החיים מחוץ לארון.

בעולם הקטן והצר שלי, כל מה שאני לפעמים רוצה זה שקט נפשי, רוצה לשכוח מדברים שסובבים אותי ביום יום, ומתחנן לקצת שלווה.

רוצה לדעת לפעמים שאולי אפשר אחרת, רוצה להבין שלא כולם אותו הדבר. אבל זה לא ככה.

בזמן האחרון סובבים אותי אנשים שלא אכפת להם מאף אחד חוץ מעצמם ומהצרכים שלהם, האגו שלהם אכל להם את הנשמה ממזמן.

אני כבר לא יודע אל מי אני מדבר- כי לכל אדם חדש שאני מכיר יש אלף ואחת מסכות. בשביל מה צריך את זה? רק אלוהים יודע.

אני לא מאמין על האנשים שנמצאים מסביבי, יכול להיות שאני הוא המוזר שלא מבין כלום?

כאב הוא מפתח לחץ מהגדולים ביותר. מי שסובל מכאב, סובל לא רק כאב פיזי, אלא גם כאב נפשי משמעותי, ופחד תמידי:

מתי יגיע הכאב, מה מעורר אותו, מתי הוא יפסק? הכל כל כך מעורפל, לעזאזל עם הכל.

למה זה בכלל קיים? אה, אני יודע. כדי שהחיים האלה לא יראו לנו חלב ודבש. ובכל זאת.. אין לי מענה.

אני חושב שאני מתאהב, אבל אני לא יכול לעשות שום דבר.

או שאני כן יכול, אבל אז אני אהרוס כל דבר אפשרי. לפעמים אני באמת רוצה להפסיק להרגיש דברים.

מה אני עושה עכשיו, פשוט ממשיך עם זה או מדחיק את זה? ומה אז?

ולמה אני ממשיך ושואל דברים? יש לי דייט בפאב בעוד כמה דקות ואני לא מתכוון לחשוב על שום דבר מזה.

זאת אומרת.. אולי מחר, אבל להיום אני פשוט רוצה לשכוח ולהירגע מהכל.

אני לא רוצה לחשוב על שום דבר חוץ ממנו, אפילו שהוא לא אוהב אותי בחזרה. רק להיות איתו זה מספיק.

רק קצת, רק עוד קצת.........