בנים הם כמו זבל רק תחפשי בפח הנכון

מה אלוהים, מה אתה מנסה להוכיח?

אני משקיעה שנה שלמה בבן אדם.

יוצאת מחוץ לגבולות הנוחות שלי כדי להתקרב, לדבר, לחבק.

לפעמים אני מרגישה שכדאי לי לוותר, ולפעמים הוא עושה משהו שמפיח בי תקווה.

ואני מבזבזת שנה שלמה עליו. לא מתחילה עם בנים אחרים, לא מנסה להינות מחיי הרווקות ולשפר את עצמי,

אני משקיעה במראה, בלבוש, מנסה להיות בן אדם יותר טוב. הכל כדי להרשים. 

ואני יודעת שזה טיפשי, שאני עושה את כל זה בשביל תשומת לב מילד אחד, אבל אני לא שולטת בזה.

הוא גרם לי לרצות להשקיע, לנסות להיות הבן אדם שאני שואפת להיות.

אבל מה שווה כל זה, אם בערב האחרון שלנו ביחד לפני שמתחיל החופש, הוא מדבר איתי על-

"משהו שאני רוצה לעשות אבל אני מפחד. אני יודעת שאני יכול אבל אני לא מספיק אמיץ לעבור את המכשול. בלה בלה בלהההה"

וכל מה שאני יכולה לחשוב זה "רגע, זה בדיוק מה שאני מרגישה לגביו! הוא יודע ומנסה לשחק בי? או שאולי הוא רוצה אותי ומנסה לרמוז לי את זה?"

אז אני אומרת לו שיילך על זה כי אין לו ממה לפחד, כי אני חושבת שאולי זה יגרום לו לנשק אותי סוף סוף.

ואז מה אני מגלה בוקר שאחרי? שהוא הלך לחברה ממש טובה שלי ואמר לה שהוא רוצה אותה.

אז למה לנסות בכלל, אם כל פעם מחדש זה קורה לי?

למה אני משקיעה במישהו ככה ולא מקבלת שום דבר בתמורה?

מה אני צריכה לעשות שונה כדי שסוף סוף הדברים יסתדרו לטובתי?

אלוהים, מה אתה מנסה להוכיח בכך שאתה לא נותן לי אף פעם את הסיפוק הזה של אהבה הדדית?