החיים מחוץ לארון.

גם אני מתחיל חיים חדשים, אחרי שהלב שלי נשבר.

את האמת אני לא ידעתי איך לתקן אותו, תמיד מצאתי את עצמי חוזר על עצמי ואומר "זהו, אני לא אוהב אותו". אבל בלב?

אני כן אהבתי אותו. חשבתי שאני יכול לשכוח וגם הצלחתי, אבל אז זה שוב פעם חזר אבל עכשיו אני קיוויתי שזאת הפעם האחרונה.

הוא היה חי בתוכי, נושם בתוכי, הלב שלי לקח אותו, את ליבו.

כל פעם היו יורדות לי דמעות והחברים תמיד ניגבו לי אותן, מכירים את זה שתמיד אומרים דברים מגעילים על מי שאתה אוהב,

ואז זה "מוריד" לך ממנו? מהבן אדם?

אצלי זה לא ככה. כמה שלא היו אומרים לי שהוא לא שווה את הדמעות שלי, זה לא הוריד לי אפילו טיפה מהרגשות, זה רק העלה לי.

ומהיום אני מתחיל חיים חדשים עם האנשים שאוהבים אותי, עם החברים שתומכים בי ואני לא אבכה עליך שוב.

מכל מילה שלך הייתי בוכה או מסתם געגועים אליך... בגללך? נהרסו לי שנתיים שלמות מהחיים, והיום אני יודע שמעכשיו אתה כבר כלום בשבילי.

כי אותך שכחתי, ואתה יודע ממתי? מעכשיו.