כשאתה נקשר לאיזשהוא בנאדם, אתה מתחיל לחשוב שהכרת אותו תמיד.
גם אם דיברת איתו רק כמה מילים...
הקשר הוא כ"כ חזק.. לפעמים.. יש מקרים כאלה.
אבל אצלי? לא יכול להיות שהכל יהיה מושלם. אין מצב!!
ואז כשמישהוא בא, ומביא לך את העובדות בפרצוף, לפעמים בכוונה, לפעמים לא, זה כמו סטירת לחי,
אבל אתה יודע, זה רק מילים, מילים לא יכולות להכאיב באמת, פיזית.
אבל לפעמים המילים מכאיבות הרבה יותר.
ואז זה בא בשלבים, קודם השאלות הראשונות שלך הן למה, ואיך.
למה בנאדם כ"כ מגעיל?? מה יצא לו מזה,
ואיך האמנת לו?? איך לא שמת לב... איך נקשרת אליו כ"כ??
ואז בא הכעס, כעס שאי אפשר לשלוט בו, והוא מתפרץ,
אתה יכול לשמור בפנים- אבל זה לא טוב.. אתה נהיה תוקפני ולא נחמד.
כשאתה בבית אתה יכול לזרוק דברים, לפרוק. כי זה השטח שלך.. הסביבה שלך...
אז בהתחלה אתה מרגיש כועס, אבל אח"כ שחרור...
שפרקת את הכל...
ואיך זה קרה דווקא לי.. שלא ממהרת לקשור קשרים עם אחרים...
וזה סתם עוד סיבה, רק עוד סיבה
למה אסור לבטוח באחרים-
אתה יחיד שנפגע מזה.
-עריכה:
עכשיו אני יודעת למה סלחתי כ"כ מהר-
כי אני אוהבת אותו כ"כ....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
