(כי אתם יודעים, לחשוב זה הרבה יותר קל מלעשות)

1. לפני משהו כמו שנה הפסקתי ליטול גלולות נגד הריון. החלטתי שנמאס לי להכניס באופן יומיומי חרא כימי מלא הורמונים מתועשים לגוף שלי, ושזה לא מגיע לו, ושאני מעדיפה לסבול את ההשפעות של חוסר איזון הורמונלי שיש לי (עודף טסטוסטרון) מאשר לסבול מהשמנה, דיכאון, עייפות וירידה בחשק המיני. אז הפסקתי לקחת והגוף שלי, כאילו במן הקלה שמחה כזאת, הפגין 4 חודשים של מחזור רצוף וסדיר ובריא. ממש שמחתי. אז למה בעצם אני חולקת איתכם חוויות מהדימום החודשי שלי? ובכן, אחרי אותם ארבעה חודשים זה נפסק. זה נפסק בערך באותו זמן שבו התחילו לצוף בעיות קשות בזוגיות עם ניצן, אי שם בתחילת פברואר השנה. בהתחלה חשבתי שזה בטח מאחר בגלל לחץ נפשי (פציעה במרפק בעקבות סנובורד), אחר כך חשבתי שזה סתם לא סדיר ויגיע בחודש הבא, אחר כך הטלתי את זה בעובדה שטסנו לדרום אמריקה וזה בטח לחץ נפשי (מרץ-אפריל), ואחר כך חשבתי שזה בגלל שהזוגיות שלנו חרא ואנחנו עומדים להיפרד וזה בטח לחץ נפשי (מאי-יוני). בקיצור בחשבון פשוט ניתן להסיק שחצי שנה הייתי ללא מחזור, ללא שום סיבה נראית לעין. בסוף יולי הלכתי לרופא נשים, שנתן לי כדורים שלוקחים באופן חד פעמי והם מביאים מחזור באופן חד פעמי, רק כדי לנקות את הרחם מתוך חשש לסרטן (רירית שלא מתנקה מהרחם יותר מידי זמן הופכת לסרטנית). חודש וחצי אחרי המחזור המאולץ, כשהייתי כבר יותר רגועה ונינוחה במקום החדש של חיי, התחלתי שוב לדאוג קצת למה אני לא מקבלת. שוב הלכתי לרופא, והוא שוב רשם לי כדורי הורמונים, רק שהפעם אמר ליטול באופן קבוע. התבאסתי רצח, הלכתי חזרה למשרד שלי עם הורמונים בשקית ניילון, חושבת על כמה חבל שהגוף שלי לא מתפקד כראוי. ואז, באותו יום קיבלתי מחזור באופן טבעי. כל כך שמחתי! מחזור אמיתי, שנמשך מספיק זמן, שמראה שהגוף שלי חזר לתפקד. כשגיליתי את זה, מרוב שמחה ליטפתי את הבטן שלי באהבה. וברוך השם יש מה ללטף. אז אני באמת לא יודעת להגיד אם המצב הנפשי הרעוע שלי בחצי השנה האחרונה היה קשור, אבל בהחלט משמח לדעת שזה מאחוריי.

2. ראיונות עבודה הם כזה דבר מונפץ. לאחרונה יצא לי להיות נוכחת בכמה כאלה כשראיינו סטודנטים מהטכניון למשרת סטודנט אצלנו במדור. היו תקנים (או תקציב, או משהו) ואני ישר קפצתי על ההזדמנות והודעתי שאני צריכה סטודנט לצוות שלי שיעבוד על כל מיני נושאים הנדסיים חצי מונפצים. למה לא, אם אפשר להביא משהו שיעזור לדמ"ח? אז הלכתי ואספתי קורות חיים ובחרתי כמה מועמדים אופציונליים, והבאתי אותם למדור לטובת ראיון עם הרמ"ד שלי. ביקשתי להיות חלק מהראיון כי אחרי הכל אני זו שמקבלת את הנבחר, וצריכה לחוות את דעתי האם הוא יצור או סבבה. נראה לי שזו היתה הפעם הראשונה בה יצא לי לראות איך מראיינים סטודנטים לעבודה בלייב, וממש הרגשתי איך שאלותיו של הרמ"ד שלי מוטות לפי דעותיו האישיות על סמך בחינה מוקדמת של נתוני המרואיינים. (עכשיו זה הזמן שלי לקוות שאף אחד מהם לא קורא פה בטעות). בכל אופן כבר לפי מהלך הראיון ואופי שאלותיו לכל אחד, הבנתי מי המועמד המועדף מבחינתו. למרבה המזל הסכמתי איתו על אותו מועמד מועדף אז זה לא הפריע לי, אבל זה רק גרם לי להבין כמה שראיון זה חצי חרטא ושההכרעה לא "לוקחת כמה ימים" אלא נקבעת חצי לפני הראיון וחצי תוך כדי. בקיצור מפה לשם יגיע אלינו סטודנט נחמד לא עתודאי (בן 28) לעבודה של יומיים שלושה בשבוע. לא רע.

3. עוד שבוע ויום יש לי יומולדת 27. זה עצוב מצידי לא לתכנן שום דבר? גם, זה יוצא על ערב ראש השנה שבו אהיה עם המשפחה בארוחת חג, אז זה כיף כזה שאני יודעת שלא אהיה לבד ואבכה במיטה תוך כדי שאני זוללת גלידה וצופה בסרטי פורנו. אבל לא תכננתי לעשות שום דבר עם חברים, שום מסיבה/מפגש/יציאה, ולכן הדרך היחידה שלהם לדעת על יום הולדתי הוא לראות את התזכורת בפייסבוק. לי זה לא מפריע, ולמען האמת אני שונאת לתכנן דברים רק בשביל עצמי והאגו שלי, ואני לא מרגישה בנוח לייצר בעצמי מעמד שבו כולם באים רק לכבודי ובשבילי. אני אוהבת מעמד שבו כולם נמצאים כדי להיות אחד עם השני וגם אני במקרה שם, עם כולם. אז לא תכננתי כלום (למעט המשפחה האהובה שלי) ותאמת? זה לא מרגיש לי כזה חסר.

4. שניצלים עם פירורי לחם בטעם ביסלי גריל. תקשיבו, זו אחת ההמצאות הטובות ביותר של הדור שלנו. וזה גם מריח נהדר. יש כזה לקנות מוכן ומי שרוצה להשקיע יכול לדפוק בעצמו עם פטיש או אגרופים על שקית ביסלי גריל ובהצלחה. פשוט מדהים.

כמו שניתן להבין נגמרו לי המחשבות

כי הגיע הרעבבבב

ולכן אי אפשר להתרכז יותר. בכלום.

ביוש 

עריכה:

מה קורה עם פייסבוק??? הוא קרא לי בבלוג ולא ידעתי???