"I close my eyes as I walk the thin line between love and hate..."
|
כינוי:
lucky baka מין: נקבה
מצב רוח כרגע:
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
פברואר 2009
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 2/2009
הלו~ שמתי לב שרוב הפוסטים שלי שטחיים, אז החלטתי לגוון יותר מלכתוב סתם רשימות. אז רציתי לחפור לכם בעינייני סטיגמות. כל העניין התחיל ב10 לפברואר, בדרך לתחנת רכבת, כדי לפגוש את ספיר לת"א. התיישבתי באוטובוס, וקלטתי שמישהו שנורא מוכר לי מסתכל עלי, ועוד לפני שעליתי על האוטובוס הוא בהה בי, ובסוף קלטתי שזה בעצם אלון, אחד הילדים מהיסודי. הוא התחיל לספר איך כולם השתנו מהיסודי, איך הפאקצות נשארו פאקצות, איך טימור נהייה פריק ואיך הוא נהייה עבריין. שאלתי אותו מה הוא עושה שיגדיר אותו כפריק. הוא ענה שהוא מסתובב עם אימואים ואנשים עם צלב קרס. וול, שיהיה, הבן אדם לא יודע על מה הוא מדבר. פתאום הטלפון שלי מצלצל, וכל מי שמכיר אותי יודע שהצלצול שלי הוא של השיר הזה ומה יותר "פריקי" מזה? אז ברור שאלון היה בשוק, בגלל שרק לפני שניה דיברנו על פריקים וכמה שהוא לא סובל אותם [ברור שחולצת הנייטויש שלי והמגפיים הכחולים לא הסגירו אותי בשיט~] ושאל אותי אם אני שומעת רוק, עניתי שאני שומעת את כל מה שאני אוהבת, אבל חוץ מראפ [כן, אני לא סובלת ראפ, אני מעדיפה בריטני ספירס על ראפ] והתחיל לשאול אותי על להקת רוק שרוב הסיכויים אף-אחד לא שמע עליה. אז כבר הגענו לתחנת רכבת, הגענו לת"א, הסתובבנו בסנטר[ספיר, נועה ואני] ובעזריאלי אני ראיתי כל מיני אנשים שלבושים בצורה מיוחדת ולא רגילה, שאצל רוב האנשים יחשב כמוזר או פריקי. האמת שאני לא יכולה להרצות לאף-אחד פה על ערכים ודעות, אבל פשוט עזבו את הסטיגמות, שכל מי שאוהב מחוכים, פירסינגים ודמוניה הוא פריק. כל אדם הוא מיוחד ושונה מהשני, לכל אחד יש דעות משלו וטעם משלו, וגם אם הטעם של האחר לא תואם את שלכם, אל תהיו צרי אופקים, תעוותו את הפנים ותתלחששו. אגב, זה לא כלול את ילדי האימו והסצינה. תצחקו עליהם כמה שבא לכם.
הקיצר, אני חושבת שחפרתי מספיק על העניין, ופשוט אם אתם לא רוצים שיתייגו אתכם אז אל תתייגו אנשים אחרים. מיאו. אני עייפה.
| |
|