אז בהמשך לפוסט "שאלות שאני לא רוצה שתשאלו אותי", אמרו לי - זו לא חוכמה, את צריכה לכתוב על שאלות שאת כן רוצה שישאלו אותך.

ובכן, זה קל, הנה מה שאני רוצה שתשאלו אותי:

-רזית?

-לרשום לך גימל?

-יש לך המלצות על דרום אמריקה או המזרח?

-זאת הכלבה שלך בטלפון?

-את באה לגלידה?

-רוצה דיינר?

אבל טוב, אם אני חושבת על זה ברצינות, הנה השאלות שבאמת הייתי מעדיפה שישאלו אותי.

-אני רואה שאין לך סבלנות לשאלות האלה, את מעדיפה לעזוב את הנושא בשקט?

-איך היה לך באימון שחייה / שיעור ציור / שקרכלשהו אחר שאני עושה?

-מה היה לך כיף היום?

-מה קרה לך טוב לאחרונה?

-רזית?

אבל בתכלס, עדיין בא לי להיות לבד.

עדיין בא לי שלא יציקו לי ושלא ינסו להיות שם בשבילי ושלא ינסו לעודד אותי ושלא ינסו להגיד לי כמה אני צודקת וכמה טוב שעשיתי את זה.

ואני גם לא רוצה שסתם יקשיבו לי כי אני פשוט לא רוצה לדבר.

אני רוצה להיות לבד, לאכול לבד, לראות סרט לבד, ללכת לים לבד וללכת לשופינג לבד.

ואני רוצה לעשות את זה במוד שבו אף אחד לא ידע מה עובר עליי, אף אחד לא ירצה לשאול אותי שאלות מתוך סקרנות או מתוך רצון לעזור, ואף אחד בכלל לא יכיר אותי ולא יהיה לו אכפת ממני וזה יהיה הלבד הכי מושלם שיש.

בקיצור אני צריכה מוד כמו שהייתי בו בטיול במזרח.

עכשיו אני מבינה את זה פתאום.

ובמקום זה אני עדיין הולכת לעבודה, עדיין נאלצת לדבר עם אנשים על דברים שלא בא לי לדבר עליהם, עדיין נאלצת להיות נחמדה למי שנמאס לי ממנו ובא לי להעיף לו סלאפ עסיסית כזו כמו באיזה קומיקס.

אז בזמן הפנוי שלי שבו אני לא חייבת להיות עם אנשים אני מעדיפה להיות לבד.

עמכם הסליחה,

על לא דבר

ושתקו