מאוהבת בו, אוהבת אותו כ"כ
אבל ולא יודעת מה להרגיש,
שמחה- עצובה??
מצד אחד אני שמחה, מלאה באנרגיות.. כמעט כל הזמן עם חיוך...
מצד שני.. אם אני אתן לעצמי להיסחף -
אני היחידה שתיפגע מזה.. ואם הוא לא מעוניין?? אם הוא רוצה להיות רק ידידים ולא יותר??
אסור לי לפתח תקוות.. למדתי את זה במשך הזמן אחרי כ"כ הרבה אכזבות..
אז למה עכשיו הכל מתפרץ??
למה התחושה הזאת חייבת להיות כ"כ חזקה?? כאילו אי אפשר להשתלט עליה??
למדתי להשתלט על הרגשות שלי... להשאיר בפנים...
תמיד כאילו עם מסכה, ורק העיניים היו אמיתיות.. רק לפי העיניים יכולים לדעת אם מבפנים אני בוכה או צוחקת...
למה את התחושה הזאת אני לא מצליחה להסתיר??
כל פעם שאני חושבת עליו, (וזה קורה הרבה )
אני מחייכת או צוחקת...
ומלא מלא שמחה מציפה אותי... אני מרגישה כאילו שאני יכולה לטבוע עוד מעט מאושר...
הלוואי שהאושר העצום הזה לא ייגמר בכאב, בעצב.
הלוואי שבסוף לא יקרה שאני ייטבע דווקא בכאב ולא באושר...
הלוואי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
