החיים מחוץ לארון.

לכל אחד מאיתנו יש ארוע שמתחבר לתחושת הצלחה. פעם כשעמדתי וכולם מחאו לי כפיים, פעם כשהייתי שם קיבלתי הכרה על משהו שעשית.

אני נזכר במספר ארועים כאלו שצצים לי בזכרון ונזכר בפרטים החשובים באמת!

כשהייתי שם והסתכלת על האנשים שחשובים לי בחיים: מביעים שמחה, ומאושרים מכך שהצלחתי, ויותר מזה!

הם היו גאים בי! הם מסתכלו עליי, מוחאים לך כפיים, קופצים מרוב אושר!

כשאני נזכר בארוע הזה, באנשים שהיו סביבי, בהבעה שהייתה להם על הפנים, אני נהיה עצוב אפילו יותר.

אני לא יודע אם זה שההורים שלי לא מרוצים ממני או ההרגשה שלא מעריכים אותי מספיק..

בכל מקרה יש יותר סיכוי לתחושות שליליות מאשר חיוביות בחיים שלי עכשיו.

עדיף להבין את ההגיון ולא פשוט לקבל נושאים מסויימים כנכונים או לא. אני יודע שזה בגלל שאני הומו, אבל אני שלם עם זה כבר.

הנקודה החשובה היא לא לשים לב לתגובה שאני מקבל.

אתמול בדייט שלי שמתי לב שאני מטריד את עצמי במחשבות על המשך הערב ומפתח ציפיות לגבי ההמשך.

לא מתמקד ברגע וכן מתמקד בתגובות שאני מקבל. אני חושב שמשהו לא בסדר איתי, אבל הרבה דברים לא בסדר איתי.

שיהיה. לא אכפת לי מהדברים האלו יותר.. יש לי יותר מידי נושאים ומחשבות על הראש הכואב שלי גם ככה.

למה אני לא יכול להיות אדיש כמוך?

לעזאזל אני משתגע!!