מלחמה פסיכולוגית מאוד חזקה עם עצמי עכשיו:

(מקווה שהכתיבה פה תעזור לי להוציא את זה מהראש ולהפסיק לחשוב על זה)

אני מאמינה שלפחות חצי מהמחלות שלנו נגרמות לנו באופן פסיכולוגי. למשל אם אנחנו חושבים שנדבקנו ממישהו מצונן, אנחנו נפתח צינון.

וכמו שכלה לעולם לא תהיה חולה ביום חתונתה כי הוא "חשוב מידי", כך גם אנחנו יכולים להימנע ממחלות אם רק נחשוב שאנחנו חייבים להיות בריאים.

סוג של, כזה.

(כמובן מסתייגת ממחלות שלא משנה מה נחשוב לא נוכל להתחמק מהן, אבל הבנתם)

אז היום ניקיתי את המטבח בדירה. העפתי את הסקוץ' של הכלים לפח ולקחתי מהארון בשירותים (איפה שאנחנו שומרים את כל כלי הניקוי) אחד חדש.

שטפתי איתו את הכלים שהיו בכיור, ואח"כ אכלתי מהם ושתיתי מהם.

אחרי שעתיים השותפה באה לשאול אותי למה שמתי את הסקוץ' מהארון במעמד של שטיפת הכלים, כי זה הסקוץ' שהיא מנקה איתו את האסלה בשירותים.

אז למה את מחזירה אותו לארון ביחד עם הסקוצ'ים הנקיים??????? שאלתי אותה כשהתאפקתי לא להקיא על עצמי.

כי איפה אני אשים אותו? היא שאלה בפליאה.

לא יודעת - אולי - נניח, במקום אחר??????????

אחחח פשוט נורא.

בקיצור, באותה שנייה לא יכולתי לשלוט בזה ודמיינתי חיידקים צואתיים בפה שלי, בקיבה שלי ובכל כולי.

נהייתה לי בחילה עזה וכאב ראש קטן הופיע.

אני יודעת שזו ככל הנראה תגובה פסיכולוגית ואני לא באמת חולה, אבל פאק, אני מנסה להילחם בזה עכשיו כדי לא לפתח בטעות משהו.

לפעמים קשה לחיות עם אנשים אחרים.

מישהו רוצה להתנשק איתי עכשיו?