כל פעם שאני מגיע לדיכאון רגשי מהגורמים הסביבתים המפגרים שמקיפים אותי , האוכל קופץ לראש
אני בדיכאון כבר מלא זמן ... שום דבר לא הולך לי שום דבררררררררר
וכרגיל , אני שמה את החיוך המזוייף ואומרת שהכל בסדר
ואף אחד בעולם הדפוק הזה לא ישים לב לזה
נמאס לי להיות מאוהבת בדבילים שבחיים לא יבינו אותי ושאני קשה , קשה לי להפתח , קשה לי להיות במחוייבות , פשוט קשה לי
ואני לא מוצאת מישהו רגיל וחמוד שפשוט יעשה לי טוב .......
שיחזיק לי את היד ויעבור איתי הכל .
לא צריכה ידידים ... באמת שלא , חברות ? יכולה גם להתמודד בלי זה זה יהיה קשה אבל אפשרי
אבל אם יהיה לי מישהו שהוא רק שלי - זה פשוט יקל ככ על הכל
תמיד יהיה לי את האחד שיחזק ויחבק ויהיה שם שאני אוכל להפתח עליו ולדבר איתו על הכל לשתף , לחוות חויות ביחד
אבל לא משנה מה זה פשוט לא קורה..........עד שיש לי תקווה כלשהי זה פשוט לא קורה .
ושהכל בחיים חרא כמו עכשיו = אני פשוט אוכלת
אוכלת......ואוכלת.......ועדיין ממשיכה לאכול ועוד ועוד
עד שאני קולטת שזה מוגזם ......... ואז מתחילה להרעיב את עצמי , אוכל פשוט עושה לי טוב ............
אז עכשיו סיימתי עם האוכל ואני הולכת בכיון ההפוך ....... מתכוונת להפחית אוכל כמה שיותר
הרצון להרזות ולשנות משהו בעצמי אולי יעזור לי להתנתק מכל החרא שיש לי בחיים ....
מחר אני יוצאת לגדנע , זאת אומרת שבוע שלם להיות בתנאי צבא
בקיצור הולכים לקרוע לי את התחת ואני מוכנה לזה , הקורס מדריכים שעשיתי היה הדבר הכי נאצי שעשיתי ואין מצב שיש משהו גרוע מזה ..........
עידכון יבוא עוד חמישה ימים (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
