רוצה כל כך לבכות
אבל הבכי לא יוצא
כבר נגמרו הדמעות
והלב לא רוצה
זה רק חלום רע, ואני רוצה להתעורר
להתעורר ולדעת שהכל שוב חוזר
איך נשברתי מאהבה
למה לא ידעתי
איך אבדה לי כל התקווה
ולמה לא האמנתי
איך נפלתי חזק כל כך
בלי לראות בעיניים
עכשיו אני משלמת את המחיר
ובלב כואב זועקת לשמיים...
שהסבל כבר יעבור, נמאס לי לכאוב
שהאושר יחזור, לא רוצה עוד לאהוב
שתחזור לי התקווה, שתיפסק האכזבה,
אלוהים, תעשה שלא אהיה עוד עצובה...
אני כל כך רוצה לבכות
אבל כבר נגמרו לי הדמעות
הלב שלי צועק
ולא שומעים כי הבכי חונק
כבר אין בי כוח, אין בי עוד תקווה
נשבר לי הלב בגלל האהבה...
אני לא יכולה עם זה יותר... אני מרגישה שאני משתגעת... איך פשוט, ככה פתאום, הכל נעלם... למה אני עוד לא מעכלת לעזאזללל!
לא רק את השמחה הפסדתי.. הפסדתי כל כך הרבה דברים בדרך... וזה כל כך כואב להבין את זה עכשיו... ואני לא מדברת על הלימודים =\
ככל שעובר הזמן, אני מבינה כל פעם מחדש כמה שאני טיפשה... למה אני לא מקשיבה לעצות?? למה אני תמיד חושבת שאני יודעת הכל ועושה הכל הכי נכון... ובסוף סתם מסתבר שהרסתי הכל....
תמיד, תמיד אני הורסת הכל.. זה משגע אותי כבר... קשה לי להמשיך ככה... אבל אז מה? עכשיו כל אלה שקצת עזבתי בגלל שהייתי טיפשה, כועסים ולא סולחים... אז מה אני אמורה לעשות? נשארתי בלי כלום... אני מרגישה ממש ממש מטומטמת.
ככה זה כשמנסים להשיג את הכל בבת אחת =\ בסוף נופלים ומאבדים הכל. הכל. מי שאמר שכשאתה נופל החברים יהיו אלה שיחזיקו אותך בזמן שאחרים בכלל לא ישימו לב... כנראה לא לקח בחשבון מה יעשה מי שהחברים שלו כבר לא בעניין =\
אז כמו תמיד, כי זה לא פעם ראשונה שזה קורה, אני פשוט אמשיך... ואני כבר יודעת מה יהיה... לאט לאט אני אתחיל לקום ולבנות הכל מחדש.. ואז שוב אני ארצה את הכל ביחד... ואז שוב אני אפסיד הכל.. וזה שוב יחזור, ויחזור....
עם כמה שזה כואב, זו האמת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: