לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אכלו ושתו כי מחר נמות


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2016    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2016

אז פאקינג תרמתי את השיער


מכירים את זה שאתם קמים בבוקר, ויש לכם מיליון שיער שיורד מהראש, ואז פתאום בערב אתם הולכים לישון בלי?

 

בכל אופן, היה בקריה איזה פרויקט תרומת שיער לפיאות עבור חולות סרטן, וצריך 25 ס"מ אורך בשביל זה.

נזכרתי שחשבתי לתרום שנה שעברה ו-א. לא היה לי שיער מספיק ארוך, ב. ניצן אמר שהוא ישנא אותי עם שיער קצר

 

אז כהרגלי הכרזתי במשרד שיש לי רעיון משוגע ושבבקשה מישהו יגיד לי שהוא משוגע

אבל כולם אמרו לי כןןןן יהיה לך יפהההה ויש לך מספיק ארוךךךך (משפטים שלא ציפיתי לשמוע)

ובסוף לאחר לבטים מעמיקים והתחבטויות ארוכות החלטתי אחרי 5 דקות ללכת לעשות את זה. לתרום את השיער.

 

ומה אני אגיד לכם? עוד חולת סרטן מאושרת

סתם סתם

 

אבל הצליל של גזירת הקוקו שלי, במלוא עובי השיער, בדיוק באמצע, מצמרררררר

ובום! פתאום הראש קל יותר

ואין שיער :((((

הייתי בשוק טוטאלי לכמה דקות

שמתי בפייסבוק תמונה שאני מחזיקה את הצמה שלי ומחייכת - אל תאמינו לחיוך - אני בוכה מבפנים

 

אבל תכלס? אני שמחה שעשיתי את זה

לא היה לי קארה מאז כיתה ב', אירוע טראומתי למיטב זכרוני, בכיתי שבוע שלם אחרי שירדו עליי בכיתה על כמה שאני מכוערת.

ומאז אגב אמא שלי הקפידה להגיד לי שהשיער שלי הוא הדבר היחיד שיפה בי ולכן אני לעולם לא צריכה להסתפר.

כשבאתי הביתה, כדי להראות לאמא, היא כל כך התבאסה והתאכזבה שאשכרה הרגשתי קצת רע. אני לא אוהבת לצער אותה, ולמרות שידעתי שזה לא ישמח אותה - עדיין התבאסתי קצת שהיא התבאסה.

 

בכל מקרה הנני, עם קארה רענן

שבאופן מפתיע לא מזקין אותי בעשרים שנה

ובאופן יותר מפתיע אפילו נראה לא כזה רע

תמיד חששתי לעשות קארה - כי אז יראו שיש לי חוליה בולטת בעורף וזה מכוער, וגם לא אוכל להסתיר את כל הסנטרים שלי, וגם יש לי צוואר קצר מידי

ככה שפתאום אני מרגישה קצת... ערומה

כאילו כבר אין לי בתוך מה להתחבא, אין מה שיסתיר את הפגמים

אבל אם כבר דיברנו על שחרור... אז זה שחרור מבורך

ואני גאה באומץ שלי, ובתרומה שלי

וגם אם הצמה המעפנה שלי לא כזו עשירה וגדולה - מספיק לי שהיא תשמח חולת סרטן אחת

זה כל מה שצריך

 

והיתרון הכי גדול??

שעכשיו אני יכולה ללכת עם שיער פזור עם המדים :))))

אחחח כמה שצבא מחסל את הנפש וגורם לך לעשות דברים שבתור בנאדם רגיל לעולם לא היית עושה

ועדיין, זה שחרור מבורך

מרגיש כמעט כמו להפסיק ללכת עם חזייה

שגם את זה הייתי עושה אם פטמות הזעם שלי לא היו מאיימות לחדור החוצה את החולצה בשעות קור

 

טוב, הפוסט הזה מתבדר ליותר מידי TMI

 

הנה תמונה להמחשה וצומי

 


נכתב על ידי , 2/11/2016 20:43  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צונאמי ב-4/11/2016 22:23



Avatarכינוי: 

בת: 35

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי
43,830
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצונאמי. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צונאמי. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)