה , יספרו את דעתם , ישתפו מנסיונם , יתפנה הילד ללמידה
בית הספר נהוג להציף חוויות ולשמוע דיעות של תלמידים אך בשל הכיתות הצפופות לא כולם יוכלו להתבטא
כאן יש לי בהחלט על המערכת בשל ריבוי התלמידים וחוסר שיעורי יצירה המהווים איוורור ופורקן לרוב תחושות התלמידים ואמון בעצמם ובייחודם
בהצלחה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
